עוד פיגוע נורא

[גליה12]

עוד פיגוע נורא ../images/Emo16.gif

ליויתי את בני החיל לאוטובוס - תחנה מרכזית קרית שמונה- עשרות הורים- עשרות חילים בדרך לבסיס. כמוני בוודאי ליוו הורים רבים את בניהם לקו 361 מחיפה לצפת. האוטובוס יצא לדרכו- ההורים לעבודתם- לא עברה שעה- ופיצוץ .... והחיים לעולם לא יהיו אותו דבר. ליבי כואב עם הנפגעים ליבי איתכם הורים- איך אפשר לשאת - ואיך אפשר להמשיך בשיגרת חיים איומה כזו

 

[AYELET1]

אוי ../images/Emo7.gif../images/Emo16.gif

זה נשמע נורא, אך בטח לך קשה לא להרגיש ששיחק מזלך.. (וזה אנושי, ברור ומובן) אוטובוס חיילים עם כל החבילות שמוכנסות לבטן האוטובוס, ללא כל ביקורת ובדיקה - פלא שאין יותר פיצוצים באוטובוסים כאלו! (עדיין לא ברור אם זה מתאבד או חבילת נפץ).

 

[bimbo.]

../images/Emo7.gif

 

[אחותו של שקספיר]

הילד שלי ניצל

מציאות החיים המטורפת שלנו גרמה לו להגיע לאוטובוס הזה 361 , האוטובוס היה כבר מלא מחיפה כנראה ולא הצליח להעלות חיילים נוספים בתחנות הביניים בדרך. הוא התקשר אלי, להגיד שעלה על אוטובוס 500 שנוסע לראש פינה ומשם יעלה לצפת. אמרתי לו שלא יסע בטרמפ , שיזהר. הוא אמר אימא, מה את דואגת כל כך,אני נזהר.ואני לא נוסע בטרמפים,רק באטובוס" אבל הוא היה מוטרד שיאחר ויכעסו עליו. איזה מזל שהאוטובוס היה מלא. שהוא לא עלה עליו. ואיזה אטימות מצידי לכתוב את זה כך כי יש אחרים שלא ניצלו ושחייהם קופדו אבל במציאות הנוראית שלנו, אני מסתכלת רק על המעגלים הקרובים שלי באוניברסיטה, לא הייתה בת אחי?-טוב. באוטובוס לצפת? -הילד עלה על אוטובוס אחר? טוב. ושוכחת לראות את כל האחרים . ואולי זה מנגנון ההשרדות היחיד שנותר לי.

 

[גליה13]

אחותו-אכן זה מנגון ההשרדות שלנו

אחר כל פיגוע- מיד לעשות ספירת מלאי- לטלפן- להודות לאל שכל מי שאנחנו מכירים לא היה שם- לבכות עם משפחות ההרוגים, בידיעה שאלו יכולנו להיות אנחנו- אבל לא הפעם ניצלנו- אני (בוגרת עשרות התקפות קטיושות) מוצאת את עצמי לעתים במצבי חרדה שלעולם לא היו לי. הדרך היחידה לשרוד היא לעצום עיניים- לא לפתוח טלויזיה- להעלם ולהאמין שבמעגל הקרוב שלך זה לעולם לא יקרה- להאמין בגורל אבל מי יכול לנהוג כך. לא אנחנו-

 

[AYELET1]

כמו שכבר כתבתי לגליה...

כל כך אנושי ונורמלי להרגיש ששיחק מזלך! כל אחד ותמיד מביט על המעגל הקרוב לו... והאמת שגם אני שמחה שכך - שאיש מבני משפחתם של מכרי הוירטואלים והלא וירטואלים לא נהרג! וכל זה לא מוריד מהזעזוע...

 

[vered4]

ממש עולות לי דמעות מהסיפורים

ואש"ש, איזה מזל היה לכם

לא פעם ולא פעמיים, אני חושבת מה יקרה אילו. איך החיים יכולים להעצר בשניה.

 

[AYELET1]

גם אני שותפה למחשבות אלו....

 

[bimbo.]

אש"ש, אני לא מנסה אפילו לתאר

לעצמי איך את מרגישה. זה כל כך טבעי שאדם שמח שזה לא קרה לקרובים לו. עם כל הכאב והאמפתיה לנפגעים, אנו מודים למזלנו הטוב שזה לא קרה לנו... החיים אכן תלויים על בלימה.