שופטת יקרה,
אני יודע שהסיפור שלי אולי נשמע קצת מוזר, אבל הוא אמיתי לגמרי, וזה נשמע כאילו את לא מתייחסת לזה ברצינות. אני מדבר בשיא הרצינות. לאשתי ולי באמת היה הסכם ממון, אבל זה דבר נורמלי בין זוגות. אני עומד לקסבל סכום מאוד גדול של כסף (לפחות הייתי אמור לקבל, צצו פתאום בעיות רציניות בעבודה, אבל אני לא רוצה להעמיס על הפורום. בעיות הזוגיות בראש סדר העדיפויות שלי), וזה היה טבעי לחתום על הסכם כזה. הסיבה שחתמנו היא שכנראה שידרתי לאשתי שאני לא לגמרי בוטח בה, והיא, הנשמה הטהורה הזאת, רצתה להוכיח לי שהיא אוהבת אותי באמת וממש הכריחה אותי לחתום על הסכם! אולי מאז התחילו היחסים שלנו להדרדר ככה באמת! שוחחתי איתה על מצב היחסים ביננו כמה פעמים, והרגשתי שמשהו באמון ביננו נפגע, ובשביל להוכיח לה שאני בוטח בה - קרעתי את ההסכם שחתמנו עליו, בצדק. אני לא צריך הסכמים, אני אוהב אותה! יפה שחשבת על הרעיון של הסכם ממון בתגובה שלך, לא ידעתי שזה עניין עד כדי כך נפוץ בין זוגות, אבל אני יכול להבין שאנחנו נורמלים, ובכל זאת... משהו גורם לי להרגיש שמערכת היחסים שלי ושל אשתי לא לגמרי נורמלית. גם אחרי שקרעתי את ההסכם המצב לא השתפר, ואני באמת חסר אונים. מצטער אם יצא קצת מבולבל, פשוט יש לי כל כך הרבה על הראש...