עונג צהריים
היא ישבה מול המחשב, נקברת אט אט תחת עומס הניירת, טלפונים ללא סוף זה לא נגמר, היא נשחקת, עוד קפה, עוד סיגריה... הנייד שלה מצלצל, מרימה באי חשק כזה של.. אוף מי זה עכשיו? ``היי אני במרכז`` שמעה אותו לפתע ``אכלת צהריים כבר?`` ``כן אכלתי`` ענתה בהפתעה ``אז אולי רק נשיקה?`` ניסה... ``כשתתקרב למשרד תתקשר, ארד לתת לך נשיקה`` ענתה וניתקה. מזמן לא שמעה ממנו חשבה לעצמה, יהיה נחמד לחוש שוב את שפתיו הבשרניות, את ליטוף האצבעות על גופה הרך. התארגנה במהירות מפתיעה עם הניירת, פיזרה הוראות למי שצריך, אספה עצמה ורצה אל הרחוב, לפגוש אותו. עמד שם נשען על קיר, עם חיוך של אושר, לא השתנה כלל, חשבה לעצמה, הרגישה את קרני השמש יוקדות עליה, היה לה חם... חיבקה אותו בביישנות, נכנסו אל רכבו, נסעו שני מטרים ועצרו, היתה חייבת להרגיש את שפתיו, הוא רכן מעליה, קרב שפתיו אל שפתיה, הרגישה את לשונו מחליקה אל תוך פיה. ואז ישבו, דיברו, צחקו, נזכרו בפגישה הקודמת, שהשאירה טעם של עוד. ``בוא נעבור למושב האחורי`` היא הציעה. הוא הסכים. אך לפני כן , נכנס אל תוך חניון תת קרקעי, בפינה חשוכה. שניהם עברו למושב האחורי, ליטפו, התענגו, התמכו למגע, לנשיקה, לליטוף שרק הוא יודע איך לעשות לה את זה. עוברי אורח עוברים ושבים, אך הם מכורים , מתענגים, לא שמים לב. התמכרה למגעו הרך של אצבעותיו העדינות על שדיה, על בטנה, התמכרה לשפתיו שריחפו על צווארה ואוזנה. הרגישה את קשיותו, הרגישה את רטיבותה. רצתה אותו כל כך. פתחה את רוכסנו, בעדינות הוציאה את אברו הקשה, ליטפה , הרטיבה, ליקקה. מדי פעם הביטה לצדדים, אנשים עוברים. הורידה במהירות את מכנסיה עד ברכיה רכנה כשגבה אליו והתיישבה עליו לאט לאט כשהוא מחליק בעדינות את קשיותו לתוך רטיבותה, החלה לנוע לצדדים, למעלה למטה, בקצב איטי, ואט אט הגבירה את הקצב, עד שהרגישה את זרמי תשוקתו מתפרצים אל תוכה. התרוממה, ישבה לצידו, מזוית עינה ראתה חיוך מרוח על פניו. הוא חיבק אותה ברוך, נישק, כמו הודה לה על עונג צהריים שכזה. ושוב צלצל הנייד שלה, ``איפה את? המנכ``ל מחפש אותך? כולם מחכים לך לישיבה, בואי דחוף`` צרחה הפקידה אל תוך אוזנה. התלבשה במהירות, נשקה בריחוף על שפתיו ורצה למשרדה. הסתדרה מהר בבית השימוש, נכנס למשרד המנכ``ל, בפני פוקר.. כמו שרק היא יודעת לעשות. פנטזיות שנועדו למימוש.... שלכם M
היא ישבה מול המחשב, נקברת אט אט תחת עומס הניירת, טלפונים ללא סוף זה לא נגמר, היא נשחקת, עוד קפה, עוד סיגריה... הנייד שלה מצלצל, מרימה באי חשק כזה של.. אוף מי זה עכשיו? ``היי אני במרכז`` שמעה אותו לפתע ``אכלת צהריים כבר?`` ``כן אכלתי`` ענתה בהפתעה ``אז אולי רק נשיקה?`` ניסה... ``כשתתקרב למשרד תתקשר, ארד לתת לך נשיקה`` ענתה וניתקה. מזמן לא שמעה ממנו חשבה לעצמה, יהיה נחמד לחוש שוב את שפתיו הבשרניות, את ליטוף האצבעות על גופה הרך. התארגנה במהירות מפתיעה עם הניירת, פיזרה הוראות למי שצריך, אספה עצמה ורצה אל הרחוב, לפגוש אותו. עמד שם נשען על קיר, עם חיוך של אושר, לא השתנה כלל, חשבה לעצמה, הרגישה את קרני השמש יוקדות עליה, היה לה חם... חיבקה אותו בביישנות, נכנסו אל רכבו, נסעו שני מטרים ועצרו, היתה חייבת להרגיש את שפתיו, הוא רכן מעליה, קרב שפתיו אל שפתיה, הרגישה את לשונו מחליקה אל תוך פיה. ואז ישבו, דיברו, צחקו, נזכרו בפגישה הקודמת, שהשאירה טעם של עוד. ``בוא נעבור למושב האחורי`` היא הציעה. הוא הסכים. אך לפני כן , נכנס אל תוך חניון תת קרקעי, בפינה חשוכה. שניהם עברו למושב האחורי, ליטפו, התענגו, התמכו למגע, לנשיקה, לליטוף שרק הוא יודע איך לעשות לה את זה. עוברי אורח עוברים ושבים, אך הם מכורים , מתענגים, לא שמים לב. התמכרה למגעו הרך של אצבעותיו העדינות על שדיה, על בטנה, התמכרה לשפתיו שריחפו על צווארה ואוזנה. הרגישה את קשיותו, הרגישה את רטיבותה. רצתה אותו כל כך. פתחה את רוכסנו, בעדינות הוציאה את אברו הקשה, ליטפה , הרטיבה, ליקקה. מדי פעם הביטה לצדדים, אנשים עוברים. הורידה במהירות את מכנסיה עד ברכיה רכנה כשגבה אליו והתיישבה עליו לאט לאט כשהוא מחליק בעדינות את קשיותו לתוך רטיבותה, החלה לנוע לצדדים, למעלה למטה, בקצב איטי, ואט אט הגבירה את הקצב, עד שהרגישה את זרמי תשוקתו מתפרצים אל תוכה. התרוממה, ישבה לצידו, מזוית עינה ראתה חיוך מרוח על פניו. הוא חיבק אותה ברוך, נישק, כמו הודה לה על עונג צהריים שכזה. ושוב צלצל הנייד שלה, ``איפה את? המנכ``ל מחפש אותך? כולם מחכים לך לישיבה, בואי דחוף`` צרחה הפקידה אל תוך אוזנה. התלבשה במהירות, נשקה בריחוף על שפתיו ורצה למשרדה. הסתדרה מהר בבית השימוש, נכנס למשרד המנכ``ל, בפני פוקר.. כמו שרק היא יודעת לעשות. פנטזיות שנועדו למימוש.... שלכם M