עוד שירשור אוכל

[Manty]

עוד שירשור אוכל

רק שאצלי נושא האוכל לא מטריד אותי כל כך (אני הכי לא פולניה שאפשר), ולכן הכיוון הפוך

ביתי בת כמעט 7 חודשים (עוד 10 ימים בערך). אני מאד לא רוצה להתחיל איתה מוצקים. מבחינתי, שתחייה על הציצי עד גיל 9~10 חודשים ואף יותר, עם יתאפשר. אולם ברור לי שהיא דווקא כן מעוניינת. לא בטוחה אם העניין הוא באכילה או העניין הוא בלעשות כמוני. יש לה יד חופשית להכניס כל דבר לפה (חוץ ממוצצים ואוכל

). היא לרוב נמצאת על הידים בזמן הארוחה ורואה אותי מכניסה דברים מעניינים לפי, וכמובן רוצה גם, והיא די מתלוננת על סירוביי. מה עושים? היא לא אוהבת להיות "מחוץ למעגל" ולשבת הרחק מהשולחן. דברים אחרים בפה לא ממש מעניינים אותה כשהיא רואה אותנו אוכלים. האם הבחירה שלי פוגעת באמון שלה בי? האם אני עשה לה עוול? חוץ מעם הבכור, (איתו לא יכולתי לחכות לגיל 6 חודשים להתחיל מוצקים

), עם השניים האחרים גם ניסיתי למשוך, ונקודת השבירה היתה 7 חודשים. מה עושים? נכנעים? מתעקשים? (אני בהגדרתי אמא כנועה שנותנת לילדי להחליט לבד מה הקצב הנכון (ראה בני, בן ה 9 שעדיין ישן איתנו), אך בעניין האוכל, אני לא בטוחה שהיא אכן יודעת מה הכי טוב עבורה. אני חושבת שזה יותר התעניינות טבעית ורצון חיקוי מאשר צורך.. מה אתם אומרים?

 

[nishnash]

למה את מנסה למשוך אותה?

 

[shapir1]

לא הבנתי

למה את לא מעוניינת להתחיל עם מוצקים? במיוחד שהיא כן מראה התעניינות באוכל.

 

[אמארונה]

לתת לה להחליט את הקצב הנכון לה

נראה שהיא בשלה לתחילת מוצקים. גם אם זו רק התעניינות ורצון חיקוי זה עדיין צורך שלה ולא הייתי מתעקשת או מנסה למשוך עוד.

 

[e l i z e]

לפי דעתי, תני לה

גם לי לא כ"כ ברורה הסיבה למה לדחות, אם היא מראה רצון. את גם ככה מתחילה עם טעימות. חוץ מזה, קחי בחשבון, שיש סיכוי כי הרצון לאכילת מוצקים יכול לרדת משמעותית לתקופה מסוימת בעוד זמן מה. זה קורה לא מעט. (לא חייב שיקרה אצלה, אמנם). אם בקצב שלה, אז תתחילי.

 

[tookmy]

בניגוד למה שאמרו לפני

אני דווקא כן בעד לעכב אותה. לא סיפרת בעבר שהיא שוקלת מעט? היא יושבת כבר? מה מצב השיניים? אני נכנעתי לבתי בגיל חצי שנה, שכן כבר מגיל 4.5 חודשים ניסתה לקחת לי מהצלחת והתלוננה על מה שלא ניתן לה. מאחר וידעתי שיש רגישויות למזון, משכתי ככל הניתן, אבל לצערי הקשבתי לתגובות כמו בשרשור הזה מעלי ובדיעבד אני מבינה שזו היתה טעות. היום אני מבינה שכדאי למשוך ככל הניתן אם היא עוד לא שוקלת 7 ק"ג לחכות שתגיע לשם או קרוב לשם. לחכות שתשב או תתקרב לעניין הישיבה העצמאית. כל אלה מעידים גם על בשלות של מערכת העיכול. אם היא נורא מתקשה להשלים עם המצב אפשר לתת לה גזר שלם מקולף (יש גזר ביפן?) להחזיק ולמצוץ, בתנאי שהיא לא מצליחה להוריד ממנו חתיכות גדולות.

 

[ayala26]

מה הקשר לשיניים?

לבן שלי אין אף לא שן אחת. התחלנו בדיוק בגיל 6 חודשים כי כבר אי אפשר היה "למשוך אותו" אם אני רק "העזתי" לאכול חתיכת לחם מול עיניו כשהוא שותה מבקבוק הוא היה זורק את הבקבוק לרצפה! הוא היה תופס לנו את הידיים ומכוון אותם לפה שלו ואוכל לנו מהאצבעות! התחלנו לטעום עוד לפני שהוא ישב לבד (אז הושבנו בסלקל לאכול) וכמו שאמרתי, אין לו עדיין שיניים, והוא שקל אז פחות מ-7 קילו.. בגיל שבעה חודשים הוא כבר החליף ארוחה אחת במחית פירות (שאני מכינה לבד). לפני שבועיים הוא שקל כמעט 8 קילו (הוא קטן יחסית לתינוקות אחרים בני גילו). אבל אי אפשר היה לעצור אותו.. לא באוכל ולא בעמידה והליכה ונפילה.. אפילו קנינו כסא לפני שבועיים - שישב איתנו לשולחן. אני לא בעד "למשוך" או "למנוע" מה שנראה כהתפתחות הטבעית שלהם. אני גם לא מייחסת חשיבות להבדל בין "רצון" לבין "צורך" להפך - לדעתי רצון הוא צורך נפשי. אז נכון שחלב-אם מספק לה את כל הדרוש פיזית. כנראה שנפשית (לאכול כמו הגדולים, לאכול עם כולם) - לא.

 

[tookmy]

התמזל מזלך כנראה

אני מקוה בשבילך. אצלי מה שהיה אלרגיות קלות לכמה מזונות שאכלתי ועברו בחלב, בעיה שנפתרה במספר טיפולים קטן ונראתה מאחורינו, התעצמה אחרי גיל שנה שעד אז נתתי מוצקים אבל מאד בעדינות ובזהירות ולחוד. אחרי גיל שנההאלרגיות התפרצו אצלנו בענק, כולל לפתח אלרגיות חדשות כל יומיים לדברים לא אלרגניים. בדיעבד אני מבינה שכן הייתי צריכה לדחות מוצקים ואם הייתי נותנת לחם בכל פעם שהיא רוצה אז מצבה הבריאותי היה גרוע ביותר, לא כל פעם שהיא מייללת שהיא רוצה משהו היא צריכה לקבל את זה. היום היא גם רצתה לנסות לשתות את הסבון כלים של אקובר אז אולי זה טוב בשבילה כי היא מבקשת? אולי תגידי שיש לה צורך נפשי לשתות סבון כלים? ברור שנפשית יש להם עוד צרכים שקשה להתעלם מהם אבל צריך גם להתייחס לבשלות הפיזית שלהם. אני בטוחה שאת לא תתני לבן שלך לקפוץ לבד מכיסא גם אם הוא יודע כבר לעמוד ואפילו אם הוא רוצה, אבל בגיל 3 או חמש אולי כן. יש דברים שאין להם דרך לדעת ולכן אנחנו אלה שמחליטים. כמובן עם התחשבות בצרכים הפיזיים וגם הרגשיים שלהם, אבל צריך להבין שלפעמים יש פער בין מה שהם רוצים לבין מה שהם יכולים. איפה שאפשר לעזור להם במה שהם רוצים זה מצויין, אבל יש מקומות שאולי עדיף למנוע כדי להגן עליהם.

 

[ayala26]

וואו,, הגזמת קצת עם ההתנפלות לא?

לשתות סבון כלים? זו הדוגמה שלך? ואני אמורה להגיב עליה ברצינות? פעם הבאה אני אגיב להודעה הראשית וחס וחלילה לא אשרשר אליך בטעות.. סליחה ויום טוב.

 

[כ פ ת ו ר ו פ ר ח]

זה נכון

שעניין הישיבה העצמאית, סביב גיל 8 חודשים, מעיד גם על בשלות של מערכת העיכול, וזה גם נכון שמאוד לא נעים לבלוע בפוזה של חצי שכיבה-ישיבה (ניסיתי) ולא הייתי מעודדת ילד שלא מגלה עניין בגיל 6 חודשים רק כי זה הטרנד הנוכחי של משרד הבריאות, אבל לא הייתי חוסמת ילד ש*כן* מגלה עניין.

 

[טלימה]

אנחנו כבר כמה זמן עם מלפפון

נראה לי שכבר איזה חודש (מאז שהיא מתעניינת) אנחנו חותכים רצועותלאורך המלפפון והיא מכניסה ומוציאה אותן מהפה. אני לא חושבת שהיא ממש אוכלת את זה אבל זה כנראה מספיק דומה או משהו שזה ממש מספק בזמני ארוחות.

 

[רוני של השלוש]

מצטרפת לתהייה

מדוע את מושכת? היא באמת כבר בגיל שבו מתחילים לתת להם לטעום ולהתנסות, אם הם מעוניינים בכך. ונשמע שהיא מאוד מעוניינת... האם יש היסטוריה משפחתית של אלרגיות או רגישויות ובגלל זה את רוצה לחכות עם המוצקים? ולמה את לא סומכת עליה?

 

[תמימה האחת]

אני לא מבינה את ההתנגדות

חיקוי הוא דבר טבעי ויוצר את הגירויים הטבעיים של הילדה שלך. אם היא דורשת מזון מוצק, היא כנראה מוכנה לכך, אדרבא, אם היא בת 7 חודשים... את בהחלט יכולה להניח לה על השולחן שלה בטטה מבושלת מוצקה (שהופכת בן רגע ל"פירה" במגע יד תינוק...) או גזר מבושל, קישוא מבושל, תפוח אדמה וכיוב' הימנעי מלתת לה מזונות החשודים כאלרגנים כגון חיטה ומוצריה, בוטנים (במבה) ופירות שונים. אגס רך חתוך לפלחים, מנגו רך ומתוק, אבטיח עסיסי, מלון דבשי- מה המניעה? תני לילדה לחוש טעמים שונים, מרקמים שונים, ואל תמנעי ממנה צורך טבעי. מניעה עלולה ליצור בעיות אכילה בהמשך... ברגע שאת מלמדת את הילדה שמזון הוא כלי לשליטה היא תשתמש בזה כבומרנג כלפייך

 

[Manty]

../images/Emo41.gif מודה לכן על התגובות!

האמת? הן הפתיעו אותי

משום מה, היה לי ברור שכולן מרגישות אותודבר ("חלב אם הכי טוב, למה לקלקל?" "מערכת העיכול תעבור שינוי משמעותי, למה למהר?" והקקי, אויי הקקי.. וכ"ו). אבל התגובות התוהות עזרו לי לחדד בעיני עצמי את מה שעובר עלי (והאמת היא שהעלתי את הנושא בעוד כמה מקומות ועם עוד כמה אנשים). חברה שלי, הבוקר, עזרה לי לעלות על הנקודה המשמעותית.. זו התינוקת שלי. התינוקת האחרונה שלי. למרות ששדי עוד יזינו אותה (ואת אחיה) מספר שנים, הם לעולם לא יהיו שוב מקור התזונה הבלעדי לאף תינוק. כרגע היא תלויה בי לחלוטין. אף אחד לא מסוגל לטפל בה מלבדי. אני מקור חייה, מקור בריאותה, מקור אושרה. ואני לא רוצה לסיים את תפקידי הנוכחי. טוב לי איתו

אני חווה את התחלת המוצקים כתחילתה של הגמילה. גמילה מ -אמא- ואני לא מוכנה לכך. לא כרגע. אולי עוד מספר ימים, אולי עוד מספר שבועות, אך לא כרגע. אותה חברה שהעלתה את התובנה היא גם יועצת הנקה מוסמכת ומדריכת הלה-לה-צ'ה המקומית. היא הבטיחה לי שאני לא פוגעת במאיו. היא חיזקה אותי שזה טבעי להרגיש כך. ולכן, ללא הסברים נוספים או נסיונות הצדקה או שכנוע אני נכנעת ל..עצמי

המון תודות לכן

 

[אמארונה]

מאוד מרגש לקרוא את מה שכתבת../images/Emo39.gif

 

[אשכר ש]

../images/Emo45.gif

מקסימום אם היא ממש מגלה רצון להכניס חתיכת אוכל בפה, תני לה גזר שלם (או חתיכה גדולה ממנו) שתמצוץ אותו ותפיג את הסקרנות. זה מה שעשיתי בעבר עם יותם. הנה הדגמה

 

[רוני של השלוש]

../images/Emo24.gif מקסימה אחת ../images/Emo99.gif

גם לדעתי את ממש לא פוגעת בה, ומבינה מאד את ההרגשה הזו שלך! יום אחד זה יגיע, או מתוכך או ממנה באופן שישדר לך שזה הזמן, ועד אז - תהני ממנה כמה שאת יכולה

<אחרונה??? תינוקת אחרונה? אבל את עושה אותם כל כך טוב!!!>

 

[Rakefetsagman]

אלף התנצלויות ../images/Emo140.gif

שאני בכלל מעיזה לכתוב לך את זה כי זה באמת החלטה מ-א-ו-ד אישית, מה גם שבחרת לחלק איתנו את הרגשות הכמוסים שלך ואני מאוד מכבדת אותם ואת הכנות שלך. אבל (ושוב סליחה על זה) ניראה לי שבכל נושא ההורות תמיד מגיע מין רגע כואב של שיחרור (מזכיר לי את אחותי שכשביתה למדה לנגב לבד את הטוסיק הכריזה ברגשנות נו מה יהיה, עכשיו היא כבר יכולה לעזוב את הבית). קצת כמו לידה אולי. רגע של לאפשר להם התנסויות חדשות גם אם אנחנו קצת 'מפסידים' אותם. לתת להם לבחור את דרכם (במיוחד לתינוקות ה'אחרונים') ולסמוך על ההחלטות שלהם. אולי אף פעם לא מוקדם מידי לעשות את זה במיוחד כשאת יודעת שההיסוס הוא שלך בלבד. אולי לתת לה להתנסות כי היא רוצה וכנראה מוכנה ולהתגבר על הצורך שלך להיות מי שהיא תלויה בו לחלוטין -- רגע נורא קשה אבל גם נעים מצד שני לאפשר להם לחוות את ניצני העצמאות שלהם ולספק את הסקרנות ולהתאהב בעולם. שיהיה בתיאבון

 

[שָׂרָה]

אני נתתי לילדים להחליט מתי הם רוצים

לאכול. שלום ינק מלא עד גיל 8 חודשים. ואז הוא התחיל לקטר ולנסות לחטוף את האוכל שאכלנו. אם הרחקנו את האוכל ממנו הוא צרח בתסכול ואפילו היה יכול להתחיל לבכות. וזה היה בפירוש רק כלפי דברי מאכל. דברים אחרים כמו סבון כלים וכדומה הוא לא היה מוחה כל כך בחוזקה כשמנענו ממנו, והוא הבין בדרכו שזה לא דבר להכניס לפה. ציפי ינקה מלא עד גיל 11 חודשים, ואז היא היתה מטילה את עצמה על הרצפה וזוחלת הרחק מאיתנו ומשתטחת פניה למטה ברצפה ובבכי תמרורים אם העזתי לא לתת לה לטעום ממה שהאחרים אוכלים.