עולם הבא
למדתי בישיבה תיכונית, סיימתי שנה ראשונה בישיבת הסדר. אפילו סיימתי מסכת שבוע שעבר, אבל אני אובד עצות. לפני כמה חודשים נסעתי ברכבת לכיוון הישיבה שלי. כשהאדם (החילוני) שישב מולי הבחין בתכלת על פתילות כנף הציצית שלי, הוא החל שואל אותי שאלות, ומפתח בכך שיחה. באותה שיחה, לקראת סיומה ממש, הוא שאל אותי שאלה, שהותירה אותי המום עד היום. "נניח שיש א-לוהים. למה ´משתלם´ לי לעבוד אותו? למה משתלם לי לקיים את המצוות שלו?" -הרהרתי קצת. "מה זאת אומרת? לקיים את רצון הבורא! לזכות בביאת המשיח! לזכות בשכר העולם הזה, ואפילו יותר חשוב- לזכות בעולם הבא!" "תראה", פתח, " אני לא חושב שאני בנאדם רע. אני מתנדב לעתים, מגדל ילדים, ומחנך אותם. אז נכון שאני לא מתפלל בבוקר, ואשתי הולכת עם מכנסיים, אבל אני לא רוצח, ולא פושע, ולא גנב. אני חושב שאני מקיים רצונו מצוין, וגם אם לא- ביננו, לא הכי אכפת לי. לגבי ביאת משיח- שיבוא. קצת קשה לי, אבל באמת, שיהיה שלום וגאולה. אני לא זה שאצליח לתרום, או שארצה לתרום. לא כשיש לי משפחה וילדים על הראש. לגבי שכר בעולם הזה? יש הרבה לא דתיים שהולך להם בחיים ("רשע וטוב לו", הערתי). הסיבה היחידה שיכולה לגרום לי באמת באמת להבין עמוק בלב, למה שווה לעבוד את ה´. אבל ביננו, "גן עדן"? לך תוכיח שזה קיים. אתה חי פעם אחת מותק, חבל לך "לבזבל" את החיים על מצוות, אם אין עולם הבא. אז אתה יודע מה, אני נשאר בשלי, עד שלא יוכח לי אחרת. נראה לי שיהיה צחוקים בגהינום..." -"תראה, תשמע...", גמגמתי. לא ידעתי מה להגיד! התחלתי להמציא לו תשובה. אמרתי לו שזה מוזכר מהתנ"ך עד לספרים בני ימינו, והוא אמר לי שספרים לא נחשב הוכחה. הם לא אובייקטיביים או מהימנים. המשכתי לגמגמם, ואז נעשה לי נס. הרכבת נעצרה. זו הייתה התחנה שלו. "יש תשובה מפורטת, חבל שלא הספקתי לומר לך אותה, שתדע". "יש לי הרגשה שקודם אתה צריך לדעת", פלט לעברי. ואוי, ריבונו של עולם, כמה שהוא צודק. ואולי אין עולם הבא? אני כל כך בדילמה. אני מרגיש כל כך מזוייף. מה לעשות? המון המון תודה.
למדתי בישיבה תיכונית, סיימתי שנה ראשונה בישיבת הסדר. אפילו סיימתי מסכת שבוע שעבר, אבל אני אובד עצות. לפני כמה חודשים נסעתי ברכבת לכיוון הישיבה שלי. כשהאדם (החילוני) שישב מולי הבחין בתכלת על פתילות כנף הציצית שלי, הוא החל שואל אותי שאלות, ומפתח בכך שיחה. באותה שיחה, לקראת סיומה ממש, הוא שאל אותי שאלה, שהותירה אותי המום עד היום. "נניח שיש א-לוהים. למה ´משתלם´ לי לעבוד אותו? למה משתלם לי לקיים את המצוות שלו?" -הרהרתי קצת. "מה זאת אומרת? לקיים את רצון הבורא! לזכות בביאת המשיח! לזכות בשכר העולם הזה, ואפילו יותר חשוב- לזכות בעולם הבא!" "תראה", פתח, " אני לא חושב שאני בנאדם רע. אני מתנדב לעתים, מגדל ילדים, ומחנך אותם. אז נכון שאני לא מתפלל בבוקר, ואשתי הולכת עם מכנסיים, אבל אני לא רוצח, ולא פושע, ולא גנב. אני חושב שאני מקיים רצונו מצוין, וגם אם לא- ביננו, לא הכי אכפת לי. לגבי ביאת משיח- שיבוא. קצת קשה לי, אבל באמת, שיהיה שלום וגאולה. אני לא זה שאצליח לתרום, או שארצה לתרום. לא כשיש לי משפחה וילדים על הראש. לגבי שכר בעולם הזה? יש הרבה לא דתיים שהולך להם בחיים ("רשע וטוב לו", הערתי). הסיבה היחידה שיכולה לגרום לי באמת באמת להבין עמוק בלב, למה שווה לעבוד את ה´. אבל ביננו, "גן עדן"? לך תוכיח שזה קיים. אתה חי פעם אחת מותק, חבל לך "לבזבל" את החיים על מצוות, אם אין עולם הבא. אז אתה יודע מה, אני נשאר בשלי, עד שלא יוכח לי אחרת. נראה לי שיהיה צחוקים בגהינום..." -"תראה, תשמע...", גמגמתי. לא ידעתי מה להגיד! התחלתי להמציא לו תשובה. אמרתי לו שזה מוזכר מהתנ"ך עד לספרים בני ימינו, והוא אמר לי שספרים לא נחשב הוכחה. הם לא אובייקטיביים או מהימנים. המשכתי לגמגמם, ואז נעשה לי נס. הרכבת נעצרה. זו הייתה התחנה שלו. "יש תשובה מפורטת, חבל שלא הספקתי לומר לך אותה, שתדע". "יש לי הרגשה שקודם אתה צריך לדעת", פלט לעברי. ואוי, ריבונו של עולם, כמה שהוא צודק. ואולי אין עולם הבא? אני כל כך בדילמה. אני מרגיש כל כך מזוייף. מה לעשות? המון המון תודה.