שזה מנוגד לכאורה לכל הגיון וציפיה שהייתה בזמן אמת.
תיזכר במצב במדינה בזמן שיא המחאות (בטרם אירועי המלחמה). אמנם סברתי גם בזמן אמת שהדיווחים מוגזמים ושהמצב אינו חמור כפי שהתקשורת המגמתית ציירה אותו, אבל אי-אפשר להתעלם מכך שהיה סוג של כאוס (או נסיונות לייצר כזה), תחושה של מחלוקות ענק בין חלקי החברה וכו'. אתה מכיר לא פחות טוב ממני ויודע לתאר לעצמך את המילים הנכונות.
אילו נשאלת אז, בזמן אמת, מה הסיכוי שהממשלה 'תוציא את ימיה', סביר להניח שרובנו היינו משיבים שהסיכוי לא גדול. אולי לא היינו מסכימים על המועד, אבל סביר שהיינו מסכימים שמתישהו ראש הממשלה יצטרך להכריז על הליכה לבחירות (למשל על הרפורמה המשפטית, על אף שזו הייתה רק התירוץ למחאות ולא העילה האמיתית להן).
אותו כנ"ל אחרי שמחת תורה התשפ"ד. עזוב את ימי ההלם הראשונים. אילו היית נשאל חודש-חודשיים-חצי שנה לאחר האירועים אם הקואליציה תמלא את הקדנציה עד הסוף, היית משיב שהסיכוי לכך גדול? נלענ"ד שרובנו היינו משיבים שישראל תצטרך ללכת לבחירות ושזה צפוי לקרות תוך זמן לא רב, גם אם (גם כאן) לא בהכרח היינו מציינים את אותו מועד לכך.
זה בוודאי, אם כי בערבון מוגבל (כי יש כאמור מעלה גם עניין של נקודות על הליכה לבחירות מסיבות אידאולוגיות).
זה לא מספיק. זה מסביר מדוע קבוצה מסוימת או אישים מסוימים תמכו וניסו להוביל למילוי קדנציה מלאה. זה לא מסביר כיצד המדינה קיבלה זאת ללא עוררין וזה הצליח להם (לאותה קבוצה) בקלות רבה כזאת.