עוד על עבודה
(בעקבות דבריה של Mנטה). עיון בבראשית מעלה כמה דברים מעניינים (אני ממליץ לעיין במקור, כדי לשים לב לפרטים הקטנים). [אני מתמקד בבראשית ב-ג', שהוא הפרק האתנוצנתרי יותר. פרק א' הוא הפרק האוניברסלי, ופחות לענייננו כרגע.] העבודה אינה דבר שהאדם קולל בה. העבודה היא הדבר הראשוני, שלשמו הוא נוצר בכלל. כך על פי הפשט. שימו לב: וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה, טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ, וְכָל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה, טֶרֶם יִצְמָח: כִּי לֹא הִמְטִיר יְהוָה אֱלֹהִים, עַל-הָאָרֶץ, וְאָדָם אַיִן, לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה. כלומר, האדם היה נצרך בשביל לעבוד את האדמה! ואכן, כך קורה בהמשך: וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה... וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים, אֶת-הָאָדָם; וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ. האדם נוצר מן האדמה, כדי לעבוד אותה. [במאמר מוסגר, יש כאן דמיון בין סיפור יצירת האדם לסיפור יצירת האישה. ויש עוד הרבה פרטים משותפים.] מה קורה בעקבות החטא? האדם מקולל בקללה הבאה: וּלְאָדָם אָמַר, כִּי-שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ, וַתֹּאכַל מִן-הָעֵץ, אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ--אֲרוּרָה הָאֲדָמָה, בַּעֲבוּרֶךָ, בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וְקוֹץ וְדַרְדַּר, תַּצְמִיחַ לָךְ; וְאָכַלְתָּ, אֶת-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. בְּזֵעַת אַפֶּיךָ, תֹּאכַל לֶחֶם, עַד שׁוּבְךָ אֶל-הָאֲדָמָה, כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ: כִּי-עָפָר אַתָּה, וְאֶל-עָפָר תָּשׁוּב. החידוש כאן הוא המעבר מעבודה בתור מטרה, לעבודה בתור אמצעי לחיות, ומעבודה ללא קושי, לעבודה בעמל. כלומר, העבודה היא דבר שהיה קיים גם לפני כן; מה שהתחדש הוא העמל, והפיכת העבודה לאמצעי. זו המשמעות של 'ארורה האדמה בעבורך'. אין פירוש הדברים שהאדמה ארורה בגללו. פירוש המשפט הוא שתוצר האדמה לאדם, הרי הוא ארור. כעת הרבה יותר קשה להשיג אותו. שוב, יש כאן דמיון לקללת האישה, שלידת ילדים (כנראה) היתה פונקציה ביולוגית שלה עוד לפני-כן, אבל מה שהתחדש הוא ה'עצב' והכאב שבלידה. בנוסף, התחדש אצל שניהם הנשלטות למה שיצאו ממנו. האדם משועבד לאדמה (גם בעבודה, וגם בשובו אל העפר), וגם האשה נשלטת על ידי הגבר (במשילה, ובתשוקה אליו למרות זאת). מה שיוצא הוא, שהעבודה היא דבר בסיסי (באדם של פרק ב'), והקללה הוסיפה עליו גם את הקושי והעמל הפיזי. ויש עוד הרבה מה לומר כאן, ואכמ"ל, כמו שאומרים.
(בעקבות דבריה של Mנטה). עיון בבראשית מעלה כמה דברים מעניינים (אני ממליץ לעיין במקור, כדי לשים לב לפרטים הקטנים). [אני מתמקד בבראשית ב-ג', שהוא הפרק האתנוצנתרי יותר. פרק א' הוא הפרק האוניברסלי, ופחות לענייננו כרגע.] העבודה אינה דבר שהאדם קולל בה. העבודה היא הדבר הראשוני, שלשמו הוא נוצר בכלל. כך על פי הפשט. שימו לב: וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה, טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ, וְכָל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה, טֶרֶם יִצְמָח: כִּי לֹא הִמְטִיר יְהוָה אֱלֹהִים, עַל-הָאָרֶץ, וְאָדָם אַיִן, לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה. כלומר, האדם היה נצרך בשביל לעבוד את האדמה! ואכן, כך קורה בהמשך: וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה... וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים, אֶת-הָאָדָם; וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ. האדם נוצר מן האדמה, כדי לעבוד אותה. [במאמר מוסגר, יש כאן דמיון בין סיפור יצירת האדם לסיפור יצירת האישה. ויש עוד הרבה פרטים משותפים.] מה קורה בעקבות החטא? האדם מקולל בקללה הבאה: וּלְאָדָם אָמַר, כִּי-שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ, וַתֹּאכַל מִן-הָעֵץ, אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ--אֲרוּרָה הָאֲדָמָה, בַּעֲבוּרֶךָ, בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וְקוֹץ וְדַרְדַּר, תַּצְמִיחַ לָךְ; וְאָכַלְתָּ, אֶת-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. בְּזֵעַת אַפֶּיךָ, תֹּאכַל לֶחֶם, עַד שׁוּבְךָ אֶל-הָאֲדָמָה, כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ: כִּי-עָפָר אַתָּה, וְאֶל-עָפָר תָּשׁוּב. החידוש כאן הוא המעבר מעבודה בתור מטרה, לעבודה בתור אמצעי לחיות, ומעבודה ללא קושי, לעבודה בעמל. כלומר, העבודה היא דבר שהיה קיים גם לפני כן; מה שהתחדש הוא העמל, והפיכת העבודה לאמצעי. זו המשמעות של 'ארורה האדמה בעבורך'. אין פירוש הדברים שהאדמה ארורה בגללו. פירוש המשפט הוא שתוצר האדמה לאדם, הרי הוא ארור. כעת הרבה יותר קשה להשיג אותו. שוב, יש כאן דמיון לקללת האישה, שלידת ילדים (כנראה) היתה פונקציה ביולוגית שלה עוד לפני-כן, אבל מה שהתחדש הוא ה'עצב' והכאב שבלידה. בנוסף, התחדש אצל שניהם הנשלטות למה שיצאו ממנו. האדם משועבד לאדמה (גם בעבודה, וגם בשובו אל העפר), וגם האשה נשלטת על ידי הגבר (במשילה, ובתשוקה אליו למרות זאת). מה שיוצא הוא, שהעבודה היא דבר בסיסי (באדם של פרק ב'), והקללה הוסיפה עליו גם את הקושי והעמל הפיזי. ויש עוד הרבה מה לומר כאן, ואכמ"ל, כמו שאומרים.
