עוד על גלוביזציה

[זולל מישמישים]

עוד על גלוביזציה

מאמר מעניין על הקשר בין וול-מארט, קריסת עסקים קטנים, ו"השמדתן" של העיירות הקטנות של ארה"ב. מתוך המאמר: ביל קוין לפרסם בשנת 1998 את הספר: "כיצד משמידה וול-מארט את אמריקה, ומה אתה יכול לעשות בנידון". "בראש ובראשונה", כתב קוין בהקדמה לספרו, "וול-מארט השמידה את העיירות הקטנות של ארה"ב. ומרגע שמאבדות עיירות קטנות את זהותן, את החנויות שבעלותן פרטית ואת הצעירים המצפים לרשת את עסקי המשפחה, קשה להן להשתקם". קוין הביא כדוגמה את עיר מוצאו, גרנד סיילין, טקסס. בגרנד סיילין אין סניף של וול-מארט, אך שני סניפים כאלה קיימים ברדיוס של 20 קילומטרים מן העיירה. לדבריו, הכחידו אלה כ-50% מעסקיה הקמעוניים של גרנד סיילין. "נטען כי על כל סניף של וול-מארט נסגרים כמאה עסקים קטנים בבעלות פרטית", כתב, וחישב כי כרבע מיליון "חנויות אמא ואבא", כפי שהן מכונות בתרבות האמריקאית, כבר סגרו את שעריהן לנוכח הענק התופח. ... אמנם זה שם מעבר לאטלנטי, אבל נראה לי שתופעות דומות מתחילות להתרחש גם אצלנו.

 

[אלי ו.]

מה רע בכך?

אני לא מדבר על ניצול עובדים, דבר שחשיפה ומערכת המשפט יכולים לפתור. מה רע בתחרות, במבחר ובמחירים זולים? כיום חנויות "אבא ואמא" מוכרות בעיקר מוצרים תוצרת סין, ולא ממש מהוות מאפיין זהות מקומית. חנות כמו וולמארט פונה אל המעמד הבינוני והנמוך בארה"ב ומציעה להם מחירים זולים ואת האפשרות להשאיר יותר כסף בכיס בסוף החודש. מה רע בכך?!

 

[זולל מישמישים]

המאמר עונה על השאלה שלך

יותר טוב ממה שאני אוכל לענות. אבל אנסה. מבחר ומחירים זולים זה יופי. השאלה היא מה המחיר. אם נחזור כמה שנים אחורה בזמן, איך היית עונה לשאלה הזאת: "יש אפשרות להקים רשת ענק גלובלית, שתספק לכולם מגוון סחורה במחירים מצויינים. המחיר הוא סגירת מיליוני עסקים קטנים, והרס של מרבית העיירות בארהב. כדאי או לא?". אני חושב שאצלנו אפשר לראות משהו קצת דומה בענף הטקסטיל למשל. יש לנו היום מגוון בגדים זולים, בעיקר מסין. סבבה. המחיר: הרס ענף הטקסטיל, משפחות שהתפרנסו מהענף מתקיימות בעוני ללא עבודה (וללא כבוד), וחיות מכספי המדינה/ביטוח לאומי. הפרדוקס הוא שבסופו של דבר אנחנו מממנים אותם (דרך תקציב המדינה), ועוד נדמה לנו שהרווחנו מהעסקה, כי הבגדים בזול... יש גם פרדוקס באמירה "חנות כמו וולמארט פונה אל המעמד הבינוני והנמוך בארה'ב ומציעה להם מחירים זולים ואת האפשרות להשאיר יותר כסף בכיס בסוף החודש". כי הרי מה שטוען המאמר הוא שבגלל וולמארט, חלקים נכבדים מהמעמד הבינוני הפכו לעניים.

 

[אלי ו.]

יש כאן שתי טענות

1) ראוי שהמדינה תממן תעשיות כושלות כשיטה (להבדיל מתמיכה זמנית לעת משבר) 2) בסה"כ רמת החיים הממוצעת בעיירה שנסגרו בה מספר חנויות, ונפתח וולמארט, ירדה ולא עלתה. טענה 1 היא ארכאית, אי אפשר לאורך זמן להחזיק תעשיות לא רווחיות, יש להכשיר כח עבודה ולהתמקד בייתרון היחסי של השוק המקומי. טענה 2 דורשת הוכחה, רצינית ואני לא "קונה" אותה כנתון. ראה את המצב בישראל. לשוק נכנסו רשתות כמו הום-סנטר, אופיס דיפו, סופר-סל, היפר וכו' על חשבון החנויות הקטנות. האם תטען שהרשתות האלה (בהתעלם משינויים כלכליים אחרים) העלו או הורידו את רמת החיים הממוצעת בישראל?

 

[זולל מישמישים]

תשובות

"1) ראוי שהמדינה תממן תעשיות כושלות כשיטה" -> הממממ... מאיפה זה בא? למעשה השיטה היא שמכשילה את התעשיות. העובד הישראלי מקבל שכר מינימום במושגים ישראלים, שהוא גדול בסדרי גודל משכר הרעב שמקבל העובד הסיני המועסק ללא כל זכויות. דבר זה לא מותיר סיכוי לתעשיה המקומית. "להתמקד בייתרון היחסי" -> השאלה היא אם יש אמת בטענת היתרון היחסי, או שהיא ריקה מתוכן. מה היתרון היחסי שלנו על הודו וסין ושאר ארצות שבהם שכר העבודה זול? וזה מזכיר את המושג הדי ריק מתוכן "תחרות חופשית". חופשית למי בדיוק? מה הסיכוי שלך ושלי לפתוח עסק קמעונאי ולעמוד בתחרות מול וולמארט? מה הסיכוי שלך ושלי להתחרות במיקרוסופט בתחום מעבדי-תמלילים? וכן הלאה. עם הזמן יותר ויותר תחומים נשלטים על ידי ענקים גלובליים. "רשתות כמו הום-סנטר, אופיס דיפו, סופר-סל, היפר וכו' על חשבון החנויות הקטנות" -> זו בדיוק הנקודה בה עוסקת הכתבה. התועלת: מבחר זמין ונגיש (לא תמיד זול). המחיר: קריסה של עסקים קטנים בהמוניהם.

 

[אלי ו.]

יש מצב קיים

תעשיות עתירות כח אדם זול שינסו להתחרות בתעשיות מקבילות בסין יכשלו. למדינה יש מספר אופציות: 1) לסגור את סחר החוץ ולהגן על התעשיה המקומית במכסי מגן 2) לסבסד את המפעלים מתוך ידיעה שאין להם סיכוי להרוויח 3) להשקיע בהסבת העובדים לתעשיות שיכולות להתמודד על השוק העולמי. מה לעשות, כיום אופציה 1 ו 2 אינן אפשריות. אופציה 1 תגרור צעדים דומים ממדינות אחרות ואופציה 2 גם תגרור סנקציות ממדינות זרות גם אינה משתלמת כלכלית וגם גורמת לסיאוב מערכתי. אם נחזור לנושא החנויות, אני מסכים אתך שחנויות גדולות וקניונים גורמות לקריסת עסקים קטנים ללא ערך מוסף. השאלה היא מה ההשפעה של קריסת אותם עסקים קטנים על החברה ככלל? אני למשל לא רואה את הנזק הגדול שחברת אופיס דיפו הביאה לישראל. בקשר לתחרות, חנויות קטנות בהחלט יכולות לשרוד אם יעשו יותר מאשר סתם למכור מוצרים, יפתחו קשרים עם הלקוחות המקומיים, ויספקו שירותים מוספים. ראה את הטמבוריות בישראל שהפכו הרבה יותר מסבירות פנים, הורידו מחירים והפכו תחרותיות הרבה יותר מאז הגיעו לארץ הום סנטר ושות.

 

[שושן פרא]

עסקים קטנים אינם אידיאל ../images/Emo141.gif

ככה בלי להרגיש, ניסחת כמה הנחות בסיסיות של תפיסת העולם הקפיטליסטית, שאינן כלל מובנות מאליהן. אני, למשל, כופר בשתיים כאלה:

מי שאין לו משרה, אין לו כבוד.

סגירת מיליוני עסקים קטנים, פירושה הרס של מרבית העיירות בארהב. נסתפק בזה, לעת עתה.

 

[זולל מישמישים]

לגבי הטענה הראשונה

נראה לי שזה תחושה שמשותפת למובטלים רבים, והם מרבים לומר אותה. לגבי הטענה השנייה, כותב המאמר ניסח את הטענה, לא אני, והוא גם מסביר את המכניזם. עסקים קטנים אינם אידיאל? פרט ונמק.

 

[ולוולה קירשנצוויר]

בוא נראה מה קורה אצלינו בארץ לאחר

ניצחון הקפיטליזם הבנקים הרוויחו מיליארד שקל הבורסה גואה מעט אנשים הרוויחו המון כסף והמון אנשים פוטרו , פשטו רגל, סגרו עסקים, מסעדות וכו כלומר למעט אנשים יש רווחה כלכלית גדולה, ולהרבה הורע המצב מהי בעצם המטרה של מדיניות כלכלית? שלרוב האוכלוסיה יהיה יותר טוב מבחינה כלכלית אבל בשביל להצדיק את המדיניות הפושעת הזאת אומרים לנו בשביל שיהיה טוב צריך שקודם יהיה קצת רע רבותי: את זה אני שומע כבר 30 שנה

 

[טללי בוקר]

שומע כבר 30 שנה?

לפני 30 שנה היו במכולת דגים מלוחים, גבינת קוטג' ולחם אחיד, אנשים זכו לקבל קו טלפון לאחר המתנה של 8 שנים, במשק הציבורי היה שוק של שוחד ומעילות אבל שלטון החוק לא טיפל בזה, בצבא היתה לגיטימציה להתעלל הטירונים עד כדי התאבדות, נסיעה לחו"ל היתה פריוילגיה של המעמד הבינוני העליון ומעלה, ובקיץ היו מתים מחום על המרפסת. מה שאומרים לנו מזה 30 שנה מתברר כנכון, השיטה עובדת. אוי ואבוי אם היינו דורכים במקום.

 

[אלי ו.]

לא נעים לי להזכיר, אבל הדוגמא שלך

על התעשרות הבנקים על חשבון הצרכנים היא דוגמא לעיוות בשיטת השוק החופשי. בישראל די ברור שאין תחרות חופשית בין הבנקים אלא קיים קרטל. עובדה היא שלקוחות בנק לאומי בניו יורק (שם יש תחרות) משלמים אחוז קטן (אם בכלל) מהעמלות שמשלם לקוח בת"א.

 

[שושן פרא]

עסקים קטנים אינם דבר רומנטי ../images/Emo141.gif

אני זוכר המון טכסטים אמריקאים (סיפורים קצרים, סרטים, סדרות טלביזיה), שבהם החנות הקטנה היא מקום קסום, ששם פוגשים את השכנים וכולם נחמדים לכולם, ובראשם בעל העסק, טיפוס אבהי וטוב לב. גם ברומנים של מאיר שלו תופס העסק הקטן מקום דומה: הצרכניה, המאפיה, סככת הסתת. אבל כל זה חארטה. עסק קטן, כמו עסק גדול, נמדד ביכולת שלו להציע מוצר איכותי במחיר נמוך. לא לתת לאנשים תחושה מזויפת של קירבה ואחווה. הרחבתי מספיק?

 

[זולל מישמישים]

תגדיר מה היא בעיניך

אטמוספירה כלכלית שמקדמת יוזמה פרטית/חופשית/עצמאית, וננסה להתקדם משם. ושאלה מקדימה: האם יכולתו של הפרט ליוזמה כלכלית (כלומר להקים עסק עצמאי משלו) היא כן ערך בעיניך?

 

[טללי בוקר]

הכל נכון, אז מה?

רשתות הענק מכחידות את בתי העסק הבינוניים שהכחידו את בתי העסק הקטנים, ובואו לא נשכח שחנות המכולת השכונתית הכחידה בשעתו את המכירה מעבר לגדר. אם קיומן של עיירות היה תלוי בחנות הכלבו הקטנה שבמרכזן אז יתכן והיעלמותן היא דבר מתבקש ומבורך. העולם נע קדימה, התנועה אינה קו ישר למעלה, יש התנהלות של ספירלה, לעתים עולים ולעתים יורדים אך הקו הכללי הוא קדימה ולמעלה. בתחילת המהפיכה התעשייתית פוטרו תופשי נולים רבים ואת מקומם תפסה המכונה הארורה, אבל לטווח ארוך יותר התפתחו האזורים הללו, בניהם של המפוטרים ההם הפכו למובילי השגשוג של למחרת היום. אז המהפיכה התעשייתית היתה דבר רע? עדיף היה שתושבי בריטניה ימשיכו לחיות בבקתות מעשנות ושורצות כינים רק בשביל שהמכונה לא תתפוס את מקום הנול? כך גם קורה אצלנו, נפתח יבוא מהעולם השלישי, מפעלי טקסטיל נסגרים אבל במקביל עולים מרכזי היצור עתירי הידע, למרות השפל הזמני בהיי טק. הכתבה המוזכרת היא ביטוי של הרצון למנוע שינויים, הרצון לדבוק ברומנטיקה של אתמול על חשבון השגשוג של מחר.

 

[shahard]

תיקראו את 'כלכלה בגרוש'

וול מארט לא מכחידה את העסקים הבינוניים כדי ליצור מבנים חברתיים אחרים, היא פשוט הופכת שכבה חברתית שלמה לחסרת יכולת קיום. היא מוחקת את השכבה החברתית התחתונה, ושכבה זו הולכת ומתרחבת. תיקראו את הספר. הכותבת היא עיתונאית אמריקאית בת המעמד הבינוני השבע שיצאה לבדוק כיצד חיים בני המעמד הנמוך - חסרי ההשכלה שנאלצים להסתפק במתן השירותים הבסיסיים בחברה: מלצרית, זבנית בוול מארט, מנקת דירות, וכד'. מסתבר שבכל המקצועות הלל אין שום אפשרות לחיות חיים סבירים. העבודה קשה ביותר - קשה בהרבה מהעבודה המכניסה של בני המעמד הבינוני והגבוה. ההכנסה בהחלט לא מספיקה לדיור מינימאלי, וגם לא להרבה פחות. יש רבים שדרים במכונית, אחרים נאלצים להתגורר בקראוונים או במוטלים זולים. אין אפשרות להשיג מזון סביר ובריא והם נאלצים לאכול במזללות מזון מהיר. וכמובן, אין אפשרות לביטוח בריאות בסיסי ולכן הם גוררים בעיות רפואיות עד לקטסטרופה. בכדי להשיג הכנסה בסיסית יש לעבוד בשתי עבודות כך שאין יום חופש שבועי ובמשך השבוע כמעט שאין רגע מנוחה. על כל אלו, אין אפשרות לקידום בג'ובים הללו כך שהעובדים נידונו לריצה אינסופית עד לקריסה, וזאת רק בשביל להישאר במקום. וול מארט היא אחת המובילות של המגמה הזו, אבל היא לא היחידה. יש מערך שלם של עסקים גדולים שעושים רווחים של מיליארדי דולארים על גבם של העובדים הנרצעים הללו. זה לא מוסרי. זהו תהליך שהורס את יסודות החברה. אין פה שום רומנטיקה, אלא הומניזם בסיסי.