עוד סיפור מהעבר
בשנת 73 כחודשיים לפני המלחמה, נשלחתי להביא עם נהג מבסיס חצור עם רכב מסוג "ריאו", מסיכות אב"כ "עבור תירגול" לבסיס שלנו ב"אל-עריש"... בשער עברנו בדיקות בטחון שדה, קיבלנו הנחיות לעבור בין המסלולים, הגענו לאפסנאות, העמסנו המסיכות ושמנו פעמינו לחזור לשער, ולהתחיל בנסיעה חזרה לצפון סיני, לבסיס באל עריש. האפסנאי שסיפק לנו את המסיכות, שניצל את הטרמפ, אמר שיש "קיצור" דרך לצאת מהבסיס והציע שהוא יישב בקבינה מקדימה ואני אעמוד בארגז על המסיכות אב"כ עד שנצא מהבסיס. הוא טען שהוא מכיר את כל הוראות הבטחון ומכיר הייטב את הבסיס, (בדיעבד התברר שהוא הגיע לבסיס יום לפני כן, ושהוא לא יודע כלום על נסיעה בשטח מבצעי,) המשאית הייתה ללא כיסוי ברזנט, כל הזמן נחתו מטוסים על המסלול, ומיד המריאו לסיבוב נוסף, הגענו למקום שבו היינו צריכים לחצות את המסלול, אני רואה שהרמזור אדום ומצד ימין, במרחק של 1000 מטר לערך, מטוס "מיסטר" תוצרת צרפת, חוד החנית של אז עם "פה" אליפסי מקדימה וזרקור מסנוור גם ביום ממרחק של קילומטר מתכונן לנחיתה, המחסום היה כמובן סגור, אך זהו מחסום כמו של ש.ג באורך מטר וחצי והכביש לחציית המסלול היה ברוחב של כ- 20 מטר, כך שלא הייתה שום בעייה "לפספס" את המחסום כביכול ולא לראות שהוא קיים. והמטוס מתקרב מהירות................... כל זה לקח שניות ספורות בלבד, אני רואה את המטוס מתקרב במהירות מימין, רעש אימים מכל הכיוונים אני עומד ומחזיק בקשת שמעל תא הנהג, אין כיסוי למשאית ואני מחכה שהנהג יעצור, הרכב ממשיך לנסעו ולקרטע, צעקתי לנהג בהיסטריה "עצור" "עצור" "עצור" הוא לא יכול היה לשמוע אותי המטוס היה במרחק של מאתיים מטר, הנהג לא רואה אותו, והחייל "שידע את ההוראות" וישב במקומי ליד הנהג לא עשה כלום ולא ראה בכלל את הרמזור האדום ואת המחסום ואת המטוס המתקרב מימין, והמטוס מתקרב המוות ניראה בעיניים, לא יכולתי לקפוץ הכנסתי את הראש ליד אוזנו של הנהג, דחפתי שתי אצבעות לפה ושרקתי לו באוזן שריקה איומה. הנהג "ניבהל ועצר" הספקתי לראות את הטייס והקסדה המבריקה שלו מסתכל עלינו בתימהון ואת קצה הכנף השמאלי של המטוס עובר במרחק של חצי מטר מהטמבון של המשאית. הסיפור נגמר................ הסתכלתי לאחור, אנשי צוות הכיבוי כבר היו מאחורינו איזו זריזות!!!!! והנהג נילקח מיד למעצר יחד עם האפסנאי "ההוא" העיקר שנישארנו בחיים. חתולון
בשנת 73 כחודשיים לפני המלחמה, נשלחתי להביא עם נהג מבסיס חצור עם רכב מסוג "ריאו", מסיכות אב"כ "עבור תירגול" לבסיס שלנו ב"אל-עריש"... בשער עברנו בדיקות בטחון שדה, קיבלנו הנחיות לעבור בין המסלולים, הגענו לאפסנאות, העמסנו המסיכות ושמנו פעמינו לחזור לשער, ולהתחיל בנסיעה חזרה לצפון סיני, לבסיס באל עריש. האפסנאי שסיפק לנו את המסיכות, שניצל את הטרמפ, אמר שיש "קיצור" דרך לצאת מהבסיס והציע שהוא יישב בקבינה מקדימה ואני אעמוד בארגז על המסיכות אב"כ עד שנצא מהבסיס. הוא טען שהוא מכיר את כל הוראות הבטחון ומכיר הייטב את הבסיס, (בדיעבד התברר שהוא הגיע לבסיס יום לפני כן, ושהוא לא יודע כלום על נסיעה בשטח מבצעי,) המשאית הייתה ללא כיסוי ברזנט, כל הזמן נחתו מטוסים על המסלול, ומיד המריאו לסיבוב נוסף, הגענו למקום שבו היינו צריכים לחצות את המסלול, אני רואה שהרמזור אדום ומצד ימין, במרחק של 1000 מטר לערך, מטוס "מיסטר" תוצרת צרפת, חוד החנית של אז עם "פה" אליפסי מקדימה וזרקור מסנוור גם ביום ממרחק של קילומטר מתכונן לנחיתה, המחסום היה כמובן סגור, אך זהו מחסום כמו של ש.ג באורך מטר וחצי והכביש לחציית המסלול היה ברוחב של כ- 20 מטר, כך שלא הייתה שום בעייה "לפספס" את המחסום כביכול ולא לראות שהוא קיים. והמטוס מתקרב מהירות................... כל זה לקח שניות ספורות בלבד, אני רואה את המטוס מתקרב במהירות מימין, רעש אימים מכל הכיוונים אני עומד ומחזיק בקשת שמעל תא הנהג, אין כיסוי למשאית ואני מחכה שהנהג יעצור, הרכב ממשיך לנסעו ולקרטע, צעקתי לנהג בהיסטריה "עצור" "עצור" "עצור" הוא לא יכול היה לשמוע אותי המטוס היה במרחק של מאתיים מטר, הנהג לא רואה אותו, והחייל "שידע את ההוראות" וישב במקומי ליד הנהג לא עשה כלום ולא ראה בכלל את הרמזור האדום ואת המחסום ואת המטוס המתקרב מימין, והמטוס מתקרב המוות ניראה בעיניים, לא יכולתי לקפוץ הכנסתי את הראש ליד אוזנו של הנהג, דחפתי שתי אצבעות לפה ושרקתי לו באוזן שריקה איומה. הנהג "ניבהל ועצר" הספקתי לראות את הטייס והקסדה המבריקה שלו מסתכל עלינו בתימהון ואת קצה הכנף השמאלי של המטוס עובר במרחק של חצי מטר מהטמבון של המשאית. הסיפור נגמר................ הסתכלתי לאחור, אנשי צוות הכיבוי כבר היו מאחורינו איזו זריזות!!!!! והנהג נילקח מיד למעצר יחד עם האפסנאי "ההוא" העיקר שנישארנו בחיים. חתולון