Just לובלו
New member
עוצמת הדימיון
בלבן אני אפליג, כשאזכר איך נגעת בי עם ידייך - ליטפת פנים, צוואר וכתפיים. איך הגופיה אט אט החליקה על גופי, עד שניתקת מעליי גם את החזיה. איך ליבנו הלם במהירות וגופי החל לרעוד מעצם ההתרגשות. חלק, אמיתי ונכון כל - כך. באדום, אפליג, כשאזכר איך להט התשוקה בער בנו. איך השפתיים שלי נצמדו לשלך ולא יכלו להינתק. אדום עז, כזה ששורף כל חלקה נעימה בנעימות מתגברת אף יותר. איך בתנועות נמרצות ובטוחות, הבאת אותי לשיאים השמורים רק לנו, לי ולך. רגליים נפתחות, מקבלות בתשוקה יוקדת אותך. כל צבעי הקשת נפרשים בפניי, מרטיבים. ואיך מרחבי החדר נוצלו עד הפינה האחרונה בהם - מוכיחה לך שגם על עמוד, אפשר לעשות הכל, אם רק רוצים. איך צחקת כשצפית בגמירתי, כשכל הצבעים התנפצו בי, על לשונך, אצבעותייך והזין החודר לא רק לגופי. וכעת בדמיוני, סופרת פרפרים מורדים, לא מצליחה לשים את ידי עליהם. ואולי, זה טבעם של פרפרים - חופש אינסופי, תנועה מתמדת ויופי בשלל צבעים. מתעופפים, מתעופפים. מוקדש לשליחות שלי בקרואטיה. תקרא בחיוך, מתגעגעת אלייך!
בלבן אני אפליג, כשאזכר איך נגעת בי עם ידייך - ליטפת פנים, צוואר וכתפיים. איך הגופיה אט אט החליקה על גופי, עד שניתקת מעליי גם את החזיה. איך ליבנו הלם במהירות וגופי החל לרעוד מעצם ההתרגשות. חלק, אמיתי ונכון כל - כך. באדום, אפליג, כשאזכר איך להט התשוקה בער בנו. איך השפתיים שלי נצמדו לשלך ולא יכלו להינתק. אדום עז, כזה ששורף כל חלקה נעימה בנעימות מתגברת אף יותר. איך בתנועות נמרצות ובטוחות, הבאת אותי לשיאים השמורים רק לנו, לי ולך. רגליים נפתחות, מקבלות בתשוקה יוקדת אותך. כל צבעי הקשת נפרשים בפניי, מרטיבים. ואיך מרחבי החדר נוצלו עד הפינה האחרונה בהם - מוכיחה לך שגם על עמוד, אפשר לעשות הכל, אם רק רוצים. איך צחקת כשצפית בגמירתי, כשכל הצבעים התנפצו בי, על לשונך, אצבעותייך והזין החודר לא רק לגופי. וכעת בדמיוני, סופרת פרפרים מורדים, לא מצליחה לשים את ידי עליהם. ואולי, זה טבעם של פרפרים - חופש אינסופי, תנועה מתמדת ויופי בשלל צבעים. מתעופפים, מתעופפים. מוקדש לשליחות שלי בקרואטיה. תקרא בחיוך, מתגעגעת אלייך!
