טיפה בים סוער
New member
עומד לי
בפינת הרחוב, ומסתכל. עומד ובוהה.. מנסה להתרכז, להבין. מאות אנשים שעוברים כאן כל דקה, כולם רצים, מחפשים. אבודים.. אני עומד בפינתי ומנסה להבין. מה יש? אחרי מה כולם רצים? כולם רוצים להיות מושלמים, יפים עשירים. כולם רצים. ופתאום זה מכה בי. פתאום אני מבין.. אין לאנשים תוכן. הם מנסים להשלים ריקנות, לעשות יש מאין.. אבל הנשמה, אוי, הנשמה.. הנשמה היא חלק ממשהו גבוה יותר, רוחני יותר.. היא לא באה על סיפוקה.. פתאום אני צוחק, אפילו שזה עצוב.. `אלוקים, תודה לך!` אני אומר. `תודה שאני בן שלך, תודה שנתת לי אפשרות להיות לידך, לאהוב אותך!` אני מנשק את הציצית שלי ועייני דומעות. אני תופס אוטובוס וחוזר לישיבה.. נכנס לבית מדרש.. נותן לגמרא נשיקה ופותח אותה.. פתאום הנפש רגועה.. אני האדם המאושר עלי אדמות!
בפינת הרחוב, ומסתכל. עומד ובוהה.. מנסה להתרכז, להבין. מאות אנשים שעוברים כאן כל דקה, כולם רצים, מחפשים. אבודים.. אני עומד בפינתי ומנסה להבין. מה יש? אחרי מה כולם רצים? כולם רוצים להיות מושלמים, יפים עשירים. כולם רצים. ופתאום זה מכה בי. פתאום אני מבין.. אין לאנשים תוכן. הם מנסים להשלים ריקנות, לעשות יש מאין.. אבל הנשמה, אוי, הנשמה.. הנשמה היא חלק ממשהו גבוה יותר, רוחני יותר.. היא לא באה על סיפוקה.. פתאום אני צוחק, אפילו שזה עצוב.. `אלוקים, תודה לך!` אני אומר. `תודה שאני בן שלך, תודה שנתת לי אפשרות להיות לידך, לאהוב אותך!` אני מנשק את הציצית שלי ועייני דומעות. אני תופס אוטובוס וחוזר לישיבה.. נכנס לבית מדרש.. נותן לגמרא נשיקה ופותח אותה.. פתאום הנפש רגועה.. אני האדם המאושר עלי אדמות!