עוד שבועיים (טריגר)

[התקווה שבתוכי]

עוד שבועיים (טריגר)

עוד שבועיים אני צריכה ללכת לבד לרופא ולבקש בדיקת דם. בדיקת דם לגלות אם נדבקתי במשהו...
האם החלאה הזה הדביק אותי והשאיר לי ״מתנה״ לכל החיים?
ואיך אני יכולה לעשות את זה?
זה מפחיד ומשתק, ואני כל כך חרדה...
שוב להתמודד עם מה שקרה, כאילו עכשיו אני לא צריכה...
ורק עכשיו, חודשיים וחצי אחרי, אני מצליחה לישון שוב בשקט במיטה שלי...
(אחרי שהחלפתי אותה, את המזרון, וקניתי מצעים חדשים)
לספר את הסיפור שוב, עוד לפני שכל הסימנים הפיזיים החלימו...
הם מהווים לי תזכורת תמידית וכואבת למה שקרה, אבל אני ממש נמנעת מללכת ולטפל בהם, בגלל השאלות שזה יעלה...
איך אפשר לעשות את הכל לבד?!?!?!

ואתמול שוב פגעתי בעצמי, ולא ממש טיפלתי בזה כמו שצריך.
כואב לי, מייאש לי, מתסכל לי...
למה, לעזעזל, אני ממשיכה לתת להם את הכוח על החיים שלי?
עד מתי אני אמשיך להתעלל בעצמי בשבילם?
אוףףףףףףףףףף
(ואני יודעת, הכל בידיים שלי, הכל החלטה שלי. לרוב אני כבר ממש לא פוגעת, אבל הנפילות... אוף הנפילות האלה...)

 

[כבר לא ילדה4]

מצטערת שאין בי מילים..

רק שאני כאן..

ואיתך..

חיבוק..

 

[התקווה שבתוכי]

תודה...

זה עוזר, גם כשאין מילים...

 

[levshavur]

לתקווה שבתוכי

שלום לך
אני יכולה להבין את הצורך להתרחק ממה שקרה והצורך לעשות בדיקת דם (אני שונאת בדיקות דם!!!) אבל
לפעמים אין ברירה...
אני לא חושבת שאת חייבת לעשות את הכל לבד...את יכולה לבקש מתנדבת ממרכז הסיוע (1202 ) או לבקש מחברה שתבוא איתך....
לגביי הפגיעה העצמית גם לי הייתה כשהפוסט טראומה היה חזק...זו דרך מזיקה להתמודד עם הפגיעה שעברנו
מאני חושבת שעם הזמן יהיה לך קצת יותר קל, ופחות ,או אפילו בלי פגיעה עצמית בכלל...
אני הצלחתי להיפטר מפגיעה עצמית אבל זה דרש ממני הרבה עבודה עצמית וסבלנות...
הנפילות זה דבר ידוע במצבים קשים, ותני לעצמך הקלה על הפגיעות שלך (מלשון פגיע) כרגע...זה נורמלי להיות בנפילות ואני חושבת שלרובנו זה ככה

לבשה.

 

[התקווה שבתוכי]

אני מקבלת את עצמי

ואת זה שאני מרגישה נורא...
אני לא מנסה להלחם בזה, ולכן הסבל עצמו נעלם. הכאב עצמו, הבסיסי, קיים ובועט לפחות אני לא סובלת ממנו.

כן, אני פוגעת בעצמי, וכן, כבר הצלחתי בעבר להפסיק. כרגע אין לי פתרון אחר להתמודד עם הכאב הזה, אולי בערב אולי מחר אני אמצא דרך אחרת...

אני לא יכולה לעשות את זה עם עוד אדם, זה ילחיץ אותי...

תודה

 

[חלומותשל אחרים]

יש דברים שפשוט צריך לסיים איתם.

 

[התקווה שבתוכי]

תודה

כן, יש דברים שצריך לעשות למרות הקושי... ואח״כ לא לשכוח להגיד לעצמי כל הכבוד...
אני יודעת שאני אעשה את זה, את שני הדברים.
יחד עם זאת הקושי קיים, הוא מכאיב, ואי אפשר פשוט למחוק אותו.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

עצוב לקרוא

עם מה את מתמודדת
ועצוב לשמוע שפגעת בעצמך.

זה באמת קשה מאוד מאוד להתמודד לבד,
וקשה מאוד בכל פעם שצריך לספר ולחשוף.

אולי שווה לדבר עם 1202 ולראות אם לפחות לחלק מהבדיקות/טיפולים הם יכולים לעזור לך עם ליווי.
אולי לבקש מאיזו חברה...

אנחנו פה איתך

 

[התקווה שבתוכי]

תודה

אני אכנס ללחץ עם אני אלך עם מישהו רק בגלל שאני באמת אצטרך לתקתק את הכל...
אולי את התוצאות אני אקרא עם חברה, לא יודעת...

אוףףףף
(לפחות חזרתי לקחת את הכדור...)

 

[lital172]

הלב ...

אוף בא לי ממש לחבק אותך ולא לעזוב לרגע. לתת לך תמיד להיות מחובקת ועטופה. כל כך לא פייר.. נושמת גם בשבילך.

 

[התקווה שבתוכי]

זה עוזר... כל כך כל כך עוזר.

שרק יעבור הלילה הזה, וזה שאחריו. ואולי בעצם שלא יעבור, אולי עדיף שרק אני אגמר...

נמאס לי וכואב לי, ובלילה זה עוד יותר קשה...