זה לא משנה את העובדה שיש ילדים
שבתיאוריה הם היו יכולים ללמוד בחינוך הרגיל , אבל בשטח הם זקוקים למסגרת מוגנת, קטנה, פרטנית עם יחס אישי ושיטות הוראה אחרות. אל תשכחו שבכיתות הרגילות מלמדות מורות כוללים שאינן לוקחות (בדרך כלל) קורסים בחינוך המיוחד, ואם כן, אז זה מאוד בסיסי. בנוסף עליהן להתמודד עם 30-40 תלמידים בכיתה. איפה כאן המסגרת המגוננת? איפה היחס האישי? איפה ההתאמה ליכולת וקשיים? נורא קשה! ואני לא מאשימה אף מורה! אין מורה שתוכל להיות כל כך וירטואוזית ולענות על צרכים של ילדים ובמיוחד כאשר הילדים לקויים בצורה יותר קשה שמצריכה חינוך מיוחד! הבעיה היחידה שאני רואה כאן, ומהכיתה שלי "יצאה" ילדה לחינוך הרגיל...אבל עם סייעת צמודה על חשבון ההורים, זה בעית הפער עם הכיתות המקבילות אקדמית ורגשית. בנוגע לילדה שסיפרתי עליה ששולבה נגד המלצת ועדת השמה בכיתה רגילה, ההורים שכרו סייעת. מצבה החברתי היה איום למדי למרות נסיונות שילוב. אקדמית היא למדה רק עם הסיעת ובפיגור ניכר אחרי הכיתה. בנוסף ללקויות למידה קשות כמו דיסקלקוליה קשה ודיסגרפיה עד כדי חוסר מוחלט בכתיבה (ואפילו על מחשב), היו לקויות רגשיות קשות. בכיתה נעשה נסיון אמיתי לשילוב ולדעתי, המקצועית, יש מחיר שעל ילד, כל ילד, לשלם כאשר הוא בחינוך הרגיל או בחינוך המיוחןד. השאלה המרכזית והחשובה ביותר היא: היכן המחיר שנגבה מהילד הוא כל כך גבוה שהוא יצא נפגע מזה?
