עוד על עבודה

hillelg

New member
עוד על עבודה

(בעקבות דבריה של Mנטה). עיון בבראשית מעלה כמה דברים מעניינים (אני ממליץ לעיין במקור, כדי לשים לב לפרטים הקטנים). [אני מתמקד בבראשית ב-ג', שהוא הפרק האתנוצנתרי יותר. פרק א' הוא הפרק האוניברסלי, ופחות לענייננו כרגע.] העבודה אינה דבר שהאדם קולל בה. העבודה היא הדבר הראשוני, שלשמו הוא נוצר בכלל. כך על פי הפשט. שימו לב: וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה, טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ, וְכָל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה, טֶרֶם יִצְמָח: כִּי לֹא הִמְטִיר יְהוָה אֱלֹהִים, עַל-הָאָרֶץ, וְאָדָם אַיִן, לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה. כלומר, האדם היה נצרך בשביל לעבוד את האדמה! ואכן, כך קורה בהמשך: וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה... וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים, אֶת-הָאָדָם; וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ. האדם נוצר מן האדמה, כדי לעבוד אותה. [במאמר מוסגר, יש כאן דמיון בין סיפור יצירת האדם לסיפור יצירת האישה. ויש עוד הרבה פרטים משותפים.] מה קורה בעקבות החטא? האדם מקולל בקללה הבאה: וּלְאָדָם אָמַר, כִּי-שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ, וַתֹּאכַל מִן-הָעֵץ, אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ--אֲרוּרָה הָאֲדָמָה, בַּעֲבוּרֶךָ, בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וְקוֹץ וְדַרְדַּר, תַּצְמִיחַ לָךְ; וְאָכַלְתָּ, אֶת-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. בְּזֵעַת אַפֶּיךָ, תֹּאכַל לֶחֶם, עַד שׁוּבְךָ אֶל-הָאֲדָמָה, כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ: כִּי-עָפָר אַתָּה, וְאֶל-עָפָר תָּשׁוּב. החידוש כאן הוא המעבר מעבודה בתור מטרה, לעבודה בתור אמצעי לחיות, ומעבודה ללא קושי, לעבודה בעמל. כלומר, העבודה היא דבר שהיה קיים גם לפני כן; מה שהתחדש הוא העמל, והפיכת העבודה לאמצעי. זו המשמעות של 'ארורה האדמה בעבורך'. אין פירוש הדברים שהאדמה ארורה בגללו. פירוש המשפט הוא שתוצר האדמה לאדם, הרי הוא ארור. כעת הרבה יותר קשה להשיג אותו. שוב, יש כאן דמיון לקללת האישה, שלידת ילדים (כנראה) היתה פונקציה ביולוגית שלה עוד לפני-כן, אבל מה שהתחדש הוא ה'עצב' והכאב שבלידה. בנוסף, התחדש אצל שניהם הנשלטות למה שיצאו ממנו. האדם משועבד לאדמה (גם בעבודה, וגם בשובו אל העפר), וגם האשה נשלטת על ידי הגבר (במשילה, ובתשוקה אליו למרות זאת). מה שיוצא הוא, שהעבודה היא דבר בסיסי (באדם של פרק ב'), והקללה הוסיפה עליו גם את הקושי והעמל הפיזי. ויש עוד הרבה מה לומר כאן, ואכמ"ל, כמו שאומרים.
 

אטיוד5

Active member
כשאתה כותב ...

"עוד לפני כן" למה הכוונה? הרי לא היה לפני כן, אלא אותו פרק זמן קצרצר עד שנתפתו, שומו שמיים, לאכול מעץ הדעת.
 

hillelg

New member
אותו פרק זמן קצרצר

הוא פרק זמן מהותי. אין זה משנה מה היה אורכו (איכות וכמות וגו'). זהו פרק הזמן המציג לפנינו את האידיאל, את ההויה המתוקנת בעיני התורה. הדבר חשוב מאוד, לדעת מה הוא הרצוי ומה הוא הקללה. גם אם אותו פרק זמן היה דקה בלבד.
 

hillelg

New member
"שומו שמיים"

לקוח מהפסוק (ירמיהו ב, יב): שֹׁמּוּ שָׁמַיִם, עַל-זֹאת; וְשַׂעֲרוּ חָרְבוּ מְאֹד, נְאֻם-יְהוָה. והפירוש הוא מלשון 'שממון', 'תהייה'; כמו הפסוק (מל"א ט, ח): וְהַבַּיִת הַזֶּה יִהְיֶה עֶלְיוֹן, כָּל-עֹבֵר עָלָיו יִשֹּׁם וְשָׁרָק; וְאָמְרוּ, עַל-מֶה עָשָׂה יְהוָה כָּכָה, לָאָרֶץ הַזֹּאת, וְלַבַּיִת הַזֶּה. ואולי (ויקרא כו, לב): וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי, אֶת-הָאָרֶץ; וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם, הַיֹּשְׁבִים בָּהּ.
 

פלפל.

New member
מהיכן נבראו שמיים?

"אמר רב: נבראו שָמַים מאש וּמַים: נָטַל הקדוש-ברוך-הוא אש וּמַים וּפְתָכָם זה בזה, ומהם נעשו שָמַים". * וּפְתָכָם – עִרְבְּבָם וּטְרָפָם (מתוך "פרקי אגדה לתלמידי בית הספר העממי")
 

Mנטה

New member
הלל אני מניחה שתסלח לי

כשאני מצטטת אותך במאמר שלי
 
למעלה