עוד על אבא שלי

[יורם ושירלי]

עוד על אבא שלי

אני קוראת כאן בפורום שלכם, ושומעת הרבה על כעסים מאוד גדולים של החולים כלפי בני המשפחה. אני יכולה לומר שאבי בשנתיים האחרונות נעשה אדם רגוע יחסית לעצמו. רעש של ילדים יכול היה להפריע לו לפני שנה בערך, ואם אמא שלי מכריחה אותו לאכול או לשתות או עושה מעסה את רגליו נגד רצונו הוא כועס מאוד, פרט לאלו הוא שקט מאוד. בימים אלה הוא רוב הזמן ישן, כשהייתי אצלם השבוע הוא חייך אלי כשקראתי לו בבוקר והגיב קצת, ונראה לי שיש כאן איזושהי תפיסה של המציאות, שהוא לא לגמרי שקע בתוך עצמו, שיש מה לקלף כאן ולהגיע אליו, אבל איך? האם יש תרופה רלבנטית למצבו? אנו משקיעים הרבה בתזונה בריאה בשבילו ובויטמינים מיוחדים- לפני שנה זה עזר עכשיו לא.

 

[יענקלה מגבעתיים]

לצערי לא אוכל לעודד אותך

קורה אצל רבים מיקירנו שדוקא כאשר המחלה מקדמת הם נעשים יותר נוחים. מה שאת מתארת איננה לצערי ולדעתי תפיסת מציאות אלא אדישות וחוסר עירנות. זה יכול להיות גם בהשפעת תרופות. אצל אשתי שנמצאת בבית אני מעדיף מצב בכיוון הזה מאשר המצב של כעסים. זה טוב גם לה וגם לי, ולמטפלת יותר קל לטפל בה.

 

[יורם ושירלי]

תודה, יענקלה

זה אכן לא מעודד, וכל כך עצוב. האם יש תרופות למצב הזה?

 

[יענקלה מגבעתיים]

אני מסופק אם טיפול תרופתי יעזור.

אצלי המב הפוך. טיפול תרופתי עזר מיתן קצת את הפחדים ע"ח עירנות.