עומרי שלי

[1סימה]

עומרי שלי

עומרי שלי מת כשהיה בן שלושה ימים עומרי שלי מת בגלל טעות של רופאים עומרי שלי מת לאחר תשעה חודשים מלאים את עומרי שלי לקח אליו האלוהים. עברו כבר שנתיים וחצי ואני לא משתחררת מעומרי שלי כלכך רוצה להריח אותו לחבק אותו ולספר לו כמה אני אוהבת אותו. אבל עומרי שלי הוא מת, הוא עם אלוהים ואני כאן מלאת געגועים.

 

[BooBee]

שלום סימה יקרה ../images/Emo20.gif

תנחומיי על מותו של בנך. שנתיים וחצי מיוסרים כל כך... יש לך עוד ילדים? האם בן הזוג שלך תומך בך? אתם מדברים על השכול שלכם? איך את מתמודדת ביום יום? שלך, רויטל.

 

[t u t i d a]

שלום

כל כך קשה להגיב, אבל רוצה שתדעי שמאוד נגעת לליבי כשקראתי את מה שכתבת. את לא חייבת לענות אם זה קשה לך...איך זה קרה?

 

[1סימה]

אנסה לענות

עומרי הוא פרי בטני היחיד יש לי עוד שני ילדים מקסימים פרי נשמה. עומרי הוא הפריית מבחנה מוצלחת לאחר שנות עקרות, עומרי שלי העניק לי 9 חודשים של שכרון חושים, כל העולם שמח וחיכה לבואו, גם האלוהים מסתבר... הוא היה יפה, כל כך יפה...מלאך ממש. כשהוא מת הסבירו לנו כי אנחנו לא נהיה שותפים לקבורתו ולא יחולו עלינו דיני אבלות.. ואנחנו קיבלנו את הדין בהכנעה. שנתיים אחרי בתאריך המדויק הלכתי לחפש את קברו ואז ידעתי.. זה לא בית, הילד שלי צריך מנוחה צריך לעשות לו מצבה... 3 חודשים לקח לי לבחור את הסלע, ועוד חודשיים להחליט על סוג הכתב... ביום רביעי התקשר אלי איש השיש והודיע לי שהמצבה מוכנה אבל אני עדיין לא מוכנה.. לא יכולה להפרד ממנו, הוא בתוכי בנשמתי, הוא חלק מביתי לא מסוגלת לשחרר אותו אני מרגישה אותו עדיין למרות שלא הספקתי להריח אותו ולנשום אותו פעולה כל כך טבעית לאם. ביום שלישי נעשה גילוי מצבה ואני עוד לא מוכנה שנתיים ארבעה חודשים ו18 יום וזה עדיין חד, עדיין מפלח הזמן הוא לא מרפא ולא מביא הקלות...

 

[t u t i d a]

אמצי וחזקי

זה כל כך אכזרי. כל כך לא הוגן. כל כך שוק. סימה, נראה לי שעצם ההתעוררות שלך לבנות לבנך קבר עם מצבה וכיתוב ראויים, מצביעה על כך שאת מתקדמת לקראת הזמן בו תוכלי (בכאב גדול) לשחרר אותו. בנך מת בדיוק בזמן שבעלי מת. אני זכיתי לעשות לבעלי קבורה אחת מיד עם מותו, ולמרות זאת לא שחררתי אותו מייד. רק כשעשיתי לו קבורה שניה, שנה לאחר מותו, כשהבאתי אותו לקבורה בישראל (הוא מת בארה"ב), רק אז, עם הרבה מאמץ והקרבה, הסכמתי לשחרר אותו, והרגשתי בתוכי שהוא שמח לכך ושזה יותר טוב לו כך. לי היה קשה מאוד לתת לו ללכת, ממש ממש קשה. רציתי לספר לך על מכתב שקיבלתי ושעזר לי מאוד, במכתב היה כתוב שלשחרר את המת זה טוב עבורו, ושתמיד כשרוצים וזקוקים אפשר לקרוא לו ולשתף אותו ולדבר איתו והוא יבוא ויהיה איתך כשתזדקקי לו. אומנם אין לך חוויות מבנך כתינוק וכילד ואינך בטוחה איך הוא היה נראה ומה היה אופיו, וזה בוודאי מקשה על יכולת ההידברות איתו, אבל בטוחה אני שיש לך מחוויות ההריון ומתחושת הבטן שלך זכרונות שיצרו את הקשר שלך לבנך. אשתדל לחפש את המכתב הזה בבלגן שיש לי כרגע עם המסמכים וכשאמצא אותו אעתיק אותו לכאן. סימה, אני אחשוב עליך ביום שלישי, בטוחה באומץ ליבך. באהבה,

 

[1סימה]

תותידה

כל פעם נפעמת מחדש מהיכולת הוירטואלית הזו, להרגיש כלפי אנשים שאין לך שום קשר אליהם צר לי על בעלך, ואני משערת ומאמינה שהשחרור היה בלב כבד... הרבה חוויות מימיו של עומרי אין לי, אבל למדתי להעצים את המעט שקיים, אפילו שאבתי חלב שהועבר אליו במזרק.. אני אוהבת אותו ורוצה אותו כל כך... אני עדיין לא יודעת אם לכתוב לו ואו מה לכתוב לו לא יודעת מי יהיה לצידנו ולא יודעת את מי רוצה צריך מניין של גברים .. ההלכה מבקשת ולי יש שני מניינים של נשים... לא רוצה להכריח, וגם לא רוצה זרים ליד המלאך שלי אין לי כח אני מתפוצצת

 

[t u t i d a]

גם אני

סימה, בקשר לקבורה,זו נחשבת מצווה חשובה להשתתף בה גם עם אנשים שאינכם מכירים. אם יש באפשרותך לפנות לבית כנסת או לכולל או דרך מישהו דתי שאת מכירה, יהיה לך מניין של אנשים שמבינים בזה ושיהיו שם ברצון רב לעזור. אני כל כך מבינה את הצורך שלך לעשות את הדברים על פי ההלכה, על פי איזה שהם חוקים ידועים. גם אני הקפדתי על כך למרות שאיני דתיה, יש בחוקים האלה משהו מרגיע וזה מתנהל בקצב הנכון. למשל, ההליכה שעושים בגמר השבעה, אני ממש עשיתי אותה עם חברה שבאה במיוחד לזה (יחד עם הוריו של בעלי וילדינו, אבל הייתי צריכה אותה גם), זה היה כל כך חשוב ונתן לי את הכח ללכת ברחוב בימים שבאו אחר כך. אחד הדברים הנוספים שלמדתי הוא שאנחנו חלק מחברה, מקהילה, וכשקורה משהו לאחד מאיתנו, כמו אובדן, אם נדבר כעת על מה שהפורום הזה עוסק בו, אז אנשים ירצו לעזור אם הם ידעו שצריך את עזרתם. וידוע שהחיים הם כמו גלגל, ופעם את נעזרת ובפעם אחרת את עוזרת, נראה לי טבעי שכעת תעזרי במי שיש סביבך כדי שהדברים יתנהלו כרצונך ולפי מה שנפשך והאינטואיציה שלך מכוונת. ממה שכתבת נראה שיש בך כוחות נפש ואינטואיציה של מה טוב עבורך (ועבור עומרי) לעשות ולפעול. אני מעריצה את ההתמדה שלך וההגשמה של יצירת קבר נאות לבנך, כל זה במרחק של יותר משנתיים מיום מותו. זה מבצע לא פשוט, קשה מנשוא, ואת עושה אותו למרות הכל. חזקי ואמצי.

 

[chasidar]

סימה.....

סימה, כ"כ מזדהה אתך ורציתי לחלוק אתך מהניסיון שלי. היו לי 2 בנות, ועברתי 7 הפלות טבעיות. ואז החלטתי נגד רצון בעלי שאני רוצה לנסות שוב. בדצמבר 2000 ילדתי בן, פג, בשבוע 27, משקל 450גר. הוא חי 6 ימים. כשעוד נלחם כדי לשרוד אמרתי לעובדת סוציאלית בפגיה שאם הוא ימות, אני קוברת אותו. אני חייבת שיהיה לו (ובאיזשהו מקום לעוברים שהפלתי) מקום שאוכל לבקר, עם מצבה והכל. בעלי הסכים ותמך. לאחר שנפטר, נתנו לו שם, בר, ועשינו סידורים - בעלי בירר ועשה הכל. הודענו לחברא קדישא בבית חולים שלא יקברו אותו שיבוא אמבולנס לאסוף אותו. הם אמרו לבעלי שאם היינו מבקשים היו מסדרים לנו קבורה בשבילו (אבל קל להם להגיד את זה בדיעבד). קברנו את בר בקיבוץ חילוני, בבית קברות מאד יפה. שלמנו לא מעט כסף בשביל הפריווילגה וזה היה שווה. יש לו קבר ומצבה. בעלי לא אמר עליו קדיש. זה קצת הפריע לי אבל התגברתי. אני בחגים תמיד מדליקה נר נשמה בשבילו עם שאר הנרות שאני מדליקה להוריי וכו'. הוא נולד, הוא חי, הוא מת, הוא הבן שלי. לפני שנה בתי הבכורה מתה בפתאומיות בהיותה כמעט בת 14. היא לא קבורה באותה בית קברות. עכשיו יש לי 2 ילדים לפקוד באדמה. תהיי חזקה, חסידה

 

[1סימה]

אוי אלוהים..חסידה

למה שוב? מה קרה לנסיכה שלך?

אין לי מילים לנחם, ולהעריך את תעצומות הנפש ליבי איתך אישה יקרה. עומרי שלי נקבר עי חברת קדישא בקבורה דתית אבל לבד איתם עם אנשים זרים לו אנשים שלא הכיר.. הוא בוודאי כל כך פחד שם לבד בתוך החושך הנורא הזה בעוד יומיים נקבור אותו בשנית באותו המקום ויהיו איתנו אנשים שהוא מכיר ושמע והרגיש במעט שעות חייו. אבא שלו יקרא עליו קדיש וכולם יבכו והוא יראה את האהבה הגדולה שעדיין מכה בנו יום יום שעה שעה וינוח.. עומרי שלי תנוח...

 

[אחת מהצד]

../images/Emo142.gif

אשה יקרה, מקווה שתמצאי מנוחה. ושתרגישי שגם הוא מצא. והכאב הזה, שאי אפשר לתאר אותו. יוקל, ולו במעט. איתך..

 

[t u t i d a]

היי

סימה, מה שלומך? את לא חייבת לענות...איך עבר היום הקשה הזה?