עוז החדש

עוז החדש

לשימחתי גיליתי שלפחות מבחינת הכושר הספרותי עוז חזר לעצמו. הספר כתוב על-פי מיטב המסורת של עוז מבחינת השפה וכושר התאור. אבל, להגדיר אותו כרומן משוכלל זו הגזמה. זו אוטוביוגרפיה שנכתבה ע"י סופר מוכשר ובכלים ספרותיים. יתרה מכך הספר ארוך מדי. 200 העמודים הראשונים הם מיחזור של חומר שכבר נכתב בקובצי מאמרים של עוז. יש גם פיספוס לדעתי בכך שעוז הסופר לא הצליח להעביר לקורא את עוז כילד ובעיני ילד ועשה זאת עם כל התובנות של מבוגר. לאחר הקריאה ברור כעת עוד יותר מאשר קודם שכל הקטע על זקפת נעוריו של עוז לנוכח תחתוני מורתו ושדיה המלאים מיותרת בספר ובוודאי לא היתה צריכה להבחר על-ידו כקטע לקידום מכירות
 

פראזניק

New member
ואולי...

ואולי כפי שכותב דיויד אוגילבי בספרו (הפרסום ע"פ אוגילבי), כשאין משהו אחר למכור, מוכרים סקס, אולי.
 
זאת בדיוק הבעיה

כאין מה לכתוב - מפזרים סקס במינון מספיק כשי למשוך את הקורא. זה מה שעושה צרויה שלו, הדיה, יהודית קציר. אבל מעוז מצפים ליותר. ואכן- הקטע הזה הוא בודד בספר. אולי מישהו ב"כתר" הציע לעוז להוסיף קצת פלפל. מה שבטוח - זה שהוא בחר דווקא בקטע הזה לקידום מכירות מרמז על חרדה ממצבו בשוק הקוראים.
 

פראזניק

New member
הוא שאמרתי...

זוכר את "ארבעה גברים ואשה"? בזמנו, ראיינו את שולמית גלבוע ברשת א´, היא אמרה שהיא בכלל לא התכוונה לכל קטעי הסקס האלה, זה לא עיקר הספר והיא לא רצתה להעמיד את זה במרכז, אלא שכך החליטה ההוצאה. בכל ראיון אחר - סיפרה שולמית - שאלו אותה המראיינים (כמובן) דווקא על נושא זה, דשו בו שוב ושוב, היא טוענת (לא קראתי את הספר) שזה לא העיקר. אבל זה המצב כיום, ההוצאה, או אפילו הסופר עצמו(גם אם קוראים לו עוז) חייבים למכור - וזה מה שמוכר "על בטוח"... וחבל
 
יש יוצאים מהכלל. ראה אביגור-רותם

קראתי ראיון עם אביגור-רותם, עליה ועל ספרה "חמסין וציפורים משוגעות" ב"מעריב" במוסף "סגנון" כמדומני עם המראיינת תמר אבידר. הכותרת של הראיון היתה משהו בסגנון "יש דברים יותר מעניינים בחיי זוג ממה שהם עושים בין הסדינים", וזה בעקבות השאלה של המראינת "איך זה שאין שום תאור של סקס בספר". הסופרת גם הדגישה שכל מה שהיא מוכנה לשוחח עליו זה על הספר ועליה כסופרת ומסרבת להכנס לחייה הפרטיים. ואכן כל הכבוד לה. ואם קראת את "חמסין וציפורים משוגעות" ו"מוצרט לא היה יהודי" שלה, אולי גילית שיש גם אינטראקציה בין-מגדרית, ומתח מיני בין המגדרים ואפילו מתברר מהקריאה שהיה סקס - אבל בלי תאורים פלסטיים. אני זוכר ב"מוצרט" תאור סקס כל-כך מעודן וכל-כך אירוטי שזה הרבה יותר מרגש מהתאור המפורט של עמוס עוז, ובוודאי יותר מהפלסטיות הבוטה של הדיה ("תאונות") ושל צ.שלו. את גלבוע לא קראתי. ראיתי את העטיפה, עלעלתי בחנות והחזרתי למדף. אם צריך ריגושים ללא מרחב לדמיון - חוברת פלייבוי טובה יותר וזולה יותר.
 

פראזניק

New member
אני כמעט ולא...

קורא רומנים או בכלל ספרים שאינם אמיתיים. מה שאני בולע ובכמויות זה ספרי הסטוריה, ביוגרפיות, ספרי מלחמה, ריגול ומדע. לפעמים אני חוטף איזה שהוא ספר אחר אבל את רוב הסופרים החדשים איני אוהב כלל. בפרט לא אותם שכל סחורתם היא מציצנות (לא תמיד מינית) לקהילות אחרות כמו נעמי רגן ואחרים בדומים לה (מה גם שחלק גדול מתיאוריהם את הקהילה עליה הם מדברים - שקרית לחלוטין)
 

ציפי ג

New member
עמוס עוז הוא סופר ותיק מאוד

שכתב די הרבה. ואתה הילד הכי חכם בכיתה? איך ידעת?
 
כן אבל אני רק בכיתה ו´

לא הבנתי משהו כתבת בסוף ההודעה איך ידעת? מה קשור?
 
עוז ואני

בשנות העשרים שלי הערצתי את עוז. כמה כוח היה בספריו הראשונים. לצערי הוא נחלש והלך, הלך ונחלש והחל להפיק ספרים מוזרים כמו ספר עזר על עגנון, מדריך כתיבה לסופר המתחיל, אוטוביוגרפיה, שאת מרכיביה מכיר כל אחד שקרא את כל כתביו. כתבתי שלושה ספרי עזר לבגרות בספרות מורחב על עמוס עוז. הספרים האלה נשארו במגירות של הוצאת אור עם, משום שלא התקבל אישור ציטוטים מהוצאת עם עובד. זה כמובן לא חשוב היום. באמצע שנות התשעים כתבתי לעמוס עוז וביקשתי את עזרתו במתן האישור לציטוטים. הוא ענה לי במכתב מפורט וטען שאינו אוהב ספרי עזר ומדוע שלא אכתוב משהו בעצמי. אחר כך החלפנו עוד כמה מכתבים. בכלל הייתי המום מזה שהאיש ענה לי בכלל. בגלל ההערצה קמתי והשלכתי לפח ספר עזר חצי גמור, ניירות, דיסקטים. מה לא. ופרשתי מעבודת הצמח המטפס הזאת, שהיא איומה לאדם שרוצה להיות אדם יוצר. לכן אני זוכר לעוז לטובה את הקטע הזה. בעיני ספריו הטובים ביותר הם ארצות התן, מנוחה נכונה וקופסה שחורה. בניגוד ליהושע קצב הדעיכה הספרותית שלו חזק הרבה יותר. ובעל זאת כראש לשועלים בארצנו הקטנה יישאר ענק תמיד. ברמה בינלאומית... המממ... לא בדיוק
 
למעלה