עוורון פגישה Blindness Date
בטח קרה לכל אחד כבר פעם אחת לפחות. אכזבה? הפתעה? משהו צפוי שהתגשם? אז לי קרה דבר מוזר, מפתיע, מאכזב ובעצם גם צפוי. בחברה בה עבדתי העסיקו עובדת חוץ - ט` שריכזה מאמץ גיוס כ"א עבור פרויקט ספציפי לתקופה מוגדרת. לא יכולתי להישאר אדיש, העיניים הללו, החן והחיוכים, היו ממש, ממש מזמינים ואכן פה ושם בפינת הקפה נתקלו מבטינו, הוחלפו חיוכים וההרגשה הנעימה הייתה דבר שבשגרה ולפעמים היה נדמה לי שאני פתאום צריך קפה בדיוק כאשר ריח הבושם שלה עלה בנחירי כשעשתה דרכה במסדרון לעבר פינת הקפה שהייתה סמוכה לחדרי. החלפנו מילה פה ושם, נפתחו שיחות על רקע העבודה שעשתה ואז התברר לה כי אני יכול להיות לה ולחברה לעזר רב. מאות דפי קורות חיים שזרמו בפקס עם פרסום המודעות בעיתונים נערמו בכמויות בלתי צפויות. מלאכת סינון ומיון ראשונית בוצעה על ידה והחבילה של "מועמדים ראויים לראיון" הוגשו למנהל בכיר בחברה, זה היה מאוד בשטחיות בוחן את מינה, גילה ועברה של המועמדת ופחות הקדיש תשומת לב לניסיון, כישורים ושאר התנאים הנדרשים מהמועמדים. למנהלת אופרציית הגיוס, ט` לא היה מושג מדוע אחוזי ההצלחה שלה במציאת עובדים מתאימים למשרות החדשות שהוצעו "עם הרחבת עסקי החברה לשוקי מזרח אירופה, אפריקה והמזרח הרחוק" לא היו גבוהים כמקובל. שוחחנו תוך כדי מזיגת מים רתוחים ממכונת "מי צורים" אל כוסות קלקר עם שתיים סוכר וכפית גדושה של קפה שחור ומהון להון התברר לט` כי הייתה יכולה לזרז תהליכים ולהשיג תוצאות טובות יותר אילו הייתה מפנה את קורות החיים אלי טרם ההחלטה לפסול או לזמן את המועמדים שכן רובם היו אמורים לפעול תחת השגחתי בסופו של דבר. ט` בקשה יפה, אני לא יכולתי לסרב ואל מגירת הדואר הנכנס שלי החלו להגיע כל יום עשרות פקסים ממועמדים שתלו תקוות למצוא תעסוקה "עם אתגרים טכנולוגיים, עם נכונות לנסיעות מרובות לחו"ל". קצב הראיונות המוצלחים עלה, תשואת הספקת העובדים הדרושים עלתה, ההוצאה לעוד קמפיין פרסומי בעיתונות סופי השבוע ירדה פלאים. עם כמעט סיום תקופת עבודתה של ט` שהקסימה את כל הבאים איתה במגע, על כוס קפה בפינת הקפה באה השאלה הצפויה כבר מזמן כשריחה המשכר בנחירי: "אפשר לקבל ממך עוד חמש דקות, בשיחה פרטית, במשרדך?" "הפתעה!!!" "יש לי אחות, אשת עסקים, מתגוררת בארה"ב, גרושה, אם לבת מתבגרת..." (להלן ק`). התברר כי ט` החרוצה לא ביטלה זמנה, בררה ומצאה כי אני גרוש, בגיל המתאים לאחותה וחשבה שאולי יהיה כדאי... קבלתי אי מייל, נשלחו מסרים קצרים, כן גם תמונה נשלחה לכל כוון, דוא"ל כבר היה איטי מידי, ואני מוצא את עצמי כל לילה כמעט, מבלה שעות במיטתי עם טלפון לוהט מחום, בשיחות טראנס-אטלנטיות, כאשר גם היא וגם אני הרי לא ממש משלמים עבור פעימות מונה זמן אוויר וכיו"ב... החלטה: נפגשים! "אני מתכוונת להגיע לקראת פסח ארצה וכשאני מגיעה לארץ יש עלי התנפלות של משפחה וחברים וקולגות עמם אני נמצא בקשרי עסקים, מה דעתך על פגישה באמצע הדרך?" באותה תקופה שהיתי הרבה יותר ימים בחודש בטיסות, טרמינלים ובתי מלון מאשר בביתי, הנסיעות היו לעיתים מאוד לא מתוכננות וליעדים מאוד לא שגרתיים, אז אמרתי לעצמי "נו טוב, מה כבר יכול להיות?" אני מעדיף את רומא היא לא יכולה למצוא טיסה בחברת התעופה שאיתה היא נוהגת לטוס, ההחלטה: בריסל, בלגיה, שבוע ימים, ללא עבודה ברקע - נטו חופשה, נטו בליינד-דייט עם רכב שכור ואופציה לטייל באמסטרדם... אה כן, בקשה אם לא איכפת לי שניקח שני חדרים במלון. הטיסה שלי הייתה ערב לפני הגעתה, לקחתי את הרכב השכור, הגעתי למלון ומיד יצאתי לכיכר העיר - אי אפשר היה להתעלם מהמוסיקה ברקע פסטיבל רוק ובירה, או משהו. בדרכי חזרה למלון, ריח ה"גופרה" הבלגית ממלא את הריאות, כמעט טשטש את ריח הפרחים שהיו בדוכן באמצע המדרחוב... "תהיה רומנטי! קח יוזמה!" אני פוקד על עצמי ורוכש שלושה זרים גדולים ועוד כמה קטנים וחושב על לקשט את החדר שלה ושלי וכן, גם לפזר באמבטיה כמה עלי כותרת צבעוניים... ואז אני רואה את חנות Body Shop הסמוכה ורוכש כמות מסחרית כמעט של סבוני אמבט צבעוניים וריחניים, שני בקבוקי שמן ארומאטי ריחם לבנדר עדין, ו.... למחרת בבוקר אני מגיע לשדה, רבע שעה לפני הנחיתה, המגיעה בזמן, עוד שתי דקות והיא מולי. WOW! פניה נאות, עיניה כחולות...ממש כמו בתמונה... אבל - הרי ברור שיש אבל!! בלהט ההתרגשות הגדולה, הנחת העבודה שלי הייתה כי אחיות אמורות להיות דומות, אמנם הן לא היו דומות ויזואלית אבל המחשבה שלי הייתה על ט`... כל הזמן...ואילו אחותה ק`.... הן לא דומות בכלל וכמו ברק חולפת לי המחשבה: "אכלנו אותה XXXX...." משום מה אני חש באוויר עוד בטרם הגיעה עם עגלת המזוודות אלי כי אצלה בראש חולפת ממש ברגע זה מחשבה - זהה! עד כאן: האכזבה! אך אני מתעשת במהירות, לוחץ את ידה, שולח זרועותי לחיבוק, מתנשקים על שתי הלחיים, לוקח את המזוודה לטרולי ו.... החלטה גומלת בליבי: "אנחנו לא הולכים לבזבז שבוע שלם על בכי על חלב שנשפך, אנחנו הולכים ליהנות XXXX!!!!" חולפת מחשבה במוחי הקודח... אבל איך??? הרי זה לא ילך אין מה לדבר על כימיה שלא לדבר על פיזיקה ואני נזכר כי למזלנו הוזמנו שני חדרים. קיצור: שבוע שלם אנחנו מבלים כמו משוגעים, נוסעים לטיל ברחבי בלגיה, מגיעים גם להולנד ובאמסטרדם היא לא מוותרת ואנו מבקרים גם ברחוב החלונות ואפילו בחנויות הנושאות שם תמים כמו Condomerie ומאז אגב אני בעליו הגאה של ה"מרצדס" של הויבראטורים... מיותר לציין כי בסופו של כל יום, אנו מגיעים רצוצים ומרוצים לחדרינו הנפרדים במלון ו"נשיקת לילה טוב" בלחי שולחת אותנו איש, איש לחדרו. אני למקלחת ולישון... היא? אני מאמין שגם למקלחת אבל לא לישון.... היא פעילה בטלפון כל הלילה (עסקים פרטיים אנא עארף..) בכל בוקר היא מדווחת לי עוד על עסקיה חובקי עולם ואני מגלה שבעצם יש לה שותף לעסקים שהוא גם מחזר מאוד נלהב.... ושיחות הטלפון כל הלילה הן ממנו. לילה אחד היא לא ענתה לו והוא ביקש אותה מהקבלה שוב ושוב והם שם בצעד מאוד פזיז העבירו את השיחה אל חדרי ולך תשכנע אותו שאני רק במקרה בחדרי ולא אין פה אף אחת, רק אורח תמים (דובר אנגלית אבל מובחן במבטאי שהוא לא ממש בריטי או אמריקאי NATIVE...). מגיעה שעת הפרידה, היא לשער היציאה האחד אני לשני, בחנויות הדיוטי-פרי היא מבחינה בסט מפות שולחן וכריות עשויות רקמה בלגית טיפוסית שאני בוחן במגמת רכישה, שולפת את כרטיס האשראי שלה וקוטעת את התלבטויותיי. אני רוכש לבת שלה מתנה הולמת ואנו נפרדים לשלום... משהו צפוי שהתגשם? אולי הייתה צפוי שהבליינד-דייט הזה נדון מראש לכישלון. אני סבור שהעולם קטן מספיק והקוטן שלו מביא משהו צפוי שהתגשם... שלוש שנים אחרי האירוע, אני עם דייט (כבר לא בליינד) יוצא מאולם קולנוע ומאחורי אני שומע קול לא מוכר: "XXXX, שלום! זה אתה?" "תכיר את בעלי לעתיד, אנחנו מתחתנים בעוד חודש..." איש שמן גדול וגבוה, מתאים לה! (כן היא הייתה "גדולה" גם כן... ואת זה לא ראיתי בתמונה התמימה שנשלחה אלי באי-מייל...) וזה הבחור שצלצל ודיבר איתי... אני מתעשת במהירות, שכן לצידי החברה דאז, בלונדינית, עם עיניים כחולות יפה`פיות, חתיכה ממש: "תכירי את החברה שלי...." זו לא פנטאזיה מצטער אך אם אתם חושבים שלמדתי לקח - אתם טועים.
בטח קרה לכל אחד כבר פעם אחת לפחות. אכזבה? הפתעה? משהו צפוי שהתגשם? אז לי קרה דבר מוזר, מפתיע, מאכזב ובעצם גם צפוי. בחברה בה עבדתי העסיקו עובדת חוץ - ט` שריכזה מאמץ גיוס כ"א עבור פרויקט ספציפי לתקופה מוגדרת. לא יכולתי להישאר אדיש, העיניים הללו, החן והחיוכים, היו ממש, ממש מזמינים ואכן פה ושם בפינת הקפה נתקלו מבטינו, הוחלפו חיוכים וההרגשה הנעימה הייתה דבר שבשגרה ולפעמים היה נדמה לי שאני פתאום צריך קפה בדיוק כאשר ריח הבושם שלה עלה בנחירי כשעשתה דרכה במסדרון לעבר פינת הקפה שהייתה סמוכה לחדרי. החלפנו מילה פה ושם, נפתחו שיחות על רקע העבודה שעשתה ואז התברר לה כי אני יכול להיות לה ולחברה לעזר רב. מאות דפי קורות חיים שזרמו בפקס עם פרסום המודעות בעיתונים נערמו בכמויות בלתי צפויות. מלאכת סינון ומיון ראשונית בוצעה על ידה והחבילה של "מועמדים ראויים לראיון" הוגשו למנהל בכיר בחברה, זה היה מאוד בשטחיות בוחן את מינה, גילה ועברה של המועמדת ופחות הקדיש תשומת לב לניסיון, כישורים ושאר התנאים הנדרשים מהמועמדים. למנהלת אופרציית הגיוס, ט` לא היה מושג מדוע אחוזי ההצלחה שלה במציאת עובדים מתאימים למשרות החדשות שהוצעו "עם הרחבת עסקי החברה לשוקי מזרח אירופה, אפריקה והמזרח הרחוק" לא היו גבוהים כמקובל. שוחחנו תוך כדי מזיגת מים רתוחים ממכונת "מי צורים" אל כוסות קלקר עם שתיים סוכר וכפית גדושה של קפה שחור ומהון להון התברר לט` כי הייתה יכולה לזרז תהליכים ולהשיג תוצאות טובות יותר אילו הייתה מפנה את קורות החיים אלי טרם ההחלטה לפסול או לזמן את המועמדים שכן רובם היו אמורים לפעול תחת השגחתי בסופו של דבר. ט` בקשה יפה, אני לא יכולתי לסרב ואל מגירת הדואר הנכנס שלי החלו להגיע כל יום עשרות פקסים ממועמדים שתלו תקוות למצוא תעסוקה "עם אתגרים טכנולוגיים, עם נכונות לנסיעות מרובות לחו"ל". קצב הראיונות המוצלחים עלה, תשואת הספקת העובדים הדרושים עלתה, ההוצאה לעוד קמפיין פרסומי בעיתונות סופי השבוע ירדה פלאים. עם כמעט סיום תקופת עבודתה של ט` שהקסימה את כל הבאים איתה במגע, על כוס קפה בפינת הקפה באה השאלה הצפויה כבר מזמן כשריחה המשכר בנחירי: "אפשר לקבל ממך עוד חמש דקות, בשיחה פרטית, במשרדך?" "הפתעה!!!" "יש לי אחות, אשת עסקים, מתגוררת בארה"ב, גרושה, אם לבת מתבגרת..." (להלן ק`). התברר כי ט` החרוצה לא ביטלה זמנה, בררה ומצאה כי אני גרוש, בגיל המתאים לאחותה וחשבה שאולי יהיה כדאי... קבלתי אי מייל, נשלחו מסרים קצרים, כן גם תמונה נשלחה לכל כוון, דוא"ל כבר היה איטי מידי, ואני מוצא את עצמי כל לילה כמעט, מבלה שעות במיטתי עם טלפון לוהט מחום, בשיחות טראנס-אטלנטיות, כאשר גם היא וגם אני הרי לא ממש משלמים עבור פעימות מונה זמן אוויר וכיו"ב... החלטה: נפגשים! "אני מתכוונת להגיע לקראת פסח ארצה וכשאני מגיעה לארץ יש עלי התנפלות של משפחה וחברים וקולגות עמם אני נמצא בקשרי עסקים, מה דעתך על פגישה באמצע הדרך?" באותה תקופה שהיתי הרבה יותר ימים בחודש בטיסות, טרמינלים ובתי מלון מאשר בביתי, הנסיעות היו לעיתים מאוד לא מתוכננות וליעדים מאוד לא שגרתיים, אז אמרתי לעצמי "נו טוב, מה כבר יכול להיות?" אני מעדיף את רומא היא לא יכולה למצוא טיסה בחברת התעופה שאיתה היא נוהגת לטוס, ההחלטה: בריסל, בלגיה, שבוע ימים, ללא עבודה ברקע - נטו חופשה, נטו בליינד-דייט עם רכב שכור ואופציה לטייל באמסטרדם... אה כן, בקשה אם לא איכפת לי שניקח שני חדרים במלון. הטיסה שלי הייתה ערב לפני הגעתה, לקחתי את הרכב השכור, הגעתי למלון ומיד יצאתי לכיכר העיר - אי אפשר היה להתעלם מהמוסיקה ברקע פסטיבל רוק ובירה, או משהו. בדרכי חזרה למלון, ריח ה"גופרה" הבלגית ממלא את הריאות, כמעט טשטש את ריח הפרחים שהיו בדוכן באמצע המדרחוב... "תהיה רומנטי! קח יוזמה!" אני פוקד על עצמי ורוכש שלושה זרים גדולים ועוד כמה קטנים וחושב על לקשט את החדר שלה ושלי וכן, גם לפזר באמבטיה כמה עלי כותרת צבעוניים... ואז אני רואה את חנות Body Shop הסמוכה ורוכש כמות מסחרית כמעט של סבוני אמבט צבעוניים וריחניים, שני בקבוקי שמן ארומאטי ריחם לבנדר עדין, ו.... למחרת בבוקר אני מגיע לשדה, רבע שעה לפני הנחיתה, המגיעה בזמן, עוד שתי דקות והיא מולי. WOW! פניה נאות, עיניה כחולות...ממש כמו בתמונה... אבל - הרי ברור שיש אבל!! בלהט ההתרגשות הגדולה, הנחת העבודה שלי הייתה כי אחיות אמורות להיות דומות, אמנם הן לא היו דומות ויזואלית אבל המחשבה שלי הייתה על ט`... כל הזמן...ואילו אחותה ק`.... הן לא דומות בכלל וכמו ברק חולפת לי המחשבה: "אכלנו אותה XXXX...." משום מה אני חש באוויר עוד בטרם הגיעה עם עגלת המזוודות אלי כי אצלה בראש חולפת ממש ברגע זה מחשבה - זהה! עד כאן: האכזבה! אך אני מתעשת במהירות, לוחץ את ידה, שולח זרועותי לחיבוק, מתנשקים על שתי הלחיים, לוקח את המזוודה לטרולי ו.... החלטה גומלת בליבי: "אנחנו לא הולכים לבזבז שבוע שלם על בכי על חלב שנשפך, אנחנו הולכים ליהנות XXXX!!!!" חולפת מחשבה במוחי הקודח... אבל איך??? הרי זה לא ילך אין מה לדבר על כימיה שלא לדבר על פיזיקה ואני נזכר כי למזלנו הוזמנו שני חדרים. קיצור: שבוע שלם אנחנו מבלים כמו משוגעים, נוסעים לטיל ברחבי בלגיה, מגיעים גם להולנד ובאמסטרדם היא לא מוותרת ואנו מבקרים גם ברחוב החלונות ואפילו בחנויות הנושאות שם תמים כמו Condomerie ומאז אגב אני בעליו הגאה של ה"מרצדס" של הויבראטורים... מיותר לציין כי בסופו של כל יום, אנו מגיעים רצוצים ומרוצים לחדרינו הנפרדים במלון ו"נשיקת לילה טוב" בלחי שולחת אותנו איש, איש לחדרו. אני למקלחת ולישון... היא? אני מאמין שגם למקלחת אבל לא לישון.... היא פעילה בטלפון כל הלילה (עסקים פרטיים אנא עארף..) בכל בוקר היא מדווחת לי עוד על עסקיה חובקי עולם ואני מגלה שבעצם יש לה שותף לעסקים שהוא גם מחזר מאוד נלהב.... ושיחות הטלפון כל הלילה הן ממנו. לילה אחד היא לא ענתה לו והוא ביקש אותה מהקבלה שוב ושוב והם שם בצעד מאוד פזיז העבירו את השיחה אל חדרי ולך תשכנע אותו שאני רק במקרה בחדרי ולא אין פה אף אחת, רק אורח תמים (דובר אנגלית אבל מובחן במבטאי שהוא לא ממש בריטי או אמריקאי NATIVE...). מגיעה שעת הפרידה, היא לשער היציאה האחד אני לשני, בחנויות הדיוטי-פרי היא מבחינה בסט מפות שולחן וכריות עשויות רקמה בלגית טיפוסית שאני בוחן במגמת רכישה, שולפת את כרטיס האשראי שלה וקוטעת את התלבטויותיי. אני רוכש לבת שלה מתנה הולמת ואנו נפרדים לשלום... משהו צפוי שהתגשם? אולי הייתה צפוי שהבליינד-דייט הזה נדון מראש לכישלון. אני סבור שהעולם קטן מספיק והקוטן שלו מביא משהו צפוי שהתגשם... שלוש שנים אחרי האירוע, אני עם דייט (כבר לא בליינד) יוצא מאולם קולנוע ומאחורי אני שומע קול לא מוכר: "XXXX, שלום! זה אתה?" "תכיר את בעלי לעתיד, אנחנו מתחתנים בעוד חודש..." איש שמן גדול וגבוה, מתאים לה! (כן היא הייתה "גדולה" גם כן... ואת זה לא ראיתי בתמונה התמימה שנשלחה אלי באי-מייל...) וזה הבחור שצלצל ודיבר איתי... אני מתעשת במהירות, שכן לצידי החברה דאז, בלונדינית, עם עיניים כחולות יפה`פיות, חתיכה ממש: "תכירי את החברה שלי...." זו לא פנטאזיה מצטער אך אם אתם חושבים שלמדתי לקח - אתם טועים.
