עוד שבר בלב ט

[lital172]

עוד שבר בלב ט

דיברתי עם אחותי. הרופא אמר שהמחלה של אמא שלי כבר שנתיים בגוף שלה היא מתקדמת מאוד וברמה הכי גבוהה. היא לא תחלים מזה. היא לא תחלים מזה. אותם מילים שאמרו למאיר והלב שלי קורס... חיים אכזריים לא יכול להיות שזה קורה שוב, בא לי לפגוע בעצמי חזק שישרוף .. להוציא את כל הכאב הזה... לא מסוגלת.............היא בת 50. וכמה סבל וצער יש בה כבר. וגם אם יש שהייה מהמחלה היא חוזרת ושהיא חוזרת
היא איומה מתמיד. לא רוצה..... זה לא יתכן שנאבד אותה..... נקרע לי הלב.

 

[lital172]

..

עכשי זה רק להאריך לה את החיים

לא רוצה להיות חזקה. עייפתי

 

[אלומת האור]

ומה לגבי ה80% הצלחה?

ליטלי, ניסים קורים. תאמיני. חיבוק ענק. ואל תפגעי, זה לא באמת יעזור, רק יחמיר, את כבר יודעת ומכירה דרכים אחרות ובריאות לבטא ולבעוט.
תחזיקי מעמד, אני פה בשבילך כאן ובכל מקום.

 

[מייפלס]

אויישששששששששש ליטלי ...

משתתפת איתך בצערך ובכאבך ...

אבא שלי נפטר בגיל 51 ... כמעט 52 ...

אמנם מחלה אחרת משל אבא שלי ז"ל , אבל יכולה להבין את כל מה שאת עוברת עקב המחלה של אמך ...

זה נורא קשה .

מחבקת אותך ...

 

[jellybelly1]

ליטל

"היא בת 50. וכמה סבל וצער יש בה כבר" שובר את הלב שאנשים טובים נדמה שקיבלו את חלקם במנת הצרות של החיים, אבל הצרות לא מניחות להם. אני מכירה אדם כזה מקרוב. כ"כ לא הוגן.
קשה לי להבין מאיפה מגיע הצורך לפגוע בעצמך דווקא עכשיו. הרי אין לך שום אחריות על המצב וכעס מוצדק שאת מרגישה לא צריך להיות מופנה כלפייך.
את יקרה וחשובה ובמיוחד בתקופה הזאת, את יכולה להיות מקור לאושר ולתמיכה עבור אימא שלך כמו שאת מצליחה להיות עבור אנשים כאן בפורום.
מאחלת לך הרבה כוחות.

 

[כבר לא ילדה4]

מחבקת כל כך חזק..

לפעמים כשאתה לא מוצא את המילים שנראות לך נכונות...
הדרך הטובה ביותר היא רק להגיד שאני כאן..
ואיתך... ומחבקת חזקה חזק..

ושולחת מיליון כוחות..
אוהבת המון..
תחזיקי מעמד יקרה..

 

[שישמים אחרים]

ליטל, אני יודעת שזה דיבור מעשי מדי, אבל לפגוע בעצמך לא יועיל לך או לה. להפך. נראה לי שדווקא כשקיימת סכנה למישהו שאוהבים צריך להשקיע את הזמן בלהיות איתו, לו, ולא בהתנהגויות שאולי מדמות תחושה של התמודדות אבל בסוף מובילות לבידוד והסתגרות. פציעה עצמית היא התנהגות כזאת. אל תבחרי בה למרות שלפעמים היא נראית כמו פתרון קל.
וברמה אחרת, הצטערתי מאד לקרוא את מה שאת כותבת. זה קורע לב. שתיכן במחשבותיי ואני שולחת לך חיבוק גדול כאן, בתקווה שיגיע.

 

[קולדון]

מחבקת חזק

ליטלוש אם רוצה, את מוזמנת לכתוב לי במסרים.

דואגת לך. זה ממש לא פשוט. קשה לי לדמיין בכלל מה עובר עלייך מתוקה.

כמובן שלפגוע בעצמך לא יגרום לך להרגיש יותר טוב ורק ידרדר אותך. אני יודעת שזה קשה להחזיק את עצמך חזקה במצבים כאלו, אבל אני יודעת גם שזה מה שאת רוצה בשביל עצמך- להיות חזקה, בריאה, ולא לפגוע לא משנה מה. ואת מסוגלת לעמוד בזה, כמה שזה נוראי ועצוב ולא הוגן וכואב.

ולצערי יש לי גם קצת ניסיון מהמחלה האיומה הזו, מהמשפחה. הדבר היחיד שאפשר לעשות זה לתמוך כמה שאת יכולה, להיות שם כמה שאת מסוגלת, ולהקל על התהליך הקשה הזה על ידי זה שלא תתני לה לעבור את זה לבד.

חיבוק גדול יקרה שלי!

 

[פרפר בתוך אגרוף]

אוי. אוי, ליטלי.

כל כך כואב לשמוע.
אני רוצה להאמין איתך שהתחזית הנוראה הזו לא תתממש,
ושאמא תצליח לנצח את המחלה הנוראית, ושעוד יהיה לכם זמן ארוך ביחד,

באמת שעברתם כזו תקופה קשה, ורק עכשיו התחלת להתאושש, אפילו עדיין לא התחלת, מהאובדן של מאיר, וגם אני לא יודעת מאיפה מוצאים כוחות להיות חזקים ככה.
אני רק יכולה לקוות שתמצאי את הכוחות, ולקוות שיהיה לך גם את המקום שלך להיות חלשה ומפורקת. שמחה שיש לך את ליאור בשביל זה,
ומזכירה שגם אנחנו כאן כל הזמן.
איתך בהרבה אהבה אלייך.

 

[someone343]

ליטלי

מקסימה.. אין בי מילים, מחבקת אותך חזק חזק

 

[lital172]

אז

חזרתי משבת אצל אמא. פתאום אמא לא מבשלת אין חמין כמו תמיד. אמא הרבה במיטה אנחנו לידה ופתאום היא נרדמת. היא לא יכולה לבוא לטייל. היא לא יכולה לחתל את הנכדות של מאיר. היא צריכה להוריד את
הבנייה והציפורניים, יש לה בחילות. כאבים בחניכיים. כאבי בטן.. היא צריכנ להזמין פאה. הרופא אמר לה שמהטיפול הראשון מתחיל לנשור השיער. יש לה עוד 7 טיפולים קשים וחזקים לעבור. ואני כואבת ופוחדת... מייחלת לשבוע רגוע וקצת שקט. תודה לכולן. מעריכה ומחבקת.

 

[אלומת האור]

זה פשוט לא הוגן

לא הוגן שאת צריכה לעבור את הסיוט הזה שוב... זה בלתי נתפס. אני חושבת עלייך המון, שתדעי. הייתי במסלול הזה בעצמי פעמיים, לכן אני חושבת שאני יכולה להבין ולהזדהות בצורה אותנטית עם המצוקה הכל כך קשה שלך.

ומה נשאר לומר? לקוות. להתפלל. להתחזק. להתפרק (אבל בצורה מבוקרת ובריאה בבקשה). להיעזר, להיתמך כמה שאפשר וע"י מי שאפשר. ולהאמין כל הזמן שאמך תיכלל ב-80% האלה שדיברו עליהם אתכם בהתחלה. אני ממש מקווה שזה רק משבר חולף וזמני, שעכשיו קשה מאוד, אבל זה רק ילך וישתפר. מותר להאמין ולקוות. לא, חובה להאמין ולקוות.

ומעל לכול אני שולחת לך חיבוק ענק ועוטף ומתפללת שלא תעברו ייסורים קשים מדיי ושהכול יסתיים בקרוב מאוד ובשלום

 

[שישמים אחרים]

הלוואי

שיגיע כבר הרוגע הזה והשקט שאת מייחלת לו. לתקופה ארוכה וטובה.
מחבקת חזק.

 

[levshavur]

ליטל

שלום לך
אני לא יודעת את הטעם של אימא שלך אבל מה שעשתה אימא שלי - היא גם ככה
אהבה ללבוש כובעים אז היא הלכה ובחרה לעצמה כובעים ממש יפים ובחתונה שלנו
היא נראתה כל כך יפה! ועם כובע תואם לבגדים ומי שלא היה יודע לא היה חושב אפילו שהיא חולה כל כך! אם אימא שלך מעדיפה פאה אפשר למצוא משהו שייראה יפה...אפשר
להציע לה להראות יפה זה יכול לשפר את ההרגשה העצמית שלה אוליי אפילו לאפר
אותה...זה שאין חמין והיא שוכבת במיטה אין ברירה אלא לקבל את זה...היו תקופות
שאימא שלי הרגישה קצת יותר טוב אבא לקח את אימא לטיול פעם בארץ ופעם בחו"ל
לתקופה קצרה ...זה נתן לאימא כוחות להתמודד עם הטיפולים הקשים...כמובן שכל
אחד מגיב אחרת...תנסי לראות מהניסיון שלך איתה לפני המחלה מה עושה לה טוב...
ואל תתייאשי!
לבשה.

 

[levshavur]

ליטל יקרה

שלום לך
אני כל כך מבינה אותך!!!! הלוואי והיו לי מילים מנחמות להגיד לך . שולחת לך חיבוק
גדול ועוטף. אל תאבדי את התיקווה כי לפעמים קורה משהו לטובה...לפחות תשדרי
לה כמה את אוהבת אותה. אם את יודעת בדיחות או דברים מצחיקים את יכולה
לספר לה ...זה עוזר להגדיל את האנדורפינים שאלו הם משככי הכאבים הטבעיים
בגוף. קראתי פעם על מישהו שכל המחלה שלו ראה סרטים מצחיקים וככה היה לו
יותר קל...(הלוואי ויכולתי ליישם את זה עם המיגרנות שלי...) והוא החלים...

ישנו ספר טוב שנקרא "חיים עם הסרטן" ששם מדובר על תזונה ודברים אחרים
שיכולים לעזור ולהקל (אימא שלי לא רצתה לשמוע על זה וחבל...) גם במצבים
הקשים ביותר.
מקווה שתצליחי להתמודד קצת יותר בקלות...
לבשה.

 

[lital172]

תודה לכולם

אני מרגישה שההודעה הזו תופסת הרבה מקום ורוצה שהיא תרד למטה שיהיה מקום לעוד מצוקות. מקווה לטוב.

 

[אלומת האור]

יש פה מקום לכולנו, וזה המקום שלך

אל תוותרי עליו. אל תוותרי עלייך. מגיע לך הכול

 

[lital172]

תודה

 

[קולדון]

יקרה שלנו,

את עוברת תקופה ממש לא פשוטה.
ובמיוחד עם הרקע שלך מפעם, של הדיכאון והפגיעה העצמית, נורא חשוב בעיני שתשתמשי בפורום כמה שיותר.

מותר לך ומגיע לך.

 

[סתם אושר]

ליטלי

כ"כ עצוב לי לקרוא... אני לא יכולה לתאר מה את עוברת עכשיו..

אוף.. כ"כ מכעיס ומפחיד.


שולחת לך חיבוק ענקי.. אני כאן.. לא רק באינטרנט, אנחנו אפילו גרות קרוב.. את תמיד מוזמנת לפנות אליי