עולם צבוע
קראתי ידיעה בעיתון, על מסע ציבורי לבחירת נשיא בית המשפט העליון ברק לנשיא המדינה. הנה סיפור על יתוש קטן שבכלל לא יודעים על קיומו כמו הח"מ. פעם, נזדמנה לידי חוברת שבה קובצו דבריו של נשיא בית המשפט העליון ברק, בכנס זיכרון לאיזה אישיות שאיני זוכר את שמה. ההרצאה הוקדשה לנושא הדמוקרטי ובה היו כמה משפטים יפים בנושא הדמוקרטי ובייחוד אותי הרשימו כמה מהם - איך לא? - בנושא העיתונים והבמה לציבור. היה זה לפני עשר שנים ואולי יותר. להלן כמה משפטים שגזרתי והם תלויים אצלי עד היום על הקיר מעל שולחן הכתיבה. אני מביא בזה מספר ציטוטים של אותם משפטים ולאחר מכן סיפור לא פחות חשוב לענייננו. "...חירות הביטוי הוא תנאי מוקדם לקיומה של הדמוקרטיה ופעילותה התקינה (...) לכל אדם חופש הביטוי וחופש הדיעה וכן החופש לפרסם דיעות ומידע בכל דרך (...) השמעת הדיעות הבלתי מוגבלת בין אדם לריעהו הן בגדר תנאי (...) כי חופש הביטוי מהווה חלק מכבוד האדם (...) בלא גישה לתקשורת עלול חופש הביטוי להישאר אות מתה (...)גם העיתונות היא במה... העיתון הפרטי שולט על במת הציבור שהיא מהבמות הציבוריות החשובות ביותר במשטר דמוקרטי". מילים יפות. אגב, איני בטוח אבל נדמה לי שאת החוברת קיבלתי מעוזרו של הנשיא ברק לאחר שכתבתי לו ועל כך בהמשך הדברים. רק שקראתי את הדברים, מיד כתבתי מכתב לנשיא ברק ושאלתי אותו בין השאר, האם לא ראוי בכל הזדמנות להשמיע את המילים היפות והחשובות ובאותו מכתב העליתי את הדברים המוכרים שרבים מכם סובלים ממני כבר הרבה זמן בהקשר הבמה וכל השאר (עוד מעט אני חוגג יובל לעיסוקי בנושא העקר...) היו לי כמה מכתבים עם עוזרו של הנשיא ברק והרגשתי שאני הקטן רואה את המציאות האכזרית במערומיה - מילים לחוד ותכל'ס לחוד. לפני כן, כאשר לא קיבלתי תשובה מעם הנשיא עצמו או עוזרו, או אז פניתי למבקר המדינה (שוב, בגלל הזמן הרב, איני בטוח אם מבקר המדינה או נציב תלונות הציבור בלשכתו אבל מה זה חשוב העיקר ההמשך). כאן קרה דבר מעניין שבעצם הוא המשך וסופה של הקומדיה: מלשכת מבקר המדינה הודיעו לי שפנו ללשכת נשיא בית המשפט העליון ולא מצאו שום כתובים שהזכרתי... לסיכום, כאשר אנו עוסקים כאן בפורום, לשינוי פני הדברים, לדעתי עד שלא ישונו הדברים (בחלקם) כמו ברוח הדברים לעיל, מעטים הסיכוים להגיע לנחלה והשלוה. עתדי המנחם
קראתי ידיעה בעיתון, על מסע ציבורי לבחירת נשיא בית המשפט העליון ברק לנשיא המדינה. הנה סיפור על יתוש קטן שבכלל לא יודעים על קיומו כמו הח"מ. פעם, נזדמנה לידי חוברת שבה קובצו דבריו של נשיא בית המשפט העליון ברק, בכנס זיכרון לאיזה אישיות שאיני זוכר את שמה. ההרצאה הוקדשה לנושא הדמוקרטי ובה היו כמה משפטים יפים בנושא הדמוקרטי ובייחוד אותי הרשימו כמה מהם - איך לא? - בנושא העיתונים והבמה לציבור. היה זה לפני עשר שנים ואולי יותר. להלן כמה משפטים שגזרתי והם תלויים אצלי עד היום על הקיר מעל שולחן הכתיבה. אני מביא בזה מספר ציטוטים של אותם משפטים ולאחר מכן סיפור לא פחות חשוב לענייננו. "...חירות הביטוי הוא תנאי מוקדם לקיומה של הדמוקרטיה ופעילותה התקינה (...) לכל אדם חופש הביטוי וחופש הדיעה וכן החופש לפרסם דיעות ומידע בכל דרך (...) השמעת הדיעות הבלתי מוגבלת בין אדם לריעהו הן בגדר תנאי (...) כי חופש הביטוי מהווה חלק מכבוד האדם (...) בלא גישה לתקשורת עלול חופש הביטוי להישאר אות מתה (...)גם העיתונות היא במה... העיתון הפרטי שולט על במת הציבור שהיא מהבמות הציבוריות החשובות ביותר במשטר דמוקרטי". מילים יפות. אגב, איני בטוח אבל נדמה לי שאת החוברת קיבלתי מעוזרו של הנשיא ברק לאחר שכתבתי לו ועל כך בהמשך הדברים. רק שקראתי את הדברים, מיד כתבתי מכתב לנשיא ברק ושאלתי אותו בין השאר, האם לא ראוי בכל הזדמנות להשמיע את המילים היפות והחשובות ובאותו מכתב העליתי את הדברים המוכרים שרבים מכם סובלים ממני כבר הרבה זמן בהקשר הבמה וכל השאר (עוד מעט אני חוגג יובל לעיסוקי בנושא העקר...) היו לי כמה מכתבים עם עוזרו של הנשיא ברק והרגשתי שאני הקטן רואה את המציאות האכזרית במערומיה - מילים לחוד ותכל'ס לחוד. לפני כן, כאשר לא קיבלתי תשובה מעם הנשיא עצמו או עוזרו, או אז פניתי למבקר המדינה (שוב, בגלל הזמן הרב, איני בטוח אם מבקר המדינה או נציב תלונות הציבור בלשכתו אבל מה זה חשוב העיקר ההמשך). כאן קרה דבר מעניין שבעצם הוא המשך וסופה של הקומדיה: מלשכת מבקר המדינה הודיעו לי שפנו ללשכת נשיא בית המשפט העליון ולא מצאו שום כתובים שהזכרתי... לסיכום, כאשר אנו עוסקים כאן בפורום, לשינוי פני הדברים, לדעתי עד שלא ישונו הדברים (בחלקם) כמו ברוח הדברים לעיל, מעטים הסיכוים להגיע לנחלה והשלוה. עתדי המנחם