עוד שנה לבד

עוד שנה לבד

עוד מעט עוברת השנה השישית . מיד אחרי ליל הסדר . תמיד בתקופה הזו הכי קשה לי. אני כול כך כועסת עליו . למה הוא הסכים להשאר את החג במוצב. למה הוא הסכים לצאת לסיור למרות שרק ירד משמירה. למה היה חייב לרוץ קדימה . למה היה חייב לשחק את הגיבור. למה? החייל שלי לא חזר הביתה לשבת , כבר שש שנים אני יושבת ומחכה לו . כבר שש שנים שהוא הסכים להישאר במוצב בחג . ואולי גם הפעם הוא ירד משמירה ויצא לסיור וגם הפעם הוא ירוץ קדימה. וכמו תמיד, הוא יהיה הגיבור. ואני בבית יושבת , מחכה שהחיל שלי יחזור הביתה, ויפתח את הדלת ויוריד את התיק הגדול ויפשוט את המדים ויילבש בגדים של בית ויחזור להיות האהוב שלי. לא חייל לא לוחם לא גיבור רק האהוב שלי, שלי. אני כותבת בלוג .http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=228545 תכנסו , תקראו, תגידו לי מה אתם חושבים, אני אשמח.
 

liat1953

New member
../images/Emo201.gif

כתבת כל כך יפה וכל כך נוגע. והמחשבות - ואולי,לא היו דברים מעולם.... אך...מתעוררים למציאות אחרת... של אין...של חלל עצום ודואב... למרות התקוה הציפיה הכמיהה אין קץ... הכל נגוז ואיננו שולחת לך
לחיזוק וכוח
 
למעלה