עוד שאלות על גמילה

[RandB]

עוד שאלות על גמילה

הייתי שמחה לשמוע את דעתכן - בן בן שנה ושמונה חודשים. בחודש האחרון הוא התחיל לגלות עניין בגמילה, ולמה אני מתכוונת: בכל פעם שאני או אבא מחליפים לו טיטול הוא אומר "פיפי" - אז קנינו לו סיר, שמנו בפינה באמבטיה, ופעם אחת הושבנו אותו אחרי שהוא ביקש. וראו זה פלא, הילד אכן עשה פיפי. מאז הוא מבקש לעיתים קרובות, ולרוב גם מצליח (כי הוא די מתאמץ...) לעשות בסיר. כשזה "מצליח לו" הוא פשוט מאושר. אבל - זה לא בלעדי, כלומר הוא עושה גם בטיטול. קקי הוא לא מבקש, למרות שפעם אחת מרוב מאמץ יצא לו

ועכשיו לשאלות: האם הוא קטן מידי בשביל שזה באמת יצליח? יש דבר כזה גמילה חלקית (רק פיפי)? עשינו נכון שבכלל קנינו סיר בגיל כזה? לפעמים הוא מבקש פיפי גם באמצע נסיעה באוטו - לעצור או פשוט להתעלם (כי פעמים רבות הוא מבקש למרות שאין לו). הרבה שאלות, מה דעתכן? רחלי

 

[RandB]

ורק להדגיש

זה בא רק ממנו - אנחנו בכלל לא היינו בכיוון של גמילה...

 

[דסי אשר]

לליאת ולרחלי, ביחד, כתוספת לכרמית

הי, הבשלות לגמילה, בכל מרכיביה, היא בממוצע בגיל שנתיים וחצי. כאשר המשמעות של ממוצע, היא שילד כמו של רחלי- יכול היות בתוך עקומת "גאוס", ולהיות ביו המקדימים. הגבול התחתון , מוגדר כגיל שנה וחצי. אני לא רואה שום בעיה עם מה שאתם עושים איתו- אתם מגיבים אליו, והוא נהנה. כן, בהתחלה יכולים להיות הרבה פיספוסים. אני גם הכרתי משהיא, קטנה ממנו, שלדברי אמה, נגמלה במכה אחת, בגיל שנה וחצי(טוב, אולי לא זכרה... היא מרבה לקרוא ספרים, חברתי הטובה, במקום לבשל, לנקות= להיות אמא אמיתית...אני לא משתדלת ללמוד להכניס את הפרצופים, זה מסובך עבורי.). לגבי החמה של ליאת. קודם כל יש הרבה דודות וחמות, שמתערבות בכל מיני דברים, ואם הילד אצלן, הרי שאם הן מרגישות שהן יכולות לעשות זאת, הן מתחילות בעצמן- אבל לא בדיוק מצליחות, משום שהבית של הילד הוא הבית אצל הוריו, והוא מפנים יותר את התנהגות הוריו אליו. אין לי מושג אם ילד יכול להנזק מחצי יום של שהות אצל סבתא- לגבי התחום. אני יודעת על ילדה אצלי במשפחתון, שסבתה הייתה עסוקה במשך שנה וחצי בנושא- לדבריה הצליחה, המציאות במשפחתון ובבית הילדה הייתה אחרת לגמרי. לא ראיתי אז, במציאות של אז, שנגרם לילדה משהו לא טוב. האם של הילדה, אפשרה לאמה לעשות כך עם הילדה, מהסיבות השמורות אתה. רק כאשר הייתה באמת בשלה, לקראת גיל שלוש, במקרה שלה, נגמלה. דסי

 

[אפרת_ח]

נשמע שאתם בדרך הנכונה ../images/Emo13.gif

נוני נגמלה סביב שנה ועשר, ולמיטב זכרוני בתהליך דומה. בינתיים נשמע שאתם עושים נכון - נותנים לו סיר כשרוצה ומשאירים טיטול. לדעתי, בנסיעות צריך לטרוח לעצור ולהוריד מכנסיים שיעשה בעמידה. אתם יכולים בהמשך, כשתראו שהרבה פעמים הוא עושה בסיר, לקנות המון מכנסיים ולהוריד את הטיטול (בשלב הגמילה אפשר להשאיר בלי תחתונים, שיהיה יותר קל). עניין קניית המכנסיים חשוב ביותר, כי הוא מאפשר לכם להגיב לפיספוסים בשלוות נפש.

 

[נעה גל]

אנחנו בשלב די דומה - נדמה לי אפילו

שאיתמר (שנה ועשרה) קצת יותר מתקדם - הוא מסתובב ערום (מתפשט לבד

) רוב היום וניגש לבד לסיר לעשות פיפי. הספר שהוא הכי הכי בשבילו בתקופה הזו, הוא "סיר הסירים" ומדהים הוא, שאיתמר הגיע אל הספר הזה לבד. יום אחד הוא נגש לספריה שלנו ושלף אותו. ויחד עם זאת - הוא לא בשל לגמילה. למרות השליטה "לכאורה" על השתן, הוא לא עושה קקי בסיר ובעקבות "סיר הסירים" שוחננו על זה והוא גם לא רוצה לעשות בסיר. מתוך נסיון של ילדה אחת שנגמלה לכאורה, ואחרי זה לקח לה עוד חודשים רבים עד שהיא הפסיקה לעשות קקי בתחתונים - עד שאני לא רואה שליטה אני לא מורידה טיטול. כשילד בשל לגמילה הוא בשל מכל הכיוונים - גם פיפי וגם יכולת "להפרד" מהקקי לתוך סיר או שירותים. פספוסים מקריים - בסדר, אבל, חודשים של פספוסים זה סיוט להורים ונדמה לי שבעיקר, לילדים. ו-

לכרמית: את זוכרת שפעם דיברנו על "סיר הסירים" עוד במסגרת IOL ואת אמרת שאת לא אוהבת את הספר בגלל המסר לא כל כך אקולוגי שלו ("להתראות בים! אמרתי אני") - בקריאה שניה (או שמא נאמר - קריאה מיליון) נדמה לי שמדובר בסוג של הומור עם העברת ביקורת סמויה. אולי אני מייחסת דברים שלא קיימים לאלונה פרנקל אבל פתאום כך הספר נקרא לי.

 

[לאה_מ]

נעה, בתור אמא עם הרבה נסיון בעניין

קקי בתחתונים אני חייבת לחזק את ידיך לגבי עניין הטיטול - חכי עם זה עוד. זה הרבה יותר גרוע בתחתונים! ולעניין סיר הסירים - אני משוכנעת שזה הומור. אחרת ממש לא הייתי יכולה לסבול את הספר הזה...

 

[כרמית מ.]

זו לא אני...

אני אכן לא אוהבת את הספר הזה, אבל לא בגלל סיבות אקולוגיות, אלא כי כמו לאה, גם אני לא אוהבת ספרים מגוייסים. יש לו ציורים נהדרים (כמו כל הספרים של אלונה פרנקל כמאיירת) אבל הסיפור שם הוא סתמי לחלוטין. הילדים שלי לפעמים בוחרים אותו בספריה (מכירים מהגן) ואני די סובלת (אבל פחות מאשר מפינוקי, אז פינוקי אמרתי להם שהם יכולים להסתכל לבד, אני לא מספרת. אני לא רוצה להגיד את זה על הרבה ספרים). גם אופן הסיפור (כשהדוברת היא האמא) נשמע לי מבלבל מאד, ואני משנה את זה תוך כדי קריאה.

 

[נעה גל]

אורן לא אהבה אותו, אבל,

איתמר מת עליו. אורן היא סמן מצוין לספרות מגויסת בגלל שהיא לא אוהבת אותה. לעומת זאת, איתמר... כל הספרים האלה מתיישבים לו בדיוק על האישיות. איתמר הוא "אחד מהעדר" מקצועי (מה שהופך אותו לילד מאוד "נוח לתפעול" למרות שהוא פושטק) - אם הוא רואה שעושים פעולה יותר מפעם אחת, הוא מצטרף בשמחה ומבלי שנצטרך להדריך אותו.

 

[RandB]

../images/Emo51.gif

"סיר הסירים" נכנס לרשימת הקניות לביקור שלנו בארץ בחודש הבא!

 

[דנה השניה]

אנחנו אף פעם לא השתמשנו בספר הזה

אפילו שראינו אותו גם ביפן מתורגם ליפנית!! אני לא חשבתי שהוא מתאים לגייל מפני שהסיפור הוא על בן שנגמל (גם הציורים) וגייל היא בת.

 

[ליאת +]

פינוקי אכן מעצבן ובמיוחד אמא שלו

 

[חנה גונן]

פינוקי- כבר פיתחתי אלרגיה לכלב הזה

 

[תמי א]

גם בשמחות (או סיפור גמילה טרי וטוב)

אני מאוד רוצה לשתף אתכם בסיפור הגמילה (נשמע כמעט כמו "סיפור הלידה", לא

...) שלנו, שקורה (ואולי אפשר כבר לומר "קרה"?!) ממש בימים אלה. הגוזל שלנו, בן שנתיים ושבעה חודשים, לא ממש הראה סימני מוכנות לגמילה מובהקים: הוא אמנם לפעמים הודיע לאחר שעשה (בעיקר קקי, פיפי פחות), אבל בכלל לא באופן עקבי. מדי פעם, בעיקר לפני האמבטיה, הייתה מציעה לו לשבת על האסלה והוא עשה זאת בשמחה רבה, לפעמים עשה ולפעמים סתם ישב להנאתו. לא הרגשתי שיש לנו את הסימנים "לפי הספר", אבל כן הרגשתי איזו הרגשה אינטואיטיבית שאולי הוא מוכן לכך. קשה לי ממש לשים את האצבע איך ולמה. חוץ מההרגשה שלי, חשבתי שהתקופה הנוכחית יכולה להיות זמן מצויין לגמילה, כי הוא עדיין אצל המטפלת שלו ומקבל יחס אישי מאוד, ובספטמבר יתחיל ללכת לגן, ואז אולי זה עשוי להיות מורכב יותר (וגם, אתם יודעים, קיץ, וגם תקופה יחסית יציזה בלי הרבה שינויים אצלנו וכו´...). אבל לא היה לי ה"אומץ" ואולי גם הביטחון שיש לי את הידע איך לעשות זאת, איך מתחילים, איך לא עושים טעויות... שוחחתי על זה לפני כחודש עם המטפלת שלו והיא הסכימה שייתכן והוא מוכן אבל המליצה לא לעשות שום דבר "דרסטי" אלא מדי פעם להציע לו, לערוך לו הכרות עם האופציה של שירותים, ולראות איך הוא מגיב. לפני כמעט שבועיים, התקשרה אלי המטפלת בבוקר ואמרה/שאלה: אני חושבת להוריד לו את החיתול, עכשיו, הוא נראה לי כל כך בוגר ומבין ומוכן, מה דעתך?" האמת: שמחתי! אני סומכת עליה ביותר ממליון אחוז. בנסיון שלה בכלל, בהכרות שלה את הגוזל שלי, ברצון לעשות טוב, ביכולת להרגיש אותו. הייתי מספרת את התהליך שעבר מאז אבל כאילו שאין ממש תהליך: הילד המדהים שלי, שכל כך הרבה דברים אחרים הלכו אצלנו לאט לאט (אני קואת לו "לייט בלומר"

) פשוט עושה פיפי וקקי בשרותים, מזה כשבועיים כמעט, החל מהרגע שהודנו את החיתול. הוא פשוט מבקש, ועושה! לא היו פיספוסים (כמעט. היה אחד - בבוקר כשהוא כנראה חשב שהוא עם חיתול עדיין מהלילה - כי עוד לא הוצאנו בלילה, והאמת, אף אחד ובעיקר הוא לא ממש התרגש מזה). לא היו תשבוחות (איזה יופי עשית בשירותים), פשוט ככה, כמו ילד שכבר כמה שנים עושה בשירותים. אני ולי נרגשת ומתפעלת כי תמיד היה לי בראש שהגמילה מחיתולים חייבת להיות סיפור, אישיו, משהו מורכב שקורה, שינוי עצום. אני מרגישה כאילו זה קרה כחלק משגרת החיים ולא שינוי גדול בחיינו, וזה נפלא לי, התחושה הזאת! נותרה לנו התלבטות האם להוריד חיתול גם בלילה. בגלל התהליך הכל-כל "חלק" שעברנו חיכיתי עם זה קצת כי הוא הרבה פעמים קם עם חיתול רטוב בבוקר, ולא רציתי להכניס מתח סביב פנצ´רים בלילה. ביום הוא ישן בלי חיתול, וקם יבש. אולי אפשר להוריד גם בלילה? אולי לחכות לחיתולים יבשים? מה דעתכם? זה הסיפור שלנו.

 

[דנה השניה]

../images/Emo45.gif איזה יופי!

 

[נעה גל]

תענוג לשמוע! הייתי מחכה עוד קצת עם

הטיטולים של הלילה כדי לראות שהוא מתייצב סופית (יש הרבה כאלה שהם בעד להוריד הכל ביחד ובבת אחת)

 

[לאה_מ]

צריך לשמור את ההודעה הזו בתור התאור

של הגמילה ה"נכונה"

לגבי הלילה - מכיוון שהאינטואיציה שלך עבדה כח כך טוב חגבי הגמילה ביום, אני מציעה שתלכי עם התחושות שלך.