עוד סיפור על דרקון

perhay

New member
עוד סיפור על דרקון

הדרקון האחרון בעולם (חלק א) מאת: א.נסבית נוסח עברי: שלמה ניצן (בתוך "מלך הבקעה" - מבחר אגדות עמים) , יבנה, 1982 פעם, לפני שנים, כאשר בכל מדינה ומדינונת מלך מלך, מצויים היו דרקונים רבים בעולם. הם שרצו בכל מקום והיו מסוכנים מאד. אולם מאחר שכל נסיך, שהגיעה שעתו לשאת אשה, חייב היה להמית דרקון אחד כדי להציל נסיכה, הלכו הדרקונים אט-אט ונכחדו. עד כדי כך, שלפעמים נתקשתה נסיכה למצוא דרקון, כדי שתוכל להנצל מצפורניו על ידי נסיך המבקש לשאת אותה לאשה. בזה האופן נעלמו הדרקונים בצרפת וגם בגרמניה, ברוסיה וגם בספרד, באיטליה וגם בדנמרק. אומרים כי בסין עדיין נותרו דרקונים אחדים לרפואה, אך סין רחוקה מאד ומי יודע מה מתרחש בה. הדרקון החי האמיתי האחרון נראה דווקה באנגליה. וגם זה היה לפני שנים רבות מאד, כאשר בני אנגליה היו אנשים פראים לכל דבר, ואפילו קרוא וכתוב לא ידעו. הדרקון ההוא, אחרון הדרקונים, התגורר במערות בתוך צוקי ההרים אשר לחוף הים הסוער. אורכו היה שבעים אמה מקדקודו עד קצה זנב הקשקשים שלו. לעו האדיר פלט תימרות עשן ולהבות אש, ובלכתו השמיעו פרקי גופו קולות כקולות הרעם, כי עשויים היו ברזל. כנפיו נראו כמו חצאי מטריות, אך גדולות מהן פי אלף. הדרקון זה, אחרון הדרקונים בעולם, הטיל פחד גדול על הבריות, וכל שומר נפשו התרחק ממנו.
 

perhay

New member
הדרקון האחרון בעולם (חלק ב')

והנה, למלך של ארץ הצוקים והמערות היתה בת יחפהפיה. ובהגיע הזמן, כאשר מלאו לה שש עשר שנים, הוטל עליה לפי מנהג הימים ההם, ללכת אל הדרקון, בשביל שיעקדוה אל הצוק, כדי שנסיך אמיץ יוכל להצילה מצפורניו הנוראות ולשאתה לאשה. אך בתו של מלך ארץ הצוקים והמערות לא ששה כלל ללכת אל הדרקון. כל הנסיכים שאני מכירה - טענה באזני אביה המלך - כולם נערים מטפשים רכי לב, ומדוע זה עלי לסכן את עצמי כדי להנצל על ידם? מנה הוא, בתי היקרה, וכך היה לעולמים. אבי היקר, אולי נוכל לקשור במקומי את אחד הנסיכים המטופשים אל צוק הסלע של הדרקון, ובמקום שהוא יציל אותי, אבוא אני ובחרב שלופה אציל את הנסיכון המסכן מצפרניו של הדרקון? דבר זה בלתי אפשרי, בתי היחידה. מאז ימות העולם מצילים נסיכים אמיצים נסיכות יפהפיות מצפרני הדרקונים, ודבר זה גם כתוב בכל האגדות. וכשהגיע היום אשר למחרתו נועדה הנסיכה להנצל בידי נסיך אחד מצפרניו של הדרקון הנורא, הנסיכה אמרה לנסיך: מוטב לשנינו, כי תשחרר אותי מהסלע כדי שנלחם יחד בדרקון. וכך היה. למחרת היום השכים הנסיך קודם ודהר על סוסו אל הצוק ובמכת חרב נתק את הכבלים שרקתו את הנסיכה אל הסלע. הנסיכה תפסה בידו של הנסיך ושניהם התקרבו במרוצה אל פתח המערה, שנפער כמו לוע אפל ומאיים. דרקון, דרקון, צא אלינו! קראה הנסיכה אנחנו מחכים לך! ממעמקי המערה בקע קול חזק ועמום כקול הרעם בשמים. הנסיך והנסיכה לא ידעו אם קול זה קול פהוק הוא, או קול חילוץ עצמות או קול היקיצה של הדרקון משנתו. ואז...
 

perhay

New member
הדרקון האחרון בעולם (חלק ג')

ואז... מכיוון שלא היתה תגובה, חזרה הנסיכה וקראה - הבאנו לך מתנה! מכיר אני את המתנות שלכם! בקע הקול האדיר ממעמקי המערה - בוודאי איזו נסיכה מטופשת, מה. וכאשר אך אגע בה, מיד יגיע נסיכון מטופש, כדי להרוג אותי? לא, תודה רבה. לו חשקה נפשי בנסיכה, כבר מזמן הייתי קוטף לי אחת בארמונות המלכים. בשר נסיכות אינו טעים כל כך לחכי. לא, תודה רבה. לכו לכם והניחו לי לישון. אז אולי אתה אוהב ביסקויט? ביסקויט טעים מאד מצופה שוקולד ודבש. לא שוקולד ולא דבש, נשמע קולו מן המערה. דרקון יקר, בבקשה צא אלינו, דרקון יקר! מה??!! נשמעה שאגתו האדירה של הדרקון ומיד ראוהו מגיח ומשתלף אט אט מתוך פתח המערה. תודה רבה שיצאת אלינו, דרקון יקר! - אמרה הנסיכה והניפה את חרבה. גם הנסיך הניף את חרבו. הדרקון התעלם מחרבותיהם השלופות והתקרב אליהם אט אט. וראה זה פלא, מלועו לא נפלטו לא תמרות עשן ולא להבות אש כפי שכתוב באגדות. אט אט זחל הדרקון והתרקב אליהם, כמו חיה אדירה, שאינה מבקשת דבר אלא לשחק ולהשתעשע קצת, וכאשר הדרקון היה כבר קרוב מאד, הם ראו דמעות גדולות, דמעות כבדות, דמעות דרקון, נושרות מעיניו. מה קרה? מדוע אתה בוכה? שאלה הנסיכה. אף אחד - בכה הדרקון - אף אחד בכל החיים הארוכים שלי לא קרא לי אף פעם "דרקון יקר"...תמיד תמיד רצו כולם אך ורק להרוג אותי או למות בצפורני. מה אתה רוצה לאכול, דרקון יקר? - שאלה הנסיכה. אולי בסקויט? שאל הנסיך ביסקויט זה טוב מאד - צהל הדרקון - הרבה יותר טוב מנסיכות, אני חושב. והוא הושיט את כפו האדירה, המכוסה קשקשים, וקיבל עוד ועוד ביסקויטים עד שסיים את כולם. ומה עכשיו? - שאלו הנסיך והנסיכה - הרי לא נוכל לחזור לארמון בלעדיך. מה פתאם בלעדי? - נעלב הדרקון - אתם קראתם לי "דרקון יקר", ולכן אלך איתכם באשר תכלו. והוא הושיט את כפו האדירה ואחז בכף ידה של הנסיכה הקטנה, כדי שהיא תוליך אותו אחריה. ככה הם באו אל הארמון וכל האנשים ראו והשתאו מאד. בו בערב נערך משתה הכלולות וכל הקרואים שתו לחיי הנסיכה והנסיך ולחייו של הדרקון. היינו רוצים לסיים כמו שמסתיימות האגדות - "אם הוא לא מת, הוא חי שם עד היום הזה..." אבל זה לא נכון, שכן הדרקונים נעלמו זה מכבר מעל פני האדמה, ואפילו באגדות הם מתמעטים והולכים. סוף (זוהי גרסה מקוצרת של הסיפור)
 

perhay

New member
קטע שהשמטתי

מכיון שהסיפור נראה לי יותר מדי ארוך, השמטתי את הקטע הבא, השייך לחלק ג' (מיד אחרי המשפט: "כל הקרואים שתו לחיי הנסיכה, הנסיך ולחייו של הדרקון) . כעת חשבתי שאולי בכל זאת כדאי שתקראו גם אותו, ותחליטו אם הוא חיוני או לא לאגדה: "לימים בקש הדרקון להביא תועלת כלשהי, ולא להיות סתם מצג לראוה כמו חיה בגן החיות. מה עשו? התקינו על גבו מאה וחמישים מושבים. בתוך המושבים האלה הושיבו מאה וחמישים ילדים, והדרקון הגדול פרש את כנפיו האדירות ועוף התעופף לו על פני הים, מעל ראשי ההרים הגבוהים, עשה סיבוב בשמיים - והחזיר את הילדים בשלום למקומם, כדי שילדים אחרים יחליפו אותם. וככה כל יום, לשמחתם הרבה של הילדים. היינו רוצים לסיים כמו שמסתיימות האגדות - "אם הוא לא מת, הוא חי שם עד היום הזה..."אבל זה לא נון, שכן הדרקונים נעלמו זה מכבר מעל פני האדמה, ואפילו באגדות הם מתמעטים והולכים". לדעתי, לאגדה הזאת יש זכות קיום בלי הקטע הזה, אבל משאירה את ההחלטה בקול שלכם.
 
למעלה