עונשים...

[m i t a l y]

עונשים...

האם הוריכם היו מענישים אותכם? ואם כן, איזה עונשים? האם אתם מענישים את ילדיכם? האם אתם רואים איזשהי השפעה מאיך שחינכו אתכם, לגבי איך שאתם מחנכים את ילדיכם? צום קל למי שצם ושבוע טוב לכולם...

 

[לורליי43]

לא זוכרת הרבה עונשים

למרות שהסתבר לי שחטפתי מכות פה ושם עד גיל 8. יש בהחלט השפעה לא מודעת לגבי החינוך, כי את הדברים שאני מודעת להם שיניתי... מהצד הרע- לצערי, ספגתי את הנורמטיביות של מכה פה ושם (לא מכות כתגובה קבועה) ולקח לי זמן לקלוט את האוטומאטיות שבתגובה, לתפוס את הבעיתיות שבזה ולהשתחרר מזה. מהצד הטוב- הסתבר לי למשל שאמא שלי דאגה תמיד להיות בועד הורים מאותם סיבות שאני בחרתי להיות בועדי הורים- קשר טוב ורציף עם המורה/גננת/בית ספר. איך הענשתי בעבר- בדרך כלל כתוצאה של חוסר הפניית זמן לשיעורים למשל, על ידי מניעה של - טלויזיה, מחשב. עם הקטן זו גם הדרך- כתוצאה של משהו שהוא עושה הוא מפסיד משהו. זה לא ממש עונש אלה יותר תוצאה הגיונית.

 

[לורליי43]

מאותם=מאותן סיבות, אלה=אלא

 

[49צהוב]

../images/Emo6.gif קבוצניקים היו פטורים מעונשים

ההורים היו כל כך חדורי רגשות אשמה שהשאירו אותנו בבית ילדים בלילה שבשעות ה"הורים" (4-7 אחה"צ) הם לעולם לא הענישו אותנו ואני, אני לא מאמינה בעונשים כמו לשלול זכויות, או "לשלוח לחדר".., כשאני כועסת אני מבהירה לילדים שהם עשו משהו שלא מוצא חן בעיני.. וממשיכה בחיי כשהם היו קטנים צעקתי עליהם בקולי קולות- היום כמובן זה לא פתרון.

 

[רוני ודי]

תלוי באיזה גיל

בגיל ההתבגרות העונש היה לא לצאת נגיד ביום שישי או משהו כזה. אצלי הילדים קטנים (שש וחצי וארבע) אז העונשים זה לא לקבל ממתק נגיד או שלא הולכים לחבר או פעילות שהם רוצים או כמובן - לא לראות טלויזיה אותו היום.

 

[עוד שרון]

עונשים היו אצלנו דרך לחנך כנראה

אחרת לא ברור לי למה נענשנו כל כך הרבה. אמא שלי פשוט לא יכלה להתמודד איתנו אז העונש החביב עליה היה לישלוח לחדר (פעם אחת זה היה לשלושה שבועות.....) היה עונש של אי צפייה בטלויזיה היו מכות והאיום הכי חביב על אבא שלי (שלא מומש למזלי) היה - אני אסגור אותך במחסן למטה. זוועה.

 

[mich78]

הזכרת לי ../images/Emo62.gif

מתישהו בסביבות גיל 10 הענישו אותי ושמו אותי בחדר האמבטיה [עד יגידו שאוכל לצאת] כ"כ כעסתי עליהם

שהחלטתי להעניש אותם התישבתי בין הדלת לקיר ולא הסכמתי לפתוח ... בשום אופן הם כ"כ נלחצו שהעונש הזה לא חזר על עצמו

 

[pf26]

מכות זה עונש?

אימי נהגה להכות אותי עד גיל די מבוגר (בטח 14-15), וזה כלל משיכה בשערות וסטירות למיניהן. שנים רבות אח"כ נהגתי להתקפל אחורה, כל פעם שמישהו עשה תנועה פתאומית לעברי. הילדים שלי כמעט ולא נענשים. אנחנו משוחחים איתם הרבה, ומנסים ככה לפתור את הקונפליקטים. עונש אצלי, זה בד"כ להגיד לילד שילך לחדר שלו ויחשוב על מה שעשה, ויחזור עם רעיונות מה לעשות להבא כדי שהמצב לא יחזור על עצמו. המחשבה על לשלול מהילדים דברים עושה לי כאב בטן, ולדעתי זה יעניש אותי לא פחות מאשר אותם...

 

[לורליי43]

להגיד לילד- עד שאתה לא גומר שיעורים

אתה לא רואה טלויזיה, שזו בעצם שלילת האופציה לראות טלויזיה- זה דבר שהיית מרגישה שיעניש אותך יותר מאשר את הילד? יש ילדים שחייבים את הגדרת הגבולות הזו, כי הם בעצמם לא מסוגלים לעשות אותה. במיוחד ילדים עם הפרעת קשב וריכוז, בעיה של ארגון, ילדים "מעופפים". ברור שעדיף לשבת איתם על סדר יום ולעזור להם להתארגן, אבל לפעמים זה לא מספיק (ותלוי גם על איזה גיל מדובר כמובן).

 

[pf26]

לשמחתי לא נתקלתי בזה בביתי

אני מניחה שיש לנו פשוט מזל בעניין הלימודים של הילדים שלנו. אנחנו לא מתערבים בלימודים ובהכנת השיעורים . זו החלטה שקיבלנו באופן מודע ומוצהר. הלימודים הם אחריות של הילד וזה ברור לכל אחד מהם. אם מישהו מהם מבקש עזרה בהכנת השיעורים, כמובן שיקבל אותה מיד, אבל אנחנו לא שואלים אם יש שיעורים, לא מזכירים להתכונן למבחן ואם ילד נכשל במבחן, הוא לא נענש ואפילו לא מקבל מבט זועם. איכשהו (לא ברור לי איך), הועבר לילדים המסר שהלימודים הם העבודה שלהם והאחריות שלהם (ממש כמו שלנו יש אחריות לקום בבוקר וללכת לעבוד). אם מישהו מהם קם בבוקר ולא רוצה ללכת לבי"ס, מותר לו. הוא יודע שאח"כ יצטרך להשלים בעצמו את החומר שהחסיר. יוצא שהרבה פעמים אחרי מחשבה שניה הוא יחליט כן ללכת.

 

[לורליי43]

זה לא סתם לשמחתך

כנראה שאין לך התמודדות עם ילד עם בעיה של ארגון. לדעתי, אחריות אי אפשר לזרוק על ילד, אלא חייבים לוודא שהוא אכן מסוגל "לתפוס" אותה. זה לא תמיד ענין של סגנון הורות. זה דומה למצב שיש משפחות שהילד בהן מאוד שובב, לעומת ילד אחר שמאוד רגוע. ואז משפחת "הרגוע" לא מסוגלת להבין איך זה שלא מצליחים להתמודד עם ילד שכל הזמן מנסה דברים. יש משפחות שבהן כשהילד מגיע לגיל מסויים, חייבים להעלות את כל הדברים הרגישים לגובה, צריך למגן את החלונות. ולעומת זאת משפחות שבהן לא צריך להזיז שום דבר.

 

[alona 9]

לא נענשתי

לא הענשתי ולעולם לא העניש. לא דוגלת בשיטת העונש, לא אוהבת את המילה עונש ,(לא כשהיא מחוברת לילדים) אז,יש פינת "רגיעה" והמון שיחות עם הילד,שלדעתי,הרבה יותר יעיל,הרבה יותר תורם מאשר, למנוע ממנו תכנית טלוויזיה במשך שבוע ימים.

 

[לורליי43]

למנוע טלויזיה לשבוע

כל כך נורא בעינייך? יש לי בן שיש לו בעיה של ארגון. כשהוא קבל גישה חופשית למחשב- הוא לא היה מסוגל להגיע לעשות שום דבר אחר. לא משנה שדיברנו איתו והיו הסכמים והבנות. שבוע "ניתקנו" אותו מהמחשב, והפלא ופלא, הילד הגיע לעשות את כל השיעורים, נפגש עם חברים, ואפילו הגיע לספריה להחליף ספר. אז זה לא קורה ברמה יומיומית, אבל קרה פעם או פעמיים ולדעתי גם הוא למד הרבה על עצמו.

 

[alona 9]

לא

זה לא כל כך נורא בעיני,רק שאני וויתרתי על המניעה הזאת מראש, השיחות עימם נראו לי קלות יותר, ואת יודעת מה לורליי? אם זה עשה פלאות ושינה את הגישה שלו ללימודים אז.. כל הכבוד!

 

[לורליי43]

לא טענתי לכזה פלא../images/Emo13.gif

רק אמרתי שבאופן פלאי כשלא היה מחשב, היה המון מקום לדברים אחרים.

 

[alona 9]

../images/Emo141.gif

 

[pf26]

ילדים זקוקים ליד מכוונת ולחוקים

ברורים. בוודאי שלא צריך לגדול באנרכיה, אבל יש הבדל בין סוגי הסנקציות שמטילים על ילד. מובן שאם לא יהיה מחשב/טלויזיה/חברים/חוג יהיה הרבה יותר זמן להכין שיעורים. השאלה היא איך מגיעים לכך שהילד יגיע לבד להכנת שיעורים או למידה בכלל. אין לי פתרון קסם, ואני לא שוללת את הפתרון שאת מצאת. אני חושבת שהמשימה שלנו כהורים היא להכין הילדים לחיים האמיתיים ולהתמודדות איתם. איך אתה עושה את זה? זה כבר תלוי בהשקפת העולם של כל משפחה (ראי את הדיון על המשפחות החרדיות).

 

[לורליי43]

אנחנו הגענו למצב שזו היתה התמכרות

וכמו כל התמכרות, הבן אדם בטוח שהוא שולט בה... מבחינתנו זו היתה מעין גמילה. לכן זה שונה בעיני מכל דבר אחר בהתנהלות היומיומית. כשהורה מבחין שילד שלו מתנהג כמו מכור, האחריות של ההורה לשלוף אותו מהמקום הזה. גם למבוגר זה קשה לעשות את זה לבד, אז על אחת כמה וכמה לילד. לגבי החיים האמיתיים- בגיל 13 הילד עדיין לא נמצא בסימולציה לחיים האמיתיים. אמנם יש לו התנסויות חברתיות ולימודיות, אבל הכישורים שלו כל כך בוסריים עדיין שזו רק פסיעה בדרך. לדעתי, רוב ההכנה לחיים האמיתיים נעשית על ידי הצפייה שלהם בנו, בחיים שלנו, בצורת ההתמודדות שלנו. זה הבסיס, בנוסף יש את כל ההתנסויות במעגל החברתי, הבית ספרי, וכו'.

 

[גלבועא]

יש דברים שאני מסרב להתיחס אלי

 

[ה ר מ י נ ה]

לא מאמינה בעונשים ../images/Emo31.gif

בבית של הורי אבי היה המעניש. אני לא זוכרת מכות אבל המבטים שלו ואווירת הפחד עשו את שלהם. אני ממש מתנגדת לעונשים. היה לי מזל גדול ובאמת מעולם לא נזקקתי לאמצעי ענישה עם הילדים שלי (שהיום הם כבר מבוגרים). בעלי היה מאבד, לעתים רחוקות, את סבלנותו וצועק, אבל זהו. השניים הגדולים היו תלמידים מצטיינים וגם ילדים טובים וממושמעים. הבן הקטן היה בעייתי יותר, אבל גם אותו מעולם לא הענשנו, ובדיעבד אני שמחה על כך. אני רואה שבתי, לעומת זאת מקפידה מאוד עם הילדים. עונשים אצלה פירושם הרחקה מן השולחן או מן החדר לתקופה מוגבלת.