עולם חסד יבנה
והוא יושב פתח האהל" (יח. א בראשית) לראות אם יש עובר ושב ויכניסם לביתו (רש"י). התורה מאריכה ומבליטה את מידת החסד של אברהם אבינו בקבלת אורחים, והתורה הדגישה זאת כדי ללמדנו עיקר גדול במידת החסד. היטיב להגדיר זאת ר' אריה לוין זצ"ל כאשר רגלה של אשתו כאבה והלכה לרופא באמרו: "רגלה של אשתי כואבת לנו"... כיצד לחוש את כאב הזולת נוכל ללמוד ממעשה נפלא שאירע עם ר' חיים אוירבך: באחד מלילי טבת, כשכל אנשי הבית כבר שוקעים בתרדמה עמוקה, ישב רבי חיים אוירבך לבדו ולמד. לפתע נשמעה נקישה בחלונו. "מי זה?" שאל. "אני סנדלר", נשמעה התשובה, "ולפני שעות אחדות ילדה אשתי בן למזל טוב, אבל בביתנו קר ואין עצים להסיק את התנור". מיד יצא ר' חיים מביתו והלך עם הסנדלר לביתו של העשיר מבני העיר והתחיל דופק בחזקה על דלתו. העשיר נבהל וכששאל: "מיהו הדופק כל כך?" נענה: "זה הרב!" מיד נפתחה הדלת. הרב נשאר עומד בחוץ וסירב להיכנס למרות הפצרותיו של העשיר. מפני הנימוס נאלץ העשיר לצאת אף הוא החוצה, למרות שהיה לבוש בחלוק הבית שלו, וכך לשמוע את דברי הרב. הקור היה גדול ושוב התחנן העשיר בפני הרב: "היכנסו נא אל תוך הבית! אתם עלולים לקפוא למוות!" ועדיין הרב מסרב. "רצוני שתרגיש מעט ממה שמרגישים הסנדלר ואשתו והתינוק שזה עתה נולד להם", הסביר. לא היה צריך הרב להאריך בדיבורים ובו במקום הבטיח העשיר לספק למשפחת הסנדלר עצים וזרדים למשך כל החורף. אברהם אבינו מסמל עבורנו את מידת החסד. אברהם אעפ"י שיכל להתחמק מאורחים שהרי יום שלישי למילתו היה, אעפ"כ לא נרתע מלעסוק בעצמו במצווה. נאמר "עולם חסד יבנה" (תהלים פט. ג). ומכאן, באה החובה על האדם להיות קשור למעשה החסד, ויבחר לו כל אדם את החסד הקרוב לליבו ומתאים ליכולתו. אם יכול האדם יקים גמ"ח בביתו או יתעסק עם שאר דברים הקשורים לחסד. ועיקר החסד הוא לגמול לחלשים ובמיוחד לאשתו ובני – ביתו! בנוהג שבעולם אדם נוהג לעשות חסד עם אחרים ואילו אצל בני–ביתו נדמה לו שהם אינם מקפידים ומוחלין לו. חסד שאין מצפים בו לפרסומת וכבוד ואף חסד הנעשה עם הילדים – הוא החסד האמיתי.
והוא יושב פתח האהל" (יח. א בראשית) לראות אם יש עובר ושב ויכניסם לביתו (רש"י). התורה מאריכה ומבליטה את מידת החסד של אברהם אבינו בקבלת אורחים, והתורה הדגישה זאת כדי ללמדנו עיקר גדול במידת החסד. היטיב להגדיר זאת ר' אריה לוין זצ"ל כאשר רגלה של אשתו כאבה והלכה לרופא באמרו: "רגלה של אשתי כואבת לנו"... כיצד לחוש את כאב הזולת נוכל ללמוד ממעשה נפלא שאירע עם ר' חיים אוירבך: באחד מלילי טבת, כשכל אנשי הבית כבר שוקעים בתרדמה עמוקה, ישב רבי חיים אוירבך לבדו ולמד. לפתע נשמעה נקישה בחלונו. "מי זה?" שאל. "אני סנדלר", נשמעה התשובה, "ולפני שעות אחדות ילדה אשתי בן למזל טוב, אבל בביתנו קר ואין עצים להסיק את התנור". מיד יצא ר' חיים מביתו והלך עם הסנדלר לביתו של העשיר מבני העיר והתחיל דופק בחזקה על דלתו. העשיר נבהל וכששאל: "מיהו הדופק כל כך?" נענה: "זה הרב!" מיד נפתחה הדלת. הרב נשאר עומד בחוץ וסירב להיכנס למרות הפצרותיו של העשיר. מפני הנימוס נאלץ העשיר לצאת אף הוא החוצה, למרות שהיה לבוש בחלוק הבית שלו, וכך לשמוע את דברי הרב. הקור היה גדול ושוב התחנן העשיר בפני הרב: "היכנסו נא אל תוך הבית! אתם עלולים לקפוא למוות!" ועדיין הרב מסרב. "רצוני שתרגיש מעט ממה שמרגישים הסנדלר ואשתו והתינוק שזה עתה נולד להם", הסביר. לא היה צריך הרב להאריך בדיבורים ובו במקום הבטיח העשיר לספק למשפחת הסנדלר עצים וזרדים למשך כל החורף. אברהם אבינו מסמל עבורנו את מידת החסד. אברהם אעפ"י שיכל להתחמק מאורחים שהרי יום שלישי למילתו היה, אעפ"כ לא נרתע מלעסוק בעצמו במצווה. נאמר "עולם חסד יבנה" (תהלים פט. ג). ומכאן, באה החובה על האדם להיות קשור למעשה החסד, ויבחר לו כל אדם את החסד הקרוב לליבו ומתאים ליכולתו. אם יכול האדם יקים גמ"ח בביתו או יתעסק עם שאר דברים הקשורים לחסד. ועיקר החסד הוא לגמול לחלשים ובמיוחד לאשתו ובני – ביתו! בנוהג שבעולם אדם נוהג לעשות חסד עם אחרים ואילו אצל בני–ביתו נדמה לו שהם אינם מקפידים ומוחלין לו. חסד שאין מצפים בו לפרסומת וכבוד ואף חסד הנעשה עם הילדים – הוא החסד האמיתי.