עזבתי את הלימודים

[Darkmatter]

עזבתי את הלימודים

זוכרות שאמרתי שאני מפחדת שהחרדות והכל יחזור? אז הכל חזר- ובגדול. הכדורים כנראה כבר לא עוזרים לי יותר מדי. היו לי חרדות מטורפות והרגשה פיזית נוראית [בעצם, כל הזמן יש לי את זה, אפילו בבית, אבל טיפה פחות.]. כאבי ראש, סחרחורות, עירפול נוראי, טשטוש, בחילות וגם יש לי בתקופה האחרונה בעיות בעיניים. אחרי יום ארוך ביותר כזה שאני רק מנסה לנשום ולהירגע כל הזמן ותוך כדי לחייך ולהיראות נורמלית- איבדתי את כל הכוחות בגוף. והגעתי למסקנה שיותר מדי קשה לי כרגע לימודים ובמיוחד לימודים שדורשים ממני הרבה כוחות נפשיים. עוד לא עברתי לחלוטין דירה. אני מקווה שזה יהיה שבוע הבא. ואז אני אנסה למרות המצב הקשה שאני נמצאת בו [אני גם אלך לפסיכיאטרית אחרת] להתחיל לעבוד במקום החדש. ובקשר ללימודים, אני אחכה עם זה בינתיים. חשבתי שיהיה יותר טוב אבל אני מרגישה ממוטטת. וזה משגע אותי שאני לא יכולה לשלוט בזה. מרגישה כ"כ רע פיזית ונפשית. וחרדות קשות מאוד... לא יודעת למה זה מגיע לי ולמה זה לא עוזב אותי...

 

[פרח75]

לצערי אני מכירה את זה

היו לי תקופות בדיוק כאלה בחיים, במיוחד בזמן ההריון אבל לא רק. רק מי שמכיר חרדות קשות יודע שתרופות לא תמיד עוזרות ואז ההרגשה נוראית. אני כל כך מבינה אותך ואני רוצה שתדעי שאני פה בשבילך אם תרצי לדבר. את יכולה אפילו לכתוב לי מסר אישי או להתקשר. אשמח לעזור ולחבק...

תרגישי טוב יקירה. תני לגל לעבור מעליך

 

[Darkmatter]

תודה...

אני כ"כ מעוותת. גם מאז השנה האחרונה אני חושבת באובססיביות על כל דבר. כשהייתי בלימודים, בנוסף לכל הצרות, כל הזמן הרגשתי שכל הבנות חושבות שאני דפוקה ומוזרה. וזה גם ממש דיכא אותי. גם פחדתי שהן יראו כמה שאני מרגישה רע ובחרדה. הייתי בטוחה כל הזמן שכולן שונאות אותי ורוצות להתרחק ממני. ומה שמצחיק זה, שעכשיו אחרי שכבר עזבתי, חברה שלי מהלימודים אמרה לי שהייתי ממש חסרה לה ושעצוב לה שאני עוזבת, ועוד אחת התקשרה אלי [עליה בכלל חשבתי שהיא חושבת שאני דפוקה, למרות שהיא התיישבה לידי] להגיד לי גם כמה אני חסרה ושאפילו כשהכיתה ישבה בקבוצה קטנה [היה עוד קטע שהרגשתי ממש טוב ודיברתי בחופשיות שם] אז כולם שאלו איפה אני ואמרו שהם מתגעגעים אלי. ולא האמנתי. הייתי בשוק. מישהו באמת שם לב שאני קיימת ועוד חיבב אותי?! אני מדוכאת לחלוטין ואפילו לא שלמה עם זה שעזבתי, למרות שבאמת יותר מדי קשה לי, ובמיוחד בזה שזה דורש יציבות נפשית. לא יודעת מה יהיה ומה לעשות...

 

[פרח75]

דארקי שלי...

מתוקה שלי, אף פעם אל תגידי על עצמך שאת מעוותת. אף אחת מאיתנו לא מעוותת. זו מילה נוראית שלא מגיעה לאף אחד. את מיוחדת. ואני שמחה שאנשים הראו לך שהתפיסה שלך את עצמך מוטעית. חשבת שלא אוהבים אותך והתבדית. אני כל כך שמחה, תמיד תזכרי שלא תמיד מה שאת חושבת על המציאות היא באמת המציאות ותני לעצמך קצת קרדיט. מבטיחה?

 

[הפוך חזק]

שלום יקירתי

רק שתדעי שאני עדיין שומרת את המסר המקסים שכתבת לי לפני הטיסה באפריל. נשמע שהכל כל כך טעון אצלך.. הלימודים, דירה וכו' ואז באמת יש תחושה כזו של איבוד שליטה. אני חושבת שלכל דבר יש הזמן שלו. ואם הלימודים היו יותר מדיי עבורך כרגע - אז לא עכשיו, ותוכלי, כך אני מקווה, לחזור אליהם בעתיד אם תרצי. מה שחשוב כרגע שתתרכזי בהחלמה שלך ובלמצוא את השקט שלך בכל הבלגן. אני שולחת לך חיבוק חם ומקווה שנתראה באיזו מלחמת כריות משותפת עם כנפיים בקרוב, מותק! תשמרי על עצמך ועל הכוחות - זה הכי חשוב. מאמינה בך!!

 

[כנפיים לבנות]

דארקי...

מסכימה עם כל מילה של

.. [במיוחד עם הקטע על המלחמת כריות...

סתאאאםםם... אמרתי לכן, מפגש הבא אצלי בדרום

) אי אפשר לעשות הכל ביחד... וכנראה שיש לך דברים חשובים יותר להתעסק בהם כרגע... תשקיעי את אנרגיות בעצמך, זה הרבה יותר חשוב.. אני סומכת עליך ומאמינה בך מאוד... רק תזכרי- בלי שטויות, טוף

שמרי על עצמך.... איתך....

 

[Darkmatter]

חמודה,

אני מתה עליך! תודה! היה כיף אז במלחמת כריות, נכון?

 

[ymz]

הכי חשוב

שלמרות הכל את ממשיכה להילחם. אני בטוחה שבסוף תצליחי ותשיגי את מה שאת רוצה גם אם תצטרכי להמשיך לעבוד קשה בשביל זה. שולחת לך חיבוק חם ואנרגיות טובות.

 

[Darkmatter]

אני מרגישה כ"כ רע...

אני שונאת את עצמי ורוצה למות. בנוסף לזה שהרגשתי ממש רע השבוע ועזבתי את הלימודים, הבת של חברה של אבא שלי ממש ירדה עלי כל הזמן. היא אמרה לי "אני לא צוחקת איתך, אני צוחקת עליך." ו"את נראית חצי מתה, כדאי שתקחי את כל הכדורים שלך." "את בחיים לא תתחתני" ואפילו צחקה על זה שאני צריכה למות. ממש הרגשתי שם "בבית". גם בבית אני כבר לא בבית. זה הפך להיות הבית של אחי. והוא לא מסכים שאני אביא לפה חברות וגם מתעצבן עלי. למה נולדתי בכלל?! שונאים אותי מהרגע שנולדתי. לא חתכתי את עצמי כבר חודש וחצי, ואני כ"כ רוצה לחתוך את עצמי כי אני לא יכולה יותר. אני צריכה למות. וסליחה על ההודעה הזאת.

 

[כנפיים לבנות]

כנסי לאייסי../images/Emo70.gif... ../images/Emo201.gif

 

[כנפיים לבנות]

לא באת.. ../images/Emo10.gif

טוף יקירתי... אני יכולה לשלוח לך חיבוק גדול ומנחם מאט ולקוות שתשמרי על עצמך... אני מקקוה שאת זוכרת- בלי שטויות... (

) איתך......

 

[Darkmatter]

סליחה שלא באתי...

ותודה לך, מותק! איך אני אוהבת שאת אומרת לי בלי שטויות [טוב, את כבר יודעת את זה

]... אני אשתדל.

 

[סְקָאלִי]

דארקי,

נכנסתי לדקה וראיתי את הודעה. אגיב יותר מאוחר בערב, כי אני קצרה בזמן, אבל - חייבת לשאול - האם את ממשיכה עם הכדורים? [אני מבינה שהם איבדו מן האפקט עכשיו, אבל בכ"ז, להפסיק זה כנראה עוד יותר גרוע], ו- האם המטפלת שלך בתמונה? אני מאוד מקוה שהתשובה לשתי השאלות היא כן, ואכתוב שוב יותר מאוחר.

 

[סְקָאלִי]

ערב.

כמה דברים. קודם כל: אני מצטערת שאת מרגישה רע כל כך. אני מאמינה שכל מה שאת מספרת על תחושותיך הוא אמיתי, וזה עצוב נורא, כי משהו אצלך בכימיה גורם לכך שתרגישי רע כל כך, וזה מבאס נורא. בד"כ הכדורים יכולים קצת לסדר את זה, אבל לא תמיד מוצאים את הסוג / מינון האופטימלי, ולפעמים יש שינויים, ואת מרגישה את זה על בשרך. שנית, האם עזיבת הלימודים היא סופית? אני שואלת כי אני יודעת שעכשיו את בקטע של הירידה ברכבת ההרים של החיים שלך, אבל אח"כ תבוא העליה, ואם אפשר להשאיר את הדלת פתוחה, "יותר עדיף". כדי להשתלב בחברה ולתפקד רגיל חשוב שיהיה לך מקצוע, במיוחד אם זה משהו שאת אוהבת ועושה לך טוב. ברור לי שכרגע את לא מסוגלת לחשוב על זה, ואולי אפילו לא לדמיין את זה. אבל אם יש אפשרות לא לבטל סופית רק להמתין מעט, אולי כדאי. שלישית, באשר לאישתו של אביך. בהתחלה נורא התעצבנתי עליה כשקראתי את מה שכתבת שהיא אמרה. ואח"כ זה נורא הפליא אותי. קודם כל, זה נשמע די אכזרי לעשות כזה דבר. שנית, זה מאוד הפתיעה אותי כי סיפרת עליה אחלה דברים, ונראה לי מאוד מוזר שהיא ככה שינתה את עורה, במיוחד בשלב שכל כך קשה לך. היה לי קשה לשלב את הדברים. בסופו של דבר, עלתה בי המחשבה שיש כאן איזשהו קצר בהבנה ובתקשורת. מהיכרותי איתך, אני יודעת שאת נתפסת כאדם שנון, חכם מאוד, בוגר לגילו, וציני. כשאת במצברוח טוב אפשר לצחוק איתך ולהשתגע איתך, ולהגיד כל מיני דברים ציניים בדיוק כמו שאת אומרת אותם. אבל אז, לפעמים בא השינוי במצב הרוח שלך. אני יודעת שזה לא באשמתך, אלא בגלל הכימיה הזאת שבמוח. אבל זה קורה, כמו שזה קרה עכשיו. הענין הוא שהצד השני לא תמיד מוכן לשינוי במצב הרוח. את לא "מאותתת" לפני שזה קורה [וזה כנראה מפתיע גם אותך ולא מאותת לך] ואז, כשהצד השני ממשיך בציניות או בצחוק, זה פתאום נתפס אצלך אחרת, כפוגע או כלא רגיש. למרות שאם היא אמנם אמרה את הדברים שהיא אמרה, זה נשמע רע בכל מצב, אבל - אנחנו לא יכולות לשמוע את הצד שלה בענין. אולי היא רואה את הדברים אחרת? אולי היא אמרה משהו בצחוק, אולי אפילו משהו שפעם בעבר צחקתן עליו יחד, והיא לא מודעת לזה שעכשיו זה נשמע אצלך אחרת? ואז כל הדברים שהיא אומרת נשמעים אחרת, וביחד עם המצברוח שכבר יש לך, הכל נשמע בעשר דרגות רע יותר וקודר יותר. את גם מספרת שאת נוטה לתפוס את יחס האחרים אליך כרע בעוד שהוא בעצם אוהד - כמו שתי הבנות שסיפרתי עליהן. אני מאמינה שזה בהשפעת המצב הקשה שאת נתונה בו + הערכה נמוכה מידי [הרבה נמוכה מידי, מהיכרותי איתך!] שלך לגבי עצמך. מה שאני בעצם רוצה לומר הוא שייתכן שהיא כן לטובתך, ושתגובותיה נתפסות עכשיו רע יותר בגלל מצב הרוח. תראי, אני יודעת שקשה עכשיו, במצב הנוכחי שלך, להתחבר לדברים של הגיון - עכשיו הרגש והתחושות הפיזיות שולטות. לכן כל כך חשוב לי לברר אם את מנסה להשתלט על זה באמצעות התרופות והטיפול. ובכל זאת, אני אומרת את הדברים כדי שיהיו לפניך, על השולחן, כדי שכשתרגישי קצת יותר טוב, תוכלי לשקול אותם ולראות אם את מצליחה להתחבר אליהם. מקוה שהעננה הזו תחלוף במהרה ...

 

[Darkmatter]

סקאלי...

תודה על מה שכתבת. ריגשת אותי במה שכתבת ובהשקעה שלך. כן, עזבתי את הלימודים לגמרי. זה לא מתאים לי. אם אני אחיה, אני אלמד משהו אחר מתישהו. עכשיו, בקשר לכל מה שכתבת לי על אשתו של אבא שלי [שהיא אגב, עדיין לא אשתו], שימי לב שציינתי שהבת שלה אמרה לי את הדברים האלו, ולא היא [הבת שלה בת 13]. אז זה די משנה הכל. חחח. הבת שלה די מסובכת. ולמרות הכל, הצלחתי מאוד להתחבר אליה. כשנכנסתי לדאון שלי, היא לא הייתה יותר מדי נחמדה אלי, בלשון המעטה. אני יודעת שגם לה יש הרבה בעיות [היא גם הולכת לפסיכולוגית ולפסיכיאטרית]- יש לה התקפי זעם נוראיים שהיא מקללת ומרביצה לאמא שלה ואז אחרי זה היא נכנסת לדאון רציני שהיא לא מדברת. ואז פתאום היא ממש היפראקטיבית, לא מפסיקה לדבר, לעשות שטויות ולצחוק ולדבר לעצמה ואז שוב התקף זעם ודכאון. ככה זה כל הזמן. והתרגלתי לזה. אבל כשהיא אומרת לי את הדברים האלו כשאני בשיא המצב הרע שלי זה מאוד כואב. לא הלכתי לפסיכולוגית שלי השבוע כי לא היה לי עצבים. היא נחמדה, אבל היא לא יכולה לעזור לי. אף אחד לא יכול לעזור לי. אני אלך ביום ראשון. ביום ראשון אני מתחילה ללכת לפסיכיאטר חדש. נגמר לי הציפרלקס ככה שכרגע אני בלי כדורים. ביום ראשון הוא יתן לי כדורים, אני מקווה כדורים אחרים וחזקים יותר. סקאלי, אני יודעת שאת מאוד אכפתית ורוצה לעזור לי, אבל לא נראה לי שאת באמת מבינה כמה המצב שלי קשה. לא נראה לי שאת יכולה להבין את עוצמת החרדות וההרגשה הפיזית והמחשבות שלא עוזבות אותי. אני לא יודעת אפילו למה אני מנסה שוב כל פעם מחדש. אני כ"כ עייפה. אני פשוט רוצה לישון לנצח... אני שונאת את עצמי.

 

[סְקָאלִי]

../images/Emo5.gif

אויש, את כל כך צודקת. אני כל כך עייפה, מצטערת, לא שמתי לב שדיברת על הבת. אם את רוצה, אמחוק את כל ההודעה שכתבתי שיחס לזה. בקשר ללהבין אותך - אני יודעת שאני לא יכולה ממש להבין אותך. תאמיני לי, שכְּכל שאני לומדת יותר על מה שקורה לך [ואני משתדלת ללמוד ולהבין] אני מבינה עד כמה הדבר הזה קשה להבנה. כנראה אני יכולה להבין רק תיאורטית, אבל את - את עוברת את הדברים על בשרך, וכנראה רק מי שעבר את זה על בשרו יכול באמת להבין. וצר לי באמת על התסכול. אני מבינה שזה בודאי מאוד מתסכל לא להיות מובן, ולקבל "עיצות" והתייחסויות מאנשים שלא באמת מבינים. הסיבה העיקרית שאני מנסה ללמוד יותר על הענין ולהבין היא - את. לא הבנתי בהתחלה מה קורה איתך, והיום - הגם שאני לא יכולה להבין הכל - אני לפחות מבינה טיפה יותר. הצרה היא שאני גם מבינה שאין הרבה מה שאני יכולה לעשות כדי לעזור לך ... חוץ מלהזכיר לך, בהתמדה, שאני, ושאנחנו, כאן בשבילך, שיש לך כאן בית חם, שאוהבים אותך, שאת שווה בעינינו מאוד, אפילו כשבעינייך פחות, שכואב לשמוע שכואב לך, האמת - עד דמעות. ואני לא יודעת מה עוד אני יכולה להגיד כדי להמחיש את זה ... אוהבת.

 

[Darkmatter]

../images/Emo10.gif

אני מרגישה מתה... חתכתי את עצמי... ואני לא יכולה לתאר כמה שאני שונאת את עצמי, על זה שאני כזאת ועל זה שאני פוגעת באנשים ועל זה שאני מכאיבה לאנשים... ואני לא יודעת מה לעשות יותר. ניסיתי הכל. מתי אני אתאבד סוף סוף?

 

[סְקָאלִי]

חבל.

קיוויתי שלא תגיעי לזה. הלואי שהייתי יכולה לומר או לעשות משהו שיעזור לך. אבל אני יודעת שקשה למצוא דבר כזה. בדיוק על זה דיברתי בהודעתי הקודמת. חבל שלא הלכת לפסיכולוגית, כי אלה הם בדיוק המקומות שאת צריכה את התמיכה [אם כי אני מבינה גם למה לא היה לך "עצבים" לזה]. אני שמחה שיש לך תור ביום ראשון לפסיכיאטר, ואני מקוה שתממשי אותו. מדברייך אני מבינה שהתחושה הזו והמעשה שעשית קרו בזמן שלא לקחת כדורים, אז אולי כדאי בעתיד להיערך שתמיד יהיה לך כדורים בזמינות. אם קשה לך להעביר את הזמן עד מחר - עד הפגישה איתו, את יכולה להעביר איתנו את הזמן כאן ... אין לי פתרונות קסם ... אבל יש לי חיבוק בשבילך ...

נ.ב. מותר לי להעתיק מכנפיים וגם להגיד לך "בלי שטויות"?

 

[Darkmatter]

שוב...

חתכתי. הרבה. פיציתי על החודש וחצי האחרון. זה יהיה ברור וצפוי מדי אם אני אגיד שאני שונאת את עצמי מאוד? אני כ"כ כ"כ כ"כ שונאת את עצמי. תודה לך, אני מעריכה את זה מאוד. אני צריכה את השטויות האלו... כ"כ צריכה.... סליחה...

 

[אשבל1]

סליחה על ההתעניינות

מה קורה לך אחרי שאת חותכת את עצמך? אני שמה לב שאת מיד מספרת כאן, וזה נהדר... אולי נוכל לעזור לך שתכתבי לפני שאת חותכת את עצמך? מקווה שאת לא כועסת על ההצעה שלי..