יונה כחולה
New member
עוד סיפור מהודו
חצה את הנהר ואבד את עצמך גורו טיפש ושנים-עשר חסידיו האידיוטים הלכו במסע עליה לרגל. כל ערב היו עוצרים בכפרים ותמורת ארוחה הגונה -היו עורכים טקסים דתיים. ערב אחד היה עליהם לחצות נהר. הגורו הזהיר את התלמידים מפני הנהר: " זהו נהר בוגדני. שבלע כבר אנשים רבים והשחית יבולים- יש להזהר מאוד והתקרב אליו רק כאשר הוא ישן. הם חנו והדליקו מדורה ואז שלח הגורו אחד מתלמידיו לבדוק, האם הנהר ישן או ער ? לקח התלמיד בול עץ מן המדורה להאיר את דרכו וכאשר טבל אותו בנהר, נשמע רחש פסססס והבול העלה עשן. התלמיד ברח כל עוד נפשו בו וסיפר לגורו שלו : " הנהר ער לגמרי- כאשר טבלתי בו את העץ- הוא לחש ותסס והוציא עשן מנחיריו. בקושי רב נמלטתי ! " "טוב עשית," אמר הגורו. " נמתין עד שהנהר יישן. " ישבו כולם ליד המדורה ואחד מהם סיפר כי הנהר הנורא אכל פעם את כל מטען המלח של דודו הסוחר : " היתה לו שיירת חמורים עמוסי שקי מלח. הסייסים רחצו את החמורים והצליחו לחצות איתם את הנהר, אבל כאשר הגיעו לגדה השניה- גילו כי הנהר אכל את כל המלח. דודי שמח, שאיש לא טבע ורק המלח אבד. זהו נהר בוגדני ורעבתן. " כולם הנהנו ואחרי שהמדורה כבתה, הלכו לישון. בבוקר שלח הגורו את אותו התלמיד לבדוק אם הנהר כבר ישן. נטל התלמיד את אותו בול עץ וניגש לבדוק. הפעם לא לחש הנהר והבול לא העלה עשן. התלמיד שמח ורץ לגורו : " הנהר ישן !", לחש בהתרגשות. " בואו, " ציווה הגורו. " זה הזמן ! ". אחזו כולם זה בזה בשורה ארוכה וחצו בחיל ועדה את הנהר. כשהגיעו לצד שני, ציווה הגורו לספור ולבדוק שהנהר אל בלע איש מבלי ששמו לב. ספר אחד מהם את השאר, אך את עצמו לא ספר: " אוי , " צעק. "הנהר בלע אחד מאיתנו. אנו רק שנים עשר ! ". כולם החלו לבכות ולילל. " רגע, " אמר הגורו. " נבדוק שוב. " שוב ספר אחד מהם את השאר ואת עצמו שכח. הוסיפו התלמידים לצעוק ולילל. ספר הגורו בעצמו- אך הגיע לאותה תוצאה. ישבו כולם ולמרות שלא ידעו לומר מי מהם נעדר- בכו וקרעו בגדיהם. עבר שם איש אחד ושאל מה אירע: " הו, " בכתה החבורה. " הנהר אכל אחד מאיתנו. יצאנו לדרך שלושה-עשר וכעת אנו שנים עשר בלבד. " ראה האיש מי לפניו והחליט ללמד את הטיפשים לקח. " אני קוסם ואוכל להשיב אליכם את חברכם הנעדר, אולם יהיה עליכם לשלם לי. " פתח כל אחד מהם את הקשר שבקצה בגדו ונתן לו את כל כספו . שלח אותם האיש לכפר הסמוך להביא סל מלא גללי פרות. הביאו התלמידים את הגללים ולפי הוראת האיש שטחו אותם בשורה ארוכה. אחר ציווה עליהם לעמוד בשורה לפני הגללים. " אם תעשו כדברי- ישוב אליכם חברכם ושוב תהיו שלושה-עשר. כרעו על ברכיכם ואיש-איש יטביע את חוטמו בגללים. " עשו הגורו והתלמידים כדבריו. " כעת קומו על רגליכם והגורו יספור כמה גומות נוצרו." ספר הגורו את הגומות והנה - שלוש-עשרה גומות ! צהלו כולם והיללו את חכמתו וכוח קסמיו של האיש, שהלך לו שמח וטוב לב וכל כספם בכיסו.
חצה את הנהר ואבד את עצמך גורו טיפש ושנים-עשר חסידיו האידיוטים הלכו במסע עליה לרגל. כל ערב היו עוצרים בכפרים ותמורת ארוחה הגונה -היו עורכים טקסים דתיים. ערב אחד היה עליהם לחצות נהר. הגורו הזהיר את התלמידים מפני הנהר: " זהו נהר בוגדני. שבלע כבר אנשים רבים והשחית יבולים- יש להזהר מאוד והתקרב אליו רק כאשר הוא ישן. הם חנו והדליקו מדורה ואז שלח הגורו אחד מתלמידיו לבדוק, האם הנהר ישן או ער ? לקח התלמיד בול עץ מן המדורה להאיר את דרכו וכאשר טבל אותו בנהר, נשמע רחש פסססס והבול העלה עשן. התלמיד ברח כל עוד נפשו בו וסיפר לגורו שלו : " הנהר ער לגמרי- כאשר טבלתי בו את העץ- הוא לחש ותסס והוציא עשן מנחיריו. בקושי רב נמלטתי ! " "טוב עשית," אמר הגורו. " נמתין עד שהנהר יישן. " ישבו כולם ליד המדורה ואחד מהם סיפר כי הנהר הנורא אכל פעם את כל מטען המלח של דודו הסוחר : " היתה לו שיירת חמורים עמוסי שקי מלח. הסייסים רחצו את החמורים והצליחו לחצות איתם את הנהר, אבל כאשר הגיעו לגדה השניה- גילו כי הנהר אכל את כל המלח. דודי שמח, שאיש לא טבע ורק המלח אבד. זהו נהר בוגדני ורעבתן. " כולם הנהנו ואחרי שהמדורה כבתה, הלכו לישון. בבוקר שלח הגורו את אותו התלמיד לבדוק אם הנהר כבר ישן. נטל התלמיד את אותו בול עץ וניגש לבדוק. הפעם לא לחש הנהר והבול לא העלה עשן. התלמיד שמח ורץ לגורו : " הנהר ישן !", לחש בהתרגשות. " בואו, " ציווה הגורו. " זה הזמן ! ". אחזו כולם זה בזה בשורה ארוכה וחצו בחיל ועדה את הנהר. כשהגיעו לצד שני, ציווה הגורו לספור ולבדוק שהנהר אל בלע איש מבלי ששמו לב. ספר אחד מהם את השאר, אך את עצמו לא ספר: " אוי , " צעק. "הנהר בלע אחד מאיתנו. אנו רק שנים עשר ! ". כולם החלו לבכות ולילל. " רגע, " אמר הגורו. " נבדוק שוב. " שוב ספר אחד מהם את השאר ואת עצמו שכח. הוסיפו התלמידים לצעוק ולילל. ספר הגורו בעצמו- אך הגיע לאותה תוצאה. ישבו כולם ולמרות שלא ידעו לומר מי מהם נעדר- בכו וקרעו בגדיהם. עבר שם איש אחד ושאל מה אירע: " הו, " בכתה החבורה. " הנהר אכל אחד מאיתנו. יצאנו לדרך שלושה-עשר וכעת אנו שנים עשר בלבד. " ראה האיש מי לפניו והחליט ללמד את הטיפשים לקח. " אני קוסם ואוכל להשיב אליכם את חברכם הנעדר, אולם יהיה עליכם לשלם לי. " פתח כל אחד מהם את הקשר שבקצה בגדו ונתן לו את כל כספו . שלח אותם האיש לכפר הסמוך להביא סל מלא גללי פרות. הביאו התלמידים את הגללים ולפי הוראת האיש שטחו אותם בשורה ארוכה. אחר ציווה עליהם לעמוד בשורה לפני הגללים. " אם תעשו כדברי- ישוב אליכם חברכם ושוב תהיו שלושה-עשר. כרעו על ברכיכם ואיש-איש יטביע את חוטמו בגללים. " עשו הגורו והתלמידים כדבריו. " כעת קומו על רגליכם והגורו יספור כמה גומות נוצרו." ספר הגורו את הגומות והנה - שלוש-עשרה גומות ! צהלו כולם והיללו את חכמתו וכוח קסמיו של האיש, שהלך לו שמח וטוב לב וכל כספם בכיסו.