עוד שנה עברה

  • פותח הנושא pf26
  • פורסם בתאריך

pf26

New member
עוד שנה עברה

שוב מכים הגעגועים הנוראים האלה לאבא שלי. החודש הוא חודש של יומולדת שלו ואחרי שבוע תאריך פטירתו. מדהים איך הגעגועים תופסים להם "מקום של קבע" בלב ובגוף. הכאב והצער שלא הכיר את בני הצעיר, שלא זכה לראות את ילדי שאהב מתבגרים, על כך שלא הספיק לעשות את כל הדברים שתכנן לעשות "בפנסיה". אבא שלי היה זמר ונגן ושר במקהלה מקצועית. בחודשיים האחרונים לחייו המחלה התפשטה גם אל מיתרי הקול שלו והוא לא היה מסוגל לדבר, אלא בלחש. תפסתי איזה וירוס בימים האחרונים וגם אני לא מסוגלת לדבר ולשיר, וכשניגן איזה שיר ברדיו ולא הצלחתי לשיר פתאום הבנתי שוב איזה סבל עבר על אבי. זה לא מנחם, אבל לפחות הסבל שלו פסק. אני יודעת שאם יש משהו אחרי העולם הזה, אבא שלי מבסוט כשהוא מסתכל למטה אל המשפחה שלו, אבל אני כל-כך מתגעגעת
 

alona 9

New member
כל כך מבינה אותך

זה חוזר גם אלי,, לפני חודש נפצעתי בזרת,כמעט ואיבדתי חלק ממנה,כל החודש חשבתי עליו,נזכרתי,..לפני שנים,באמצע היום במקום עבודתו...הוא נפצע,באותו מקום,קשה יותר,כרתו לו חלק מהאצבע. אצלי זו היתה דלת שנטרקה וגרמה לי לפציעה..דלת שנטרקה ופתחה לי המון זכרונות והזדהות עם סיבלו.
שלא כמוך..אני מקווה שהוא אינו מביט יותר מידי למטה..הוא לא יהיה מבסוט. ואת..הרגישי טוב,ושמרי על עצמך.
 

גלבועא

New member
../images/Emo201.gif ../images/Emo16.gif

אני מבין אותך ויכול מאוד להזדהות אתך. חמי ע"ה התאבד בגלל שאיבד את יכולת הדיבור ואת יכולת הקריאה וגם את יכולתו לנגן.
 
למעלה