מורה בוחרים לפי חיבור אישי וידע
אני חושב שנקודת המוצא שלך שגויה לחלוטין, ללא תלות במטרתך בלימוד אמנויות לחימה. גם אם מטרתך איננה שיפור עצמי, או יכולת "הגנה עצמית" ומטרתך היא בפירוש כן להיות אלוף בתחום של ספורט לחימה מסויים, אתה מחפש את המורה הלא נכון. קבוצות ספורט ומתחרים כבר מזמן הבינו זאת, הם לא בוחרים מאמן לפי ההישגים שהיו לו כמתחרה, אלא לפי הישגיו כמאמן. יש לא מעט לוחמים מעולים, שלעולם לא ידעו להסביר כיצד הם מצליחים ולא יוכלו ללמד אחרים לעקוב בצעדיהם. וזכור סיפורו של הסמוראי מיאמוטו מוסאשי, שלאחר יותר מ-20 שנה של דו-קרבות ונצחונות על גדולי הלוחמים של תקופתו, קלט שאיננו מבין כיצד הוא מנצח, והתיישב לחקור זאת, הליך שלקח לו עוד 20 עד 30 שנים. כשאתה בוחר מורה או מאמן, חפש את זה שיביא אותך להישגים, לא את זה שהגיע להישגים בעצמו. נקודה נוספת שראויה להתייחסות היא יכולתו של המורה. לא כל המורים צעירים, ויש מורים ראויים ויותר מכך שכבר אינם בשיאם. אחד המורים היותר גדולים שלמדתי ממנו, שיהאן של שיטתי שהבאנו מיפן, היה במצב בריאותי קשה ובקושי הלך 100 מטר ברצף. כשהוא עלה על המזרן, יכולתי לראות ולחוש בכוחה של אהבתו לאמנות, ובכוח שהוא מקבל מאיתנו התלמידים. ברור שבצב שכזה היכולת שלו כבר היתה מוגבלת, ואני חייב להודות שלמרות זאת, בחוצפתנו הישראלית, העמדנו אותו במבחנים לא קלים כשרצינו לבחון רעיונות שלא כ"כ נראו לנו ושלא הבנו, וניתן היה לראות את הקושי שלו בהתמודדות מול צעירים נמרצים בשיאם. אותו מורה דווקא זכור לי כאחד הגדולים יותר. משום שדרכו יכולתי לראות את הערך הרב של הנסיון, הידע והתובנה, שמאפשרים לאדם מוגבל יחסית להתמודד. אני מעריך מאוד את אוצר הידע שהוא העביר. לאור כל הנ"ל, כלל לא ברורה לי הדילמה בשאלתך. אין לי ספקות שבהשוואה למורה הצעיר שמנצח בכל הקרבות(הסטריאוטיפ שהצגת), אני הייתי מעדיף ללמוד ממורה זקן בן 75, עשיר בנסיון ובהבנה עמוקה של אמנותו, ובעל נסיון רב בהדרכה בדרך. אמיר