עוד 14 יום למנייק

[אוריאנה.]

עוד 14 יום למנייק

מה אני אעשה בלעדיו, מה. זה הגבר שלי. הולך למשפחתון. אני בכלל לא איתו בבקרים, נורא עסוקה לאחרונה. והוא גדל בקצב מטורף ואני מפספסת משהו. אבל מעכשיו אפספס עוד יותר. מי שיהיה שם זאת הגננת, לא אני. אני עוד ילדה בעצמי והוא העוגן שלי בחיים. האדם היחיד שלעולם לא יבגוד בי ותמיד יקבל ויאהב אותי כמו שאני. בלי תנאים. ... כל-כך בא לי לצעוק לו ``אל תלך`` אבל אני יודעת שזה יעשה לו טוב. אני יודעת שהוא צריך את זה, אני יודעת ששם הוא יקבל משהו שאני לא יכולה לתת לו: קשרים עם בני-גילו. אבל זה מעליב שאני לא יכולה לספק לו את כל צרכיו. אני אמא שלו, לא?

 

[חן.]

אוריאנה,

חביבה, את אמא שלו... הוא הבן הקטן והמתוק שלך, ואת עוגן ההצלה שלו... הוא גדל ומתפתח, ואת תתני לו את כל הדברים הנהדרים שרק אמא יכולה לתת, ומישהו אחר יתן לו דברים נוספים... הוא יביא אותם הביתה, יראה לך את כל הדברים הנהדרים הללו, ואת תגידי: ``מי גאון של אמא?``

 

[אוריאנה.]

זה שהוא גאון כבר ידוע

אבל מה עם הדברים שאני לא אראה כמו הקונצים החדשים שלו, הפרצופים שאין לי מושג ממי הוא למד אותם? הוא יתחיל לאכול לבד - בלעדיי, הוא סופסוף יתחיל לדבר - ואני לא אהיה שם, אולי אפילו ירביצו לו, ליבחוש שלי. ואני אראה רק את הדמעות שלו. אוריאנה

 

[חן.]

למי

הוא יביא את כל הקונצים? לפני מי הוא ישוויץ עם כל הפרצופים? עם מי הוא ידבר אחרי המשפחתון? עם אמא אוריאנה! ואולי הוא זה שיחטיף?

 

[אוריאנה.]

את צודקת

הוא זה שיחטיף, כי הוא בריון קטן. אבל בריון עדין-נפש, יעני לפלף. אז הוא יחטיף ויבכה. אוריאנה