פסיכדליה, לא פסיכודליה
כשאומרים היום פסיכדליה, מתכוונים למוסיקה שנעשתה באמצע שנות השישים, בארה"ב ובאנגליה (בעיקר בסן-פרנסיסקו ובניו-יורק, אבל גם בלונדון), והיתה מבוססת על חוויות של בחורים צעירים בעקבות שימוש לא-זהיר בסם מפורסם מאוד ושמו LSD. הביטלס, למשל, לקחו קצת LSD בהשפעת בוב דילן, וזה בהחלט הרחיב להם את המודעות. המוסיקה הפסיכדלית היא בדרך כלל קצת ´הזוייה´, לוקחת את הזמן, מופשטת ובעיקר מנותקת מכבלי ההגיון המערבי המקובל. סיד בארט, מנהיג פינק פלויד בשנות השישים, לקח יותר מדי LSD ופשוט הרס לעצמו את כל המוח. הוא שילם מחיר כבד על התענוג הזה.
