הנה עוד אחד שאתה תרצה לשמוע. קצת יותר חשוך. מהמם. אין לי מילה אחרת. השנה היא 1972, והכיוון קצת ואן דר גרפי/פיטר האמיל אבל מזוית פריק פולקית. הצרפתי ז'אן לוק פונטי על הכינור אגב. מסוג הרצועות בעלי הכנפיים הרחבות האלה שלוקחות אותך למקום אחר, משובח ביותר.
חבר מצויין של קלאודיו רוצ'י.
אז אחרי שהאזנת לרצועה הקודמת, ואך ורק אחרי שהאזנת לה, אני אניח כאן את הרצועה הסוגרת את אלבומו השני וארוץ לתפוס מחסה.
יותר אקספרימנטלי, או כמו שאומרים בעברית רהוטה - קלוס טו דה אדג'.