עוף עוף

[Bubble Girl 27]

עוף עוף

אני עייפה מתה... מטפלת בחבר חולה ובילד היפר אקטיבי שקורע את צורתי... כמה מהחברים הכי טובים שלי חוגגים יום הולדת ממש בעוד כמה ימים... ואני כולי בראש מתכננת להם הפתעות.. המוח לא מפסיק לעבוד והלב לא רוצה להפסיק להרגיש... אני רק רוצה לישון אבל המוח לא נותן מנוחה... מכירים את זה? האמת בכלל בא לי ריבה.. בטעם תות.. ואל תשאלו למה

 

[Bubble Girl 27]

רוצה לפרוק

ריק לי... היום נפגשתי עם חברה שלא ראיתי חודשיים, היא ילדה בדיוק לפני חודשיים ואני לא הספקתי לראות אותה לפני. היום בפעם הראשונה החזקתי את הבן השני שלה, את הראשון ילדנו יחד בהבדל של שבוע. היא חברה טובה וכייפית ואני מאוד אוהבת אותה והיום קצת כעסתי עליה ולא כי היא רעה כי היא לא יודעת כמה טוב לה. החזקתי את היצורון המתוק הזה בשתי ידיי, ירדו לי דמעות.. גם של אושר כי הוא פשוט מלאכי, אבל גם של עצבות. ריק לי בנשמה למרות שיש לי את המלאך שלי, אבל ריק לי אין לי משפחתיות! כל הבילויים האלו שאני זוכה להם עכשיו ולא היו קודם, החופש והחיים מתוך בחירה שלא היו קודם עושים טוב וכיף אבל בסוף היום כל מה שחסר לי זה הבטחון של הבית... חסר לי השבתות בבוקר לקום עם מי שחולק איתי את חיי הילד שלי, חסר לי ללכת עם המשפחה שלי לים לחברים לכל מקום! בדיוק דיברתי על זה עם נעה לפני כמה ימים, נכון שזה הולך ונהיה קל השבתות שהילד לא איתי וזה פחות כואב מקודם אבל עדיין קשה לי. אני רוצה לבנות מחדש משפחה טובה תומכת וחזקה אבל לא רואה את זה קורה בפועל... זה מעציב אותי. לא יודעת אולי יצא מבולבל כי ככה אני עכשיו אבל ריק לי פשוט ריק...

 

[רק שיר]

אני יודעת..

אך אנחנו לא תמיד יודעים שטוב לנו- ואני לא בטוחה שמה שאנחנו רואים מהמקום שלנו, אחרים רואים אותו גם לפי המשקפיים הורודים שבחרנו לשים להם... גם אצלי כשהילדים לא אצלי, וכשאני לבד, אני מרגישה בדיוק כמוך,,,מחכה להם שיחזרו הביתה, כי הם ככ ממלאים. ומי כמוני מבינה אותך....כל הבילויים לא ממלאים את מה שחשוב באמת אך הכי חשוב להבין שיש לך מצב נתון -והוא שיש לך ילד,וזה עולם ומלואו..עם הזמן גם זוגיות תהיה

ברור שתהיה..

 

[יוני יולי]

קודם כל חיבוק ענק../images/Emo23.gif

באבל את מתארת כאן מציאות שקרובה לרובינו, מי שבחר את הגרושין ומי שלא. זה נכון שעם הזמן מתרגלים , והזמן הוא רופא נפלא, אבל כן התחושות הללו לא קלות לפעמים נדמה לי שיכולה לבלוע אותי האדמה לפתע ואף אחד לא ירגיש......זו התחושה שאני מסתובבת איתה הרבה פעמים. בגדול אין סיבה ש"זה" לא יקרה, אני מניחה שאם תרצי ותכירי את הבן אדם הנכון -עם דגש על הבן אדם הנכון אז בהחלט זה יכול לקרות לך ושתהיה לך משפחה שוב, אבל לפעמים לוקח זמן למצוא...ושכל התנאים יתממשו. אז באמת קבלי חיבוק גדול מקווה בשבילך שיהיה לך רק טוב ולא לשכוח אותנו, ואת הטוב שיש לך בחיים ויש לך!

 

[Bubble Girl 27]

../images/Emo24.gifחזרה

לא שוכחת כלום, השמחת חיים שלי היא אמיתית לחלוטין כמו האופטימיות שלי... אבל יש רגעים כמו עכשיו שכל כך כואב שאין לאן לנקז... לא שוכחת את החברים הטובים שלי שעושים לי פה רק טוב.. תמיד איתי בלב ובראש!

 

[3 שרונית]

זו אחת מתופעות הלוואי של החגים

כשיש מסביב עודף מישפחתיות, קורה לכולנו .תוסיפי לזה את התינוק החדש וקיבלת נפילה ...אבל הלבד הוא מצב נתון, זמני, אבל נתון, תלמדי להנות מהלבד, תלמדי להנות מהשקט,תמלאי את החלל בדברים אחרים, יש לך פה מלא חברים נהדרים תעזרי בהם, עוד מעט שוב תהיי בזוגיות... בינתיים אני יכולה להציע לך עוגיות עם ריבת תות (כדאי לך טעים, אני הכנתי)

 

[Bubble Girl 27]

כמו שבדיוק הסברתי לאחי האדום

הריקנות היא לא הזוגיות... זה לא ממש מפחיד אותי וגם לא הלבד... הריקנות היא התחושה שבשנתיים הקרובות לפחות משפחה לא תהיה לי.. חסרה לי השותפות חסרה לי התחושה של הבית.. להיות עם הילד זה לא לגמרי בית או משפחה... זה עצוב.

 

[שוב מתחילה מחדש]

למה בשנתיים הקרובות?

 

[Bubble Girl 27]

עד שבונים זוגיות טובה

עד שמתחתנים ובונים נישואים תקינים... עד שנכנסים להריון ועד שיולדים... איזה שנתיים!!! מינימום ארבע! חוזרת לכרית לבכי נוסף

 

[שרשירית]

מצטערת שדווקא ברגעים כאלה אבל

קרעת אותי מצחוק... יש לך מקום בכרית שלך כי שלי הפכה למיטת מים...

 

[Bubble Girl 27]

אחותי בואי יש לי 4 כריות

ומיטת מים זה לא רע.. יש לי כמה תמרונים ללמד אותך על מיטת מים.. אם לא נצחק מה יישאר?

 

[שוב מתחילה מחדש]

אל תעשי חישובים כאלה

כי הם רק יגרמו לך להתייאש מהר. מי החליט שצריך לחיות ביחד שנתיים לפני שמביאים ילדים? מי החליט על ארבע? תזרמי. אולי הנסיך יבוא ואחרי 3 חודשים תבינו שזה זה ותכנסי להריון ותחיו באושר ועושר עד עצם היום הזה? אל תסגרי את עצמך במסגרת של זמנים כי זה מאוד מלחיץ ועכשיו תלכי להחליף את הציפית של הכרית. לא נעים לישון עליה כשהיא רטובה

 

[Bubble Girl 27]

התחתנתי מהר בפעם הקודמת

לא אעשה את זה שוב ללא בדיקה מקיפה של הרכש החדש... אקח לי זמן להכיר אותו מכל צדדיו ומכל שגעונותיו... לא אסתכל רק על היותי מאוהבת. אבל כמו שאני מכירה את עצמי גם על זה לא מתחייבת תמיד יש מצב שתוזמנו לחתונה בקרוב...

 

[3 שרונית]

בטח שזו משפחה,

יש כל מיני משפחות, לא כולן אותו דבר, את והילד זו משפחה, משפחה שלמה ומאושרת, תסתכלי על זה ככה... תיראי את המשפחה שלנו , שלי ושל אחי שהוא גם אחיך האדום, קטסטרופה ,אבל משפחה , אז אנחנו לא מושלמים אבל אנחנו יחד .. יאללה , לא מתאים לך דמעות }{

 

[Bubble Girl 27]

אני יודעת שיש כל מיני משפחות

ואני סוג של משפחה.. אבל חסר לי האבא בתמונה.. לא הדביל שהיה שם ספציצית אלא דמות אבהית לראות את הילד שלי לומד מגבר.. לראות אותו שואב ממנו מנהגים (חוץ מפלוצים גרפסים זה הצד שלי!)... חסר לי להרגיש את הביחד הזה את האושר הזה שיש רק במשפחה שכוללת אימא אבא וילדים... שייקה מושלם!

 

[שוב מתחילה מחדש]

אני מסכימה איתך כאן../images/Emo4.gif

במקרה שלך את יכולה לכוון שלפחות אחד מאנשי הצוות של הבן שלך יהיה גבר (גם אם זה החונך שמגיע אחה"צ רק כדי לשחק איתו). זה ימלא עבורו דמות גברית שניתן לחקות אותה

 

[שרשירית]

האפקט של אחרי החגים הגיע גם אליי

הצלחת לתאר את רגשותיי בצורה מדהימה. אני כל כך מבינה אותך יקירתי.

גם אני קמתי הבוקר Feeling Blue. אחרי כל החג הארוך הזה - הבילויים האינסופיים, החברים, המשפחה, הילד וכל המערבולת שהייתי בה, שוב חזר השקט וחזרה השגרה ובעצם רק היום הרגשתי את הבדידות. הקטנצ'יק היה אצל אבא שלו מיום שישי וחזר היום ישר לגן. קמתי הבוקר עם דמעות בעיניים, דמעות של אהבה וגעגועים עזים. בכיתי על האחד שאני רוצה ופחות רוצה אותי, בכיתי האחר שרוצה אותי ואני פחות רוצה אותו, בכיתי על השבר, על המשפחתיות שאבדה, על המחשבות בימים האחרונים על תינוק חדש, הזדקקתי כל כך לחיבוק חם ואוהב ... והיחידי שחשבתי עליו הוא הקטנצ'יק שלי - הוא זה שיכול ולו במעט לנחם אותי בחיבוק אמיתי. באבל אהובתי רובנו הגרושים באותה הבועה, באותו הואקום. מאחלת לך שיגיע האחד ותוכלי למלא איתו את החלל הריק, לבנות מחדש ... יגיע הרגע ומקווה שגם אליי. אוהבת

 

[Bubble Girl 27]

כן תיארת בדיוק רב

את התחושות שלי... ואני לא יודעת אם זה בגלל החגים.. כי עוד הרבה לפניהם חשתי ככה. שולחת גם לך חיבוק ענקי עם המון אהבה... בסוף באמת אני אגלה שאני לסבית ואין כמו נשים... נעעעעעעעעעעעעה!

 

[שרשירית]

מרשה לעצמי לפרוק ומוסיפה

רוב השבוע אני נמצאת במערבולת של I'M HAPPY והחיים שלי זהב... עובדת בבוקר - מחייכת אחה"צ עם הילד - צוחקת מבלה כל השבוע כאילו אין מחר וכמעט לא ישנה... וכך הימים חולפים להם ואני משדרת לעולם שהכל כרגיל ועוטפת את עצמי במסיכות שסיגלתי לעצמי בצורה מופלאה. כל זאת על מנת להסתיר את הפגיעות, את הפחד שלפעמים נמצא בפנים, את הקשיחות של אבדן התמימות, את רגעי הלבד והכמיהה, את הרצון לשלוט כדי לא להיפגע. אבל לפעמים, כמו היום, הכל פורץ ועולה על גדותיו, המסיכות נשברות וגם לי יש רגע של חולשה, של אנושיות, של רצון לשוב ולהיות ילדה קטנה. כזאת שלא צריכה להתמודד עם .... ויודעת שזהו, הגיע הזמן שוב לעטות את מסיכה, לשחק את המשחק - משחק חיי.

 

[שוב מתחילה מחדש]

אני גם הייתי ככה ואת יודעת מה?

המסכות האלה גבו ממני מחיר יקר מאוד. אז אני עושה מאמצים לא לשחק. כשרע לי אני אומרת שרע לי וכשטוב לי אז אני אומרת שטוב לי. לפעמים חיבוק קטן באמצע היום יכול לשנות את המצב רוח, אז למה לחכות איתו?