כתבתי על זה בעבר
ואני מעתיק ומדביק: למה מו"ד לא מתאימה למשחק בתקופת התנ"ך? מאותה סיבה שומפאייר לא ממש מתאימה - בומפאייר יהיה לך משחק ערפדים בסביבה תנכ"ית, ובמו"ד יהיה לך משחק מבוכים ודרקונים בסביבה תנכי"ת. גם משחק בקת'ולהו בתקופת התנ"ך יקבל טוויסט מסויים - בדיוק כמו שמשחק הקת'ולהו בימי הביניים שונה מפנדרגון, למרות שבשניהם יש אירופאים ופיאודליזם. אבל למה מו"ד כל כך לא מתאימה למשחק תנכ"י, ושיטות אחרות עשויות להתאים יותר? א) מקומו של העל-טבעי: במו"ד, קסם וכישוף הם חלק מובנה מהשיטה והאיזונים שלה - דמויות בדרגה מסויימת מתוכננות לתפקד בסביבה בעלת רמה של על-טבעיות המתאימה לדרגתן. לוחם בדרגה 10 מתוכנן כמי שסביר שיהיו ברשותו כלי נשק ושריון קסומים עם תוסף מסויים, וכמי שילחם במפלצים פלאיים ברמה מסויימת. קוסם או כוהן בדרגה 7 מסוגל לבצע כשפים ברמה מסויימת ולהפיק תוצרים קסומים מסויימים בהתאם לרמתו, וכך הלאה. במשחק שמנסה לדמות סביבה תנכ"ית, ולא סתם להציב מבוכים וטבלאות היתקלות בין צרעה ואשתאול, האלמנט העל-טבעי נגיש פחות, אך עוצמתי בהרבה. כמו כן, הוא מבוסס פחות על תיעול אנרגיות קסומות בהתאם לרמתך, ויותר על התערבות א-נורמלית של הכוחות העליונים עצמם. הרבה יותר קשה לדחוס את זה במסגרת של דרגות ומקצועות, וזה שאלישע היה חזק פי שבע מאליהו הנביא לא אומר שדירוג האתגר שלו היה פי שבע יותר גבוה. מה כן יכול להתאים כאן? לטעמי ולהמלצתי האישיים מאוד, הטיפול של קריאתו של קת'ולהו בעל טבעי די משתלב פה יפה - הקסם, הכישוף והישויות העליונות כמשהו שמעבר לתפיסת האדם, כלא חלק ממשי מהעולם, אך בעל השפעה מרשימה. אולי גם תפיסת הקסם המאוד-פולחנית של פנדרגון הייתה משתלבת כאן יפה, ואולי גם מערכת הELAN מהמהדורות הישנות של סט"ב. ב) אנשים ומפלצים: מו"ד היא שיטה שמבוססת על מבוכים ודרקונים. כלומר, יש לך מבוכים ויש בהם דרקונים. המפלצות תופסות מקום מרכזי כיריבים, והדמויות מאוזנות ומתוכננות סביב לחימה במפלצות ברמות גדלות והולכות של דירוגי אתגר. לוחם בדרגה 7 מתוכנן כמי שילחם במפלצות בעלות עוצמת התקפה מסויימת, בעלות דירוג שריון מסויים, פגיעות רק לכלי נשק שבוודאי יש לו, וכן הלאה. עולם משחק שמנסה להתבסס על התנ"ך, ולא "לייבא" לתוך הסביבה התנכי"ת כל מיני בלהות מהפנתיאונים של השכנים האליליים על מנת להרבות באקשן (בדומה למשחקי מו"ד פרהיסטוריים שחייבים לשלוף בשלב מסויים את הדינוזאורים הגדולים) הוא עולם משחק מאוד אנושי, עם כמה פריצי-חיות פה ושם. דוד המלך נלחם בפלישתים, לא בעוגים (לגליית היו רק שניים-שלשה אחים ואת אמא ערפה, שלפי האגדה התעברה ממאה גברים וכלב), ונאבק בדוב ובארי, לא בטרול ובסלאאד. אפשר לנסות לשחק במו"ד בלי מפלצות, וגם בלי קסמים. ואפשר גם לטגן חביתה בתוך קומקום. ג) מכות בדשא: בהתבסס על כל מה שנאמר בסעיפים הקודמים, למו"ד יש שיטת קרב שמתוכננת על בסיס קיומם של קסמים ומפלצות. בלי מפלצות להרביץ להן וכלי נשק בעלי תוספים קסומים להרביץ איתן, שיטת הקרב הגרועה-ממילא של מו"ד תיאלץ לתפקד בלי הטלאים הללו שעדיין מחזיקים אותה על רגליה. דויד רועה הצאן יהפוך לשברירי להפליא אף בטרם יזכה בנק"נ על הדוב והארי, ואם יכה אבנר בן-נר את עשהאל באחורי החנית, לוחם מנוסה כמו זה האחרון יגחך בבוז מול הנזק של 1ק4 כפול 2 (המנחה קבע שהחוד שיש באחורי החנית עושה פחות מהחוד הראשי, אבל שעשהאל רץ עליו אז זה נחשב כמו הסתערות בהפוכה). שלא לדבר על גליית, איש מלחמה מנעוריו שבטח יש לו מספיק דרגות כדי להתעלם מקלע מסכן. זאת ועוד - שיטת הקרב של מו"ד מניחה את קיומם של שריונות רבים ומגוונים ככלי למניעת נזק, אפילו לא קסומים. בעולם התנ"ך, בו שריון הקשקשים העשוי ארד היה שיא התחכום, עולה בצורה אדירה חשיבותו של המגן, אותו פריט שמו"ד לא ממש מתייחסת אליו. אפשר לכתוב לזה כללים חדשים? אפשר גם לנסות שיטה חדשה. ד) מקצועות: מקצועות מו"ד מותאמים למשחק בעולם דמוי-גרייהוק. עולם התנ"ך הוא משהו שונה לחלוטין. אין לנו מנעולים של ממש ככה שהנוכל סובל משחיקה מסויימת. הקסם, כאמור, מתבסס על קונספציה אחרת לגמרי ומרבית הלחשים הבסיסיים כמו כדור אש או היעלמות מעין אינם מתאימים. מקצועות שמבוססים בכבדות על מיסטיקה אחרת וסביבה אחרת כמו הפייטן, הדרואיד או הפלדין יאלצו לעבור שכתוב מאסיבי או להשאר בחוץ, וכן הלאה. נכון, אפשר לשבת ולכתוב מאפס שורה של מקצועות מתאימים יותר, על היכולות המיוחדות שלהם (עמוס הנביא היה בולס שקמים - איזה FEAT זה נותן בדרגה 1?) טבלאות הפיתוח שלהם ורשימות הלחשים שלהם, אבל אפשר גם לעבוד עם מכניקה מודולרית בהרבה של אחת משיטות הכשרונות שיש בשוק.
