לגבי פרידות
אני לא בטוחה שזה קשור ל"תרגולת" של הנושא, ביחוד מאחר שציינת שאין לו בעיה להפרד מאבא שלו. אני חושבת שזה קשור להורה ולהתנהגות שלו. אני אסביר לך למה אני מתכוונת על המשפחה שלנו (אנחנו עומדים בדיוק בפני אותו מצב עם אורן), ואני אומרת כבר עכשיו - אין לי פתרון לנושא. אנחנו עדין מחפשים מה בדיוק בהתנהגות של דני (הוא אשם
) גורם לכל זה. אז אני אתחיל קצת ברקע: דני מביא את אורן (בת חמש וחצי) לגן אני מביאה לבית תינוקות את איתמר (בן שנה ותשעה חודשים). אני מביאה את איתמר, כי איתמר אוהב שאני נשארת איתו, וגם אני אוהבת להשאר איתו, וגם צוות הגן אוהב שאני נשארת בגן. ישנם בקרים שאני מביאה את שניהם לגן - אני מביאה קודם את אורן ואז אני ניגשת לבית תינוקות ב-90% מהבקרים שדני מביא את אורן לגן יש להם קשיי הפרדות בבוקר. אורן בוכה, מתיילדת ומיבבת "את אבא". דני ניסה את כל השיטות: להשאר איתה יותר, לא להשאר איתה בכלל, להשאר איתה קצת, לדבר איתה לפני, לדבר איתה באמצע, לחכות עד שהיא תסיים לבכות. הוא ניסה לסגור איתה הסכמים, להסביר לה, לגרום לה להבטיח - שום דבר לא עוזר (ואני מדברת על שנים של פרידות). דני יוצא מהגן כשאורן בוכה. הוא נסער מאוד. לא נעים להתחיל את היום בהרגשה כזו. בבקרים שאני מביאה את אורן לגן, ברגע שאני מגיעה לדלת אורן טסה פנימה ותוך שניה היא כבר עסוקה. אני צריכה לקרוא לה כדי שתתן לי נשיקה ותפרד ממני. בזה הפרידה שלנו מסתיימת. אנחנו לא מצליחים לראות מה אני עושה אחרת מדני, ואיך אורן יודעת שמשהו אחר - אבל העובדה היא, שהיא מצליחה כנראה לזהות אצל דני את התחושות הקשות שיש לו כשהיא בוכה והיא לא עומדת בפיתוי ועושה לו את זה שוב ושוב. יש בקרים שאורן אומרת "אני רוצה שהיום אמא תביא אותי לגן כי אני לא רוצה לבכות", כלומר, היא ממש מודעת לעובדה שהיא נפרדת קשה רק מדני. דני אמר פעם (וזה כמובן היה בצחוק) שכדאי לי לבדוק את היחסים שלי עם אורן בגלל שלא אכפת לה שאנחנו נפרדות... לגבי תחרות עם ההורים - אין לי נסיון בזה (אולי לאחרים כאן יש), ואני חושבת שאולי כדאי להצטרף אליו: בעידודים, לתת לו אתגרים באופן מודע, להעביר אליו אחריות (כמו לגדל בע"ח או גינת ירק אם יש לכם), לאפשר לו גם אתגרים פיזיים, לקחת אותו מדי פעם לעבודה שלכם שיראה מה אתם עושים, לתת לו לעזור לכם בבית. אם הוא לא מצליח לעשות משהו, להסביר לו שוב ושוב איך עושים (ולא לפטור אותו ב"אתה קטן מדי בשביל זה") לעזור לו להתאמן עד שהוא יצליח. לנסות לתעל את הצורך שלו להוכיח את עצמו למקומות חיובים ומספקים כך שהוא לא יחוש אכזבה.
