עוד על אוכל

[Mנטה]

עוד על אוכל

הנחשים פה נורא הגעילו אותנו, אבל תכלס, אם נוציא את ענין הכשרות מהדיון, הרי אוכל זה רק ענין של הרגל, לא ? בשרשורים אחרים טלל נדמה לי, הזכיר כמה ירקות טריים מזעזעים את הסינים, אנחנו מכירים את הקטע של העמים שלא אוכלים חזיר או סוס או ארבה

אני תוהה אם זה עוד חלק מהמאפיינים האלו שבן תרבות אחת לעולם לא יבין את השניה, או שזה דוקא ענין שעם ראש יותר פתוח (ובלי ענייני כשרות) דוקא כן נותן פתח הצצה שאחרת אי אפשר להבין, לתרבויות אחרות.

 

[giba70]

לדעתי אפשר להבין

אם יש ראש פתוח. אני מסתכל לעתים בתכנית "אפקט הפחד" בערוץ AXN, ומה שהם עושים שם תמיד בשלב השני קשור בלאכול או לשתות דברים מגעילים (מן החי כמובן) הם לא עושים את זה בשביל לשרוד אלא בשביל 50,000 דולר, השאלה מה נותן יותר מוטיבציה...

 

[giba70]

בטח הזכירו כאן כבר את ה-Cuye

זהו המעדן של בני האינקה וצאצאיהם. מדובר על קביה/חזיר ים/שרקן צלוי.

 

[טללי בוקר]

שרקנים זה עוד מילא

אני מניח שמעבר לעניני כשרות (שלא נובעים מתוך תחושות פנימיות אלא מתוך ציווי חיצוני) אנשים יתקשו יותר לאכול יצורים "מגעילים" מאשר יצורים "חמודים", או במלים אחרות: יהיו יותר אנשים שיסכימו לאכול שרקנים וארנבונים מאשר כאלה שיאכלו תולעים ועכבישים.

 

[Mנטה]

זה מזכיר לי שאחרי דיסקציות באונ'

דיסקציות = ניתוחי גופות, הבנות* אצלנו היו הולכות וטוחנות ארוחות שחיתות. *אני אחרי שהתעלפתי בפעם הראשונה קיבלתי פטור מהענין.

 

[איזבלה גרדנר]

ניתחת גופות?

את ממשיכה להפתיע אותי

 

[Mנטה]

לא, התעלפתי.

 

[giba70]

אולי תגיד לי משהו

בארגנטינה אחד מחלקי בשר הבקר שאוכלים זה "שילשולינס" - מעיים. טעמת? טעים? טועים?

קטעים...

 

[טללי בוקר]

מה-זה-טעים

אבל צריך לדעת איך להכין את זה קודם כל זה חייב להיות טרי טרי ונקי נקי, כלומר לקנות את זה אצל קצב שיודע מה שהוא עושה כי לנקות מעיים זה עניין שדורש מקצועיות עכשיו לעניין ההכנה: לוקחים את המקטע ומגלגלים אותו סביב עצמו במתכונת של שבלול, כלומר שנוצר מעין דיסקוס (אם כבר אולימפיאדה) ואותו מקבעים בעזרת קיסמים שנועצים מסביב את הדיסקוס הזה מניחים על הפריז'ה (בסדר, מנגל) והופכים מצד לצד עד שנהיה קריספי. לא אוכלים את זה בתור מנה עיקרית אלא ראשונה כחלק ממבחר של מיני בשר יחודיים לפני האסדו או הביפה. ולשאלתך: טעים ברמה

 

[לירי של שירי]

בפסטיבל בצילה היו קערות ע נ ק י ו ת

של שרקנים צלויים פשוטי עור, ועוד כל מיני חלקים מוזרים שלא היה ברור מה הם היו בחיים. יש דברים שאפילו אני לא העזתי לאכול...

 

[אלי ו.]

ומה עם הפודינג השחור Black Puding

שהוא למעשה דם קרוש

 

[Mנטה]

מה אתו ?

בהרבה תרבויות, בעיקר בארצות קרות, היה או יש מנהג של אכילת דם. הסיבה היחידה שנראה לך שזה דבר מוזר או מגעיל או מה שזה לא נראה לך, היא בגלל שדם הוא לא כשר. למה זה יותר הגיוני לאכול כבד של בעל חיים ופחות הגיוני לאכול את הדם שלו ? רק ענין של הרגל.

 

[אלי ו.]

ברור שזה ענין של תרבות

זה כל השרשור. אותך יגעיל לאכול עכברושים או ג'וקים כי גם אצלך זה ענין של הרגל. אשתי שהיא ממוצא אמריקאי נחרדה בזמנו לשמוע שהברברים בישראל אוכלים סלט בארוחת הבוקר ותהתה איך בכלל אפשר לאכול סלט על הבוקר. (היום "ארוחת בוקר ישראלית" היא הארוחה החביבה עליה) בנושא הכשרות את צודקת ב 100%. יש, לפחות אצלי, התניה חזקה בנושא. עצם הידיעה שהאוכל אינו כשר גורם לי לבחילה.

 

[Mנטה]

איך אני אוהבת את הסטינגות האלו !

מותק שלי, גם אני אוכלת כשר. אבל מה שניסיתי להגיד בשרשור הזה, הוא בדיוק זה: אם נשים את ענין הכשרות בצד ונסתכל על הדברים כשלעצמם, אפשר לראות שאין שום הגיון בענייני האוכל והכל ענין של תרבות, הרגלים וכו'. ודוקא זה פתח שמאפשר אולי להבין תרבויות אחרות, אם מתגברים על זה. זה יותר קל מלהסתכל באופן שונה על מין או על מוסר, זה בסך הכל לטעום משהו שלא רגילים לאכול. אני מניחה שבזמן שטועמים אוכל יפני מבינים הרבה יותר על תרבות יפן מאשר אם מנסים להבין את מערך הנימוסים המסובך שלהם. ויש גם בונוס: אפשר לעשות את זה חלקית במגבלות הכשרות.

 

[אלי ו.]

מסכים במאה אחוז

אכן אין בכך הגיון, רק התניות תרבותיות. אגב, בתור חובב סושי מתברר שאני מומחה לתרבות יפן ואפילו לא ידעתי שאני כזה

 

[Tonjin]

אני לא בטוח שאני מסכים להנחה הספצ'

הזו שלך, ואני דווקא די 'מוכוון-אוכל' בד"כ... דווקא ההתעמקות במערך-הנימוסים (שמובנה גם בשפה ובהיסטורייה) יכולה ללמד אותך על תרבות-יפן הרבה יותר מאשר יאקיטורי, אגהדופו, סוקיאיקו, מיסושירו אוניגירי או דאשי... את מוכנה לתת דוגמא למה התכוונת?

 

[Mנטה]

בטח בטח ../images/Emo13.gif

הנה הגענו לאחד הנושאים האהובים עלי

האוכל היפני מבוסס גם על חוקי אסתטיקה שכפופים כמובן לאידיאולוגיה (ממש כמו סידור פרחים) וגם מבחינת הרכב המזון לכל ענין היין-יאנג. כשאתה אוכל אתה אוכל מצלחת שמסודרת באופן מסוים, מטעמים שמשתלבים לפי חוקיות מסוימת וכך גם המרקמים, הגדלים, הצבעים וכו'. אתה בעצם טועם את התרבות היפנית על כל הצד הפילוסופי שלה אבל דרך חוויה חושית.

 

[Mנטה]

ודוגמה קונקרטית

שמתם לב שבמזרח נהוג לחתוך את הגזר בצורה של גפרורים ? אז מלבד האסתטיקה וכל זה, זה גם ענין של אופן חיתוך מסוים שמשאיר את החתיכה של הגזר שווה ומאוזנת מבחינת יין-יאנג.

 

[טללי בוקר]

מקומות ומאכלים

ניתן לראות באוכל את הרקע והתנאים שהביאו לו בסין למשל שלא היתה משופעת באמצעי הסקה בניגוד לאירופה המיוערת התפתחה שיטת ההקפצה שבה עיקר העיבוד של האוכל הוא בחיתוך שלו לפיסות קטנות, מה שדורש פחות זמן בישול באירופה המרכזית והצפונית שבהן החורף ממושך התפתחו סוגי הכנת אוכל שהמקור שלהם הוא שימור המזון מהקיץ כך שישרוד את החורף: שימור בשר ודגים על ידי עישון או המלחה, שימור פירות קיץ על ידי בישול בסוכר והכנת מרקחת או ריבה בארגנטינה משופעת העשב שבה התנאים נוחים יותר למשק חי מאשר גידולי שדה התפתח מטבח על טהרת בשר הבקר במזרח התיכון שסובל מקיץ חם במיוחד התפתחו סוגי שימור מזון שמונעים קלקול בחום כמו גבינות מלוחות, שימוש בתבלינים חריפים ולעומת זאת מיעוט בשימור של הבשר, הבשר במזרח התיכון נאכל בעיקר טרי ולא משומר כמו באיזורים קרים יותר

 

[Mנטה]

ניתוח בדיעבד הוא תמיד לוקה בחסר

ויש כאלו שיגידו שהאוכל בסין חתוך קטן כדי שיהיה נוח לאכול עם מקלות האכילה שלהם