עוד על ביעותי לילה...

[DAD20]

עוד על ביעותי לילה...

אתמול, בני בן ה- 4 התעורר (כפי שכבר קרה לנו בעבר כמה פעמים) בצעקות "אני מפחד, אני מפחד". הוא קופץ לנו למיטה מפוחד כולו, ממש רועד, ואנו לא מצליחים להרגיע אותו. לוקח כמה דקות טובות עד שהוא נרגע וחוזר לישון - בד"כ נרדם במיטה שלנו ואני אח"כ מעביר אותו. אני מבין שביעותי לילה הם לא תופעה ייחודית לילדי הספקטרום, אך האם היא יותר נפוצה אצל ילדים אלו. מהנסיון שלכם, וזה הכי חשוב לי לדעת, באיזה גיל זה עבר....

 

[schlomitsmile]

מה שאתה מתאר היה לנו עם ה

עבר בגיל 6 וחצי בערך.
עם אחיו הקטן, שהוא כנראה ילד אמצע היו ביעותי לילה של ממש: היה חצי מתעורר, רץ בבהלה בכל הבית,
לא ממש שומע מה שאומרים לו, בוכה, צועק-
זה היה יכול לקחת גם חצי שעה ויותר.
אז למדתי את המונח "ביעותי לילה"...
זה עבר מעצמו אחרי כחצי שנה, בסביבות גיל 4.

 

[אמא של המלאכית]

לי זה היה עם

בתי הבכורה שאינה על הספקטרום, גם הייתה מתעוררת בצרחות אימה וכלום לא היה עוזר עד שהייתה נרגעת חצי שעה לאחר מכן, היו לילות שהייתי מרדימה אותה איתי במיטה ובאותן לילות היה יותר טוב, כנראה הידיעה שאני לצידה כשהיא נרדמת הייתה מרגיעה אותה, אין לי הסבר לזה. דווקא עם בתי האוטיסטית אין לי את ביעותי הלילה האלה היא ישנה טוב מאוד בלילה לרוב רצוף עד הבוקר אלא אם כן היא לא מרגישה טוב. מאחלת לך המון אורך רוח ושבקרוב מאוד הוא יעבור את זה

 

[רונן שפירא1]

איזה מזל שהוא אומר "אני מפחד"

אני התחלתי לסבול מסיוטי לילה בערך בגיל 12-13 אבל בגלל סיבות מאוד ממשיות. גרתי אז בחו"ל וזה היה אחרי אולימפיאדת מינכן עם גל פיגועים נגד מטרות ישראליות... אנשים שהכרתי נפצעו קשה ואחד גם נרצח כמה שנים לאחר מכן....
באותו שלב התחלתי לפתח סיוטים וכמובן שלא דיברתי על זה עם איש... רק שנים לאחר מכן הבנתי מה זה היה....

 

[ענתנוי]

תודה על השיתוף

אתה מאיר את הצד המשמעותי שרוב הנטי"ם מפספסים - לביעותים האלו יש תמיד סיבה, אבל הסיבה יכולה להיות מאד רחוקה ולוקח שנים עד שמצליחים להבין ולתרגם אותה.

אצל אוטיסטים "קלאסיים" (לא אספי"ם) הביעותים יכולים לנבוע גם מסיבות רחוקות מאד - אירועים שאין להם שום קשר ישיר איתם או אירועים שעדיין לא קרו, או קרו בעבר הרחוק מאד. הבדלים בתפיסת הזמן זה מרכיב משמעותי בהבנת האוטיזם.

מכיון שברוב המקרים אין אפשרות להצביע על הסיבה ולהרגיע את החששות, הדרך הטובה ביותר היא לא להכחיש או להתכחש לקיומם כי זה מפחיד עוד יותר - יש "שד" בחדר ואף אחד חוץ ממך לא רואה אותו = אתה לגמרי לבד בעולם....

לעומת זאת, אם המבוגר האחראי נמצא איתך, ברוח ולא רק בגוף - כלומר, מכיר בקיומה של הבעיה או ה"שד" למרות שהוא לא מסוגל לראות אותה או להגדיר אותה - אתה יכול להירגע ולהניח שיש מישהו בסביבה שיכול להגן עליך מכל רע.

 

[arana1]

לרוב האוטיסטים יש זכרון טוב מאוד

אם לא ממש פנומנלי
מה שבאמת משנה את תחושת וחוויית הזמן
לאדם עם זכרון מוחלט ההבדל בין מה שקרה לפני שנייה למה שקרה לפני המון זמן כמעט ולא קיים
זה גם הקשר הסיבתי והנסיבתי לחיבור השונה מהרגיל שיש אצל אוטיסטים בין התפישה המופשטת לחושית
כשאתה זוכר הכל אז הגבולות בין הפנים והחוץ,בין הדמיון והמציאות,משתנים
השדים יותר אמיתיים,אבל גם המלאכים

 

[רנה73]

זכרון פנומנלי

הכוונה שזוכרים הכל, אבל ה-כ-ל, או את הדברים שעשו על הבנאדם רושם כבד יותר? ויכולים להיות הרבה כאלה...

 

[arana1]

כל העניין שאין כבד וקל

לפחות לא במשמעות השגורה.
אם את זוכרת או יודעת אז אחד מהמאפיינים שנחשבים כאינדיקציה ללקות אצל אוטיסטים זה מה שנתפש בטעות כהעדר מסננים,העדר הפרדה בין גבוה ונמוך ,רחוק וקרוב,חשוב וזניח...
הזכרון הוא אבסולוטי בדיוק בגלל שאינו נשען על היררכיות נוקשה אלא מבטא מסננים שמבטאים דווקא את התבניות המשותפות והמשתפות בין הדברים ןהאירועים.
גם כאן,זו רק חוסר מודעותם של המתבוננים למבנים המובנים מאליו מנקודת מבט אגוצנטרית שמודדת את האוטיסט דרך ערכים ותפישות הרלוונטיות לו אבל בדיוק משם כך הן הכי משבשות לפרספקטיבה האוטיסטית.

כדי לנסות לקיים מבט אובייקטיבי באמת על המביט והמובט לקחת בחשבון את תנועת המשקל הכרוכה בשפת המבט,זכרון פנומנלי אינו חסר חסר סינון,בדיוק להפך,התנועה של השפה,משקלה,היא זאת שמאפשרת אותו,ומשום כך גם הקל לכאורה וגם הכבד נורא זוכים ליצוג שווה במצב שבו המסנן הוא התנועה המשתנה והמשנה של היחסים ביניהם.
זו גם הסיבה לעובדה שהעומק האוטיסטי נתפש כשטוח יחסית לעומק הנורמטיבי שהוא הרבה יותר היררכי ולכן פחות דינמי.

 

[רונן שפירא1]

חבל שלא רואים את זה בהודעות בפורום

ועוד פחות מזה בקרב האוטיסטים שאני מכיר.
חלק אפילו לא מסוגל לזכור מה עשה לפני שעה.

 

[arana1]

רואים בהחלט

את ההבדל בין אוטיסטים שזוכרים הכל לכאלה שלא זוכרים כלום
וזכרון יוצא מהכלל אצל אוטיסטים זאת עובדה מאוד מוכרת וידועה ומתועדת בהרחבה כך שפשוט אין טעם להכחישה

 

[רונן שפירא1]

רק שיש אוטיסטים שלא שמעו על כך

כולל כמה מומחים לאוטיזם מהפורום.
אז מי שטוען את זה פשוט לא מבין באוטיזם.

 

[schlomitsmile]

משירשור זה נמחקו הודעות. נא לשמור על ענייניות

 

[TikvaBonneh]

לבת הנ"ט היה את זה בסביבות גיל חמש

זו תופעה נפוצה אצל ילדים בגיל הזה. יש גם ספרים לילדים על הנושא. לבת שלנו קראנו את "מלאך הקסם של דנה". אצלנו זה לא עבר לבד כי הילדה התרגלה לבוא אלינו למיטה והיה לה יותר מידי כיף לישון עם אמא ואבא.

 

[TikvaBonneh]

זאת אומרת הביעותים עברו

אבל היא המשיכה לקפוץ אלינו למיטה.