עוד רגע אני מתפוצצת.....
כבר הרבה זמן שאני רוצה לכתוב לכם את הסיפור... אבל יש יותר מידי אנשים קרובים שמכירים את הניק שלי, וחלקם לא יודע מזה כלום- ואני רוצה שזה ישאר כך כדי שלא יזרו לי מלח על הפצעים. וכדי לא להרוס עוד יותר את תדמיתם של חמי וחמותי בפני משפחתי. גם כך הם לא "מתים עליהם". אז שיניתי את הניק... אם מישהי זיהתה מי אני...זה בסדר...אין לי בעיה שאנשי הפורום ידעו מי אני. ולסיפור: חמותי וחמי-בצעירותם- היו במעמד הגבוה... הם עשו זאת במו ידיהם...אבל נפלו מהר יותר ממה שהם קמו והתדרדרו למעמד הנמוך. וכל זה בשל קווי אופי כגון יהירות,שחצנות,פזיזות, ו..."הכל יהיה בסדר" הישראלי המוכר. בעלי עבר ילדות מאוד קשה מבחינה כלכלית ומגיל צעיר מפרנס את עצמו- וכך עד היום. מעולם לא ביקש שקל מהוריו. בנעוריו הוא אפילו היה תומך בהם כלכלית לא מעט.... כשעברנו לגור יחד- היה ברור לכולם שהתמיכה והעזרה הכלכלית שלו להוריו נפסקת. לפני מספר שנים... בעודנו נמצאים בעיצומה של הקמת משפחה צעירה וחדשה, חמי החליט שהוא רוצה להיות שוב עצמאי. לדעתי זו היתה טיפשות- אבל לא היה אכפת לי... עד ש... הוא ביקש מבעלי לפתוח את כל העסק והרכוש על שמו. בכיתי, התחננתי, צעקתי..... כלום לא עזר. בעלי אמר שלאבא הוא צריך לעזור ו"הכל יהיה בסדר" במקרה הכי גרוע- כל הרכוש על שמו של בעלי אז הוא לוקח הכל ומוכר להם גם אם הם לא ירצו ואז ישלם את החובות. אמרתי לו "בטח..אתה תמים... אתה טוב מידי... בחיים לא תוכל ללכת ולמכור רכוש של הוריך ולא משנה מה יקרה.". העסק נפתח... כעבור זמן קצר נסגר והתקפל עם הזנב בין הרגליים... ומאז לא מפסיקים להגיע מכתבים...קנסות...דוחות...צווי משפט...עיקולים.... והכל מתדפק על דלת ביתי. אז נכון- ברכוש שלנו הם לא נגעו..כי הכל רשום על שמי. ונכון- שקל אחד לא יורד מכיסנו- מהלחם של ילדינו... אבל הטרטורים? השליחים של בתי המשפט? המכתבים הרשומים עם כל הקנסות?? הטלפונים מהרשויות שמחפשים את בעלי?? בחור צעיר שכל החיים לפניו ומלא חלומות עוד יש לו להגשים- כבר נמצא עם חובות, כבר רשום ברשימה השחורה של בנקים? של כל מיני רשויות.... למה? אני פשוט מתפוצצת... בעלי מרגיע אותי ואומר שהכל בסדר- שאבא שלו מטפל בהכל (וכמובן שמטרטר את בעלי כל פעם להגיע לחתום בבית משפט זה או אחר) וזה לא שהמצב שלנו טוב- גם לנו יש קשיים כלכליים כאלו או אחרים.. ומה הכי מכעיס? שבמקום שהוריו באמת יתקפלו עם הזנב בין הרגליים ויעשו הכל על מנת לגרום כמה שפחות נזק ולסיים את הפרשה... הם רק העלו את רמת החיים שלהם... וחיים ב"טמטום כלכלי"... ומה כבר אפשר לעשות עכשיו? לבוא לבעלי ולומר לו "אמרתי לך"?? לזרות עוד מלח על הפצעים?
כבר הרבה זמן שאני רוצה לכתוב לכם את הסיפור... אבל יש יותר מידי אנשים קרובים שמכירים את הניק שלי, וחלקם לא יודע מזה כלום- ואני רוצה שזה ישאר כך כדי שלא יזרו לי מלח על הפצעים. וכדי לא להרוס עוד יותר את תדמיתם של חמי וחמותי בפני משפחתי. גם כך הם לא "מתים עליהם". אז שיניתי את הניק... אם מישהי זיהתה מי אני...זה בסדר...אין לי בעיה שאנשי הפורום ידעו מי אני. ולסיפור: חמותי וחמי-בצעירותם- היו במעמד הגבוה... הם עשו זאת במו ידיהם...אבל נפלו מהר יותר ממה שהם קמו והתדרדרו למעמד הנמוך. וכל זה בשל קווי אופי כגון יהירות,שחצנות,פזיזות, ו..."הכל יהיה בסדר" הישראלי המוכר. בעלי עבר ילדות מאוד קשה מבחינה כלכלית ומגיל צעיר מפרנס את עצמו- וכך עד היום. מעולם לא ביקש שקל מהוריו. בנעוריו הוא אפילו היה תומך בהם כלכלית לא מעט.... כשעברנו לגור יחד- היה ברור לכולם שהתמיכה והעזרה הכלכלית שלו להוריו נפסקת. לפני מספר שנים... בעודנו נמצאים בעיצומה של הקמת משפחה צעירה וחדשה, חמי החליט שהוא רוצה להיות שוב עצמאי. לדעתי זו היתה טיפשות- אבל לא היה אכפת לי... עד ש... הוא ביקש מבעלי לפתוח את כל העסק והרכוש על שמו. בכיתי, התחננתי, צעקתי..... כלום לא עזר. בעלי אמר שלאבא הוא צריך לעזור ו"הכל יהיה בסדר" במקרה הכי גרוע- כל הרכוש על שמו של בעלי אז הוא לוקח הכל ומוכר להם גם אם הם לא ירצו ואז ישלם את החובות. אמרתי לו "בטח..אתה תמים... אתה טוב מידי... בחיים לא תוכל ללכת ולמכור רכוש של הוריך ולא משנה מה יקרה.". העסק נפתח... כעבור זמן קצר נסגר והתקפל עם הזנב בין הרגליים... ומאז לא מפסיקים להגיע מכתבים...קנסות...דוחות...צווי משפט...עיקולים.... והכל מתדפק על דלת ביתי. אז נכון- ברכוש שלנו הם לא נגעו..כי הכל רשום על שמי. ונכון- שקל אחד לא יורד מכיסנו- מהלחם של ילדינו... אבל הטרטורים? השליחים של בתי המשפט? המכתבים הרשומים עם כל הקנסות?? הטלפונים מהרשויות שמחפשים את בעלי?? בחור צעיר שכל החיים לפניו ומלא חלומות עוד יש לו להגשים- כבר נמצא עם חובות, כבר רשום ברשימה השחורה של בנקים? של כל מיני רשויות.... למה? אני פשוט מתפוצצת... בעלי מרגיע אותי ואומר שהכל בסדר- שאבא שלו מטפל בהכל (וכמובן שמטרטר את בעלי כל פעם להגיע לחתום בבית משפט זה או אחר) וזה לא שהמצב שלנו טוב- גם לנו יש קשיים כלכליים כאלו או אחרים.. ומה הכי מכעיס? שבמקום שהוריו באמת יתקפלו עם הזנב בין הרגליים ויעשו הכל על מנת לגרום כמה שפחות נזק ולסיים את הפרשה... הם רק העלו את רמת החיים שלהם... וחיים ב"טמטום כלכלי"... ומה כבר אפשר לעשות עכשיו? לבוא לבעלי ולומר לו "אמרתי לך"?? לזרות עוד מלח על הפצעים?
