קודם כל והכי חשוב שיהיה בהצלחה
לבת המקסימה [לפי התמונה לפחות...]. אני את הגוזלים שלי שיחררתי בבקו"מ. אז באמת הרגשתי שאני משחרר אותם לעולם בפעם הרשונה ,מוציא אותם מהאינקובטור. ללכת, להתמודד, לקחת אחריות, להסתדר בכוחות עצמם. שאר אבני הדרך [לטעמי] בחייהם [הנסיעה לחו"ל של אחרי ,לימודים, מעבר לגור לבד, חתונה וכו'] חשובים ומרגשים לא פחות [ואולי אף יותר], אבל הכל מתחיל בשער של הבקו"מ. זה שנפתח כשאוטובוס עושה את סיבוב הדאווין שלו [כמה מאות מטרים] ואתה נשאר עומד כניצב מנפנף בידך ודמעות חונקות את גרונך. חויה שלא אשכח!