עולם התת מודע...

עולם התת מודע...

לגבי העולם שאנו מודעים אליו קל יותר להתייחס ולטפל, מה קורה עם תת המודע? אני למשל לא מצליחה לאהוב לאורך זמן, פסיכולוגית אמרה לי שזה נובע מכך שאני לא מספיק אוהבת את עצמי, אני מרגישה שאני כן אוהבת את עצמי, אך אם בהמשך לתאורית ההשתקפות (הפנים משפיע על החוץ) אז כנראה שיש משהו בדבריה "מי שלא יכול לאהוב את עצמו לא יכול לאהוב אחר" וכו' השאלה איך אפשר לעבוד על משהו שאני פשוט לא מודעת אליו? כלומר אני מסכימה שאולי אני לא אוהבת את עצמי, עושה כל מה שאני יכולה כדי לשדר לעצמי אהבה, מרגישה שעל פניו אני אוהבת את עצמי אך ברגעי לחץ/משבר המחשבות על חוסר אהבה יוצאים מתת המודע...
 

nutmeg

New member
את צודקת

במובן זה שכשמשהו הוא ב"תת מודע" הוא אינו נגיש למודע. השאלה היא עם אתו מנגנוני הגנה את משתמשת מחד, ואלו איתותים או רמזים "בורחים" לך מהתת מודע - למשל בחלומות. nutmeg>> ברגע פרוידיאני.
 

nutmeg

New member
הביטי

ברגע שאת אומרת "תת מודע" את מדברת מתוך המודל הפרוידיאני. "תת מודע" אינו עובדת חיים בלתי ניתנת לערעור אלא מודל אבסטרקטי שבא להסביר את נפש האדם. יש עוד מודלים, ברוך השם. המודל הקוגניטיבי מהשרשור הסמוך למשל לא מתעסק עם "תת מודע" אלא עם החשיבה שלך נכון לכאן ועכשיו. איזה פירוש את נותנת לאירועים בחייך, על מה יושבות ההבנות שלך ואיך את מסיקה מסקנות. השאלה שלי לא ברורה כי שאלתי אותה מתוך המודל הפרוידיאני. המודל לא כולל רק "תת מודע" אלא עוד דברים, כמו id ego superego, מנגנוני הגנה, וכו'. בשביל לענות לך שאלות על ה"תת מודע" שלך צריך לדבוק במודל שתבע את המונח. זה ש"תת מודע" הפך למושג השגור בשפה רק מראה באיזו קלות (או שמחה?) אנחנו מאמצים מודל המניח שיש "משהו סתום ולא ברור בתוכי שאינו נגיש אבל דופק לי את החיים". את רוצה לדעת על ה"תת מודע" שלך? דברי עם המטפלת שלך על טיפול פרוידיאני וקדימה! התחילי לחפור, להביא חלומות לטיפול ולהעלות בשעת הטיפול אסוציאציות חפשיות. אני אישית די מתנגדת לאימוץ חלקי. כלומר להניח שיש "תת מודע" אבל לדון בו שלא מתוך מסגרת ההתיחסות שהולידה אותו.
 

gesus

New member
שאלה לי אלייך../images/Emo54.gif

איך הפסיכולוגית הגיעה למסקנה הזו,כלומר אילו שאלות היא שאלה אותך כדי להגיע למסקנה הזו?
 

gesus

New member
בוקר טוב בחזרה../images/Emo54.gif

זה נראה כאילו היא הצליחה לשכנע אותך שאת לא אוהבת את עצמך כדי שזה "יתלבש" על המשפט "מי שלא אוהב את עצמו לא אוהב אחרים". זה קצת מזכיר את מה שפרויד היה עושה כשהוא היה שותל זיכרונות אצל המטופלים שלו. נראה לי שאם הרגשת עד לשיחות של עם הפסיכו' שאת אוהבת את עצמך אז כשאומרים לך פתאום שזה הפוך משהו פה קצת לא נשמע טוב.
 

גרא.

New member
המתענינת11,מבלי להכנס לסבך הגישה

הדינמית.,דומה שאת עצמך, בפנייה קודמת שלך, הגדרת די בדיוק, מדוע אינך מצליחה לאהוב לאורך זמן..ומה שאמרת לכאלה שלא ראו,,היה כי את תמיד מחפשת ומתחברת רק לחלקים הטובים, החיוביים שיש בבן זוגך הזמני..ותמיד אם וכאשר הוא מגלה סימני חולשה/תסכול/חוסר הצלחה,וביטויי אפקט שליליים, כאב, כעס, עצב וכו',...אינך יכולה לקבל את זה, מתנחמת בעובדה שאיתו את לא מתחתנת וממהרת להיפרד ממנו...אולי זו גישה פרקטית, אבל אם ניזכר באימרה שהאהבה היא עיוורת,גם אם זו רק קלישאה,נראה שאת באמת לא מאפשרת לעצמך, רק להרגיש אלא תמיד מוטרפת קוגנטיבית,מחפשת את האדם המושלם שתוכלי להתאהב בו, במקום להתאהב תחילה, ואז לחשוף, ולהחשף גם לצדדים הלא כל כל סימפאטיים..שתמיד אפשר לחיות גם איתם.
 
תודה רבה לך..

(קודם כל כי אני שמחה שלא רק אני משוטטת בשעות אלו...) על כך שהעלת נקודה רגישה ביותר שכבר היום אני עובדת עליה, יותר מזה, שמתי לב שאת אותם הסרונות שאני כ"ג פוחדת/מתרחקת מהם הם פשוט נימצאות בי, אני אתן לך דוגמא טריה: האקס שלי (זהו! היום ניפרדנו אך לבקשתו אנו שומרים על קשר, כמה אופייני וקל לי להסכים...) סיפר שהוא הפסיד סכום כסף בבנק, כמובן מיד חשבתי לעצמי "איזה מזל שאני לא עם הלוזר הזה" אך לאחר שחשבתי שוב ניזכרתי כי אני עצמי איבדתי סכום כמעט זהה לפני חודש, אז הגבתי באיפוק, כנראה שהיום סגרתי חשבון עם עצמי דרכו... עכשיו המטרה שלי היא דוקא לא להתאמן בפרקטיקה כי אני חושבת שהעבודה הזו לעולם לא תיגמר, אני רוצה לדחוף את עצמי למעשה, להתחיל להכין ש"ב, להפסיק ללמוד שחיה בהתכתבות, לתחיל להרטב, והיום אני נישבעת שאני פחדנית גדולה שאני לא מתאהבת כי אני פוחדת, אני ניפרדת כדי שלאף אחד לא יהיה התענוג לעזוב אותי ולפגוע בי, אני לא מספרת על פשאלות שלי כדי לא להראות חולשה, אני לא מראה רגשות כמו עצב/חולשה/כעס כי אני פוחדת להביע רגשות, פוחדת להראות אומללה, פוחדת להראות חלשה אל תקראו לי יותר המתעניינת כי שמי מהיום ה-פ-ח-ד-נ-ית! אל תגלו לי שהפחד הפסיק להרוג...
 
למעלה