עולם משלו...

עולם משלו...

"יש לו עולם משלו....."<ככה היא אומרת לי...המורה ילדה הזו...> הוא חולם....הוא המון שעות לא כאן אתנו....והוא תמיד מחייך!. טוב נו.....אני כל כך מכירה את זה....גם לי יש תעולם ההוא....העולם הזה שגורם לך לחייך "זה מפריע לו ללימודים....הוא לא תמיד מרוכז" איך שהיא אמרה "מרוכז".....אני יצאתי לה מהריכוז לגמרי! <היא מקריאה ציונים.....לא רעים בכלל...90 חשבון, 85 אנגלית, 100 ספורט...> ואני..... עפתי..... לגשם! הגעתי רטובה כולי.....מעיל...שיער....מגפיים <לי יש תמיד מטריה כשאין גשם> אבל מי מתלונן בכלל? <אני מתה על ללכת בגשם.....כשאפאחד לא מעיז להוציא את האפ שלו מבעד לחלון > אתה ......פתחת לי תדלת הסתכלת עליי.....וחייכת "אני מחכה לך כבר דיי הרבה זמן" סתם טיילתי בגשם.... "תורידי את המעיל..אני אביא לך משהו יבש ללבוש" הורדתי....... "אני אוהב אותך בשיער רטוב" רק בשיער רטוב? "לא!....ועירומה ....רטובה....ועם החולצה שלי..." "את בטח רעבה" כן........רעבה מאוד אפילו.......... א ל י ך !!!!!! "הוא כל כך דומה לך ....תכף רואים שאת אמא שלו...." "גם את לא ממש כאן איתי" <איך איך שאני שקופה לפעמים> מצטערת.....את יודעת...הגשם הזה....הוא תמיד לוקח אותי ..... אתה .....לפעמים מרגיש לי.. שסתם המצאתי אותך...... ולפעמים.......... הגשם הביא אותי אליך..... שוקולדה בגשם
 

אחרת..

New member
מ

קפיצה
 
../images/Emo20.gif../images/Emo182.gif../images/Emo20.gif

גם הגשם של אתמול הביא אותי עד... עוד אכתוב על זה יותר מאוחר בערב, בנתיים מקפיצה למעלה שלא יעלם... כי את יפה בגשם הזה
 
../images/Emo9.gif

אישה מחכה לגשם שלך.... טאקי...תביאי גם את קצת גשם הגשם הזה מה שהוא עושה לי... שוקולדה אוהבת גשם
 
../images/Emo182.gif../images/Emo182.gif../images/Emo182.gif......../images/Emo48.gif

והגשם שירד אתמול הביא אותי עד לשם, המקלחת החמה ניסתה להפשיר את העור המצטמרר.....אל מול הלב שפעם בחום אלייך ....... ולאחר המקלחת ..עטופה במגבת גדולה ואדומה.... המחשבה של להיכן ל"היכנס"?...... עולה ומשגעת את הראש... הטרנינג הנינוח עם החולצה הוורודה....עם הפתח הגזור...שיהיה נוח לידייך ללטף פיסת עור..לבנה שלי... או אל תוך משו...יותר....מעניין.....העיניים חולפות על הבגדים בארון....והזמן רץ לו.. לא נשאר לי עוד הרבה אפשרויות .....ואז החלטתי.....לתת לי, לך......משהו לזכור... שולחת יד ושולפת את הסט ההוא....לחזיה שקניתי אז לפני חודש...ואתה היית מחובר אליי בזמן הקניה באוזניה....ושאלתי אותך "מנומר?".....וראיתי את החיוך ..והמבט שלך... למרות שלא ממש....אבל את הנשימות...כן....עמוקות כאלה......ואחר כך הסינון...של... ה"כן"...ושנינו חיכינו לתחתון שאז אזל מהמלאי ...והייתי צריכה להזמין במיוחד.....כן.... ממממ......גם הוא מנומר....זהו!...סגרתי את החזייה....והתחתון כבר "מונח" על הגוף... עכשיו השאלה ....גרביונים..להיות או לא להיות.....והחלטתי שלא....כי רציתי להרגיש את חום ידייך מלטפות את העור .....שלי.....עוד רגע...גרביים קטנות.....והמגפיים החומים.... והמעיל....המעיל השחור הגדול....עם החגורה.....שמסתיר הכל.....ברכיסה הכפולה שלו.... רק המגפיים הציצו מלמטה....צלצול הפלא......אני יורדת אלייך...ובמעלית.....השכנה בדיוק יורדת גם וממלמלת..."התחיל לרדת גשם לפני חצי שעה".....ואני.......מחייכת לעצמי....הידיים תחובות בתוך כיסי המעיל....מלטפות את הירכיים.....הראש עמוס... בלהט אלייך.....הדלת נפתחת...אל תוך הגשם....טיפות נושרות על השיער......העיניים... עוד רגע....הידיים שלך...יעטפו אותי....בתוך...מעל....ללא.....מעיל שחור.....כזה מהגדולים.. ההם........עם חגורה. הגשם.....המשיך לטפטף כל הלילה.....
 
wow../images/Emo20.gif

זה גשם!!.
. שלי יצא רק טיפטופ לידך
בוקר טוב כ/עולם....שבת שלום..
. תחייכו.. לא זכיתם.....לא נורא <מה כבר עושים עם כל הרבה כסף?> אני... אני.... היתה לי "הללויה" משלי
וגם...כמובן.....<לא מגלה!> שוקולדה
 
../images/Emo188.gif../images/Emo182.gif../images/Emo182.gif../images/Emo183.gif

מהססת בדלת, נכנסת. בחוץ צהרי עיר וטיח מתקלף, כך שהעיניים בוהות לרגע. הדלת נסגרת מאחוריה והאפלה מתעבה. יד רחבה ויבשה מנחה אל כיסא מתכת קר ומתרחקת. היא משכלת את רגליה, ושוב. קצר מידי. מאוחר מידי. היד חוזרת, נוגעת לא נוגעת. מתוה סימני שאלה על העור. היא עוצמת את עיניה לדעת. לא, לא לדעת. משהו סתום מתבהר כאן, ואין להפריע. הגוף כבר עונה תשובות משלו. והיד נענית. עכשיו מלבושה הדל היא מושפלת, מופשלת. יד מצווה עוקדת אל מיטת קרשים קשה. היא יראה את עירומה, יודעת את כוחו. שדיה מגבשים החלטה, גוה מתקשת, ערוותה מתנשמת. היד איננה עוד, וזכר הדברים בא בה פתאום. בעוצמה הרכה שיש למעשים שאין להם תקנה, בשקט החודר מן החלון, היא נקרעת. ומן החושך מזדהר לו פתאום צליל נכון. משהו נזקר בה, משהו נזכר. רכבת דוהרת במכרות חשוכים. ים גדול, בכי תינוק. פליאה גדולה. משהו מתכווץ בה, נרעד. משהו צורח את עצמו החוצה. משהו, סוף סוף, מתרפה. היא פותחת את עיניה. ביתה ריק, וליל חורף חובט בחלונותיו. על השולחן שרידי ארוחת צהרים, מאפרה גדושה, וערימת חשבוניות שפג תוקפן...
 

giulietta

New member
מירית

כתוב נפלא
(מקווה בשבילך שאת לא באמת בת 18. צעירה מדי לתובנות עצובות כאלה). ברוכה הבאה.
 
למעלה