עוד סיפור אחד
אני לא יכול לשקר יותר ושוב אמרתי שאני יוצא לפגוש בחורה. היא שאלה "את מי"? עניתי "פגישה עיוורת מהאינטרנט". רציתי שלא תמשיך לשאול כדי שלא אצטרך לספר. מרגיש שאזלו הכוחות להמציא סיפורים. לא רוצה להיות פינוקיו שקיבל עונשים. צירוף המילים פגישה ואינטרנט עשו את שלהם. היא מיד עברה למדור הפחדים. יש לה מאגר עצום של תסריטים מבהילים. כדרכה היא מנסה להישמע מאופקת "אתם נפגשים במקום מואר"? "את מתכוונת לפאב או בית קפה? אז כן" ומיהרתי לצאת משאיר אותה עומדת בפתח הדלת, לא עסוק בשאלות שלה יותר גם לא בה רק רוצה להתניע למהר לפגוש את האחר. זה רק פסק זמן היא אף פעם לא ויתרה על הנוכחות שלה בחיי. מסוג האנשים שאוהבים יחסים, שאוהבים סיפורי אהבה ומתאכזבים כשאין כוכבים וזיקוקים. היא תרצה לממש את התשוקה לעוד סיפור אהבה. אני מכיר אותה גם היא קוראת את פני, את תנועותיי מזהה אור ירוק, מזהה אור אדום לרוב מכבדת או אולי נזהרת. בבוקר שותים קפה ביחד, היא מחכה גם אני שותק נותן לה את להתפתל עד שתוציא את השאלה. חשוב לה לא להיות טרחנית, חקרנית, וחשוב לה לדעת. מעניין איך כל פעם היא מסדרת לעצמה את הדימוי מחדש. שואלת "איך היה?" "לא מתאים, חתכתי". מנסה לתמצת כדי לא לאפשר מרווח לעוד שאלות. "מה לא התאים?" שתקתי. (איך לא חשבתי שהמילה מתאים מזמינה הסברים). "היא מהסוג של הצפוניות התל אביביות שאתה לא אוהב?" ככה זה בינינו לפעמים היא עוזרת לי בבניית הסיפורים. "כן ממש". השקר הנוסף עבר בשלום לה אין יותר שאלות, בי פעורה תהום.
אני לא יכול לשקר יותר ושוב אמרתי שאני יוצא לפגוש בחורה. היא שאלה "את מי"? עניתי "פגישה עיוורת מהאינטרנט". רציתי שלא תמשיך לשאול כדי שלא אצטרך לספר. מרגיש שאזלו הכוחות להמציא סיפורים. לא רוצה להיות פינוקיו שקיבל עונשים. צירוף המילים פגישה ואינטרנט עשו את שלהם. היא מיד עברה למדור הפחדים. יש לה מאגר עצום של תסריטים מבהילים. כדרכה היא מנסה להישמע מאופקת "אתם נפגשים במקום מואר"? "את מתכוונת לפאב או בית קפה? אז כן" ומיהרתי לצאת משאיר אותה עומדת בפתח הדלת, לא עסוק בשאלות שלה יותר גם לא בה רק רוצה להתניע למהר לפגוש את האחר. זה רק פסק זמן היא אף פעם לא ויתרה על הנוכחות שלה בחיי. מסוג האנשים שאוהבים יחסים, שאוהבים סיפורי אהבה ומתאכזבים כשאין כוכבים וזיקוקים. היא תרצה לממש את התשוקה לעוד סיפור אהבה. אני מכיר אותה גם היא קוראת את פני, את תנועותיי מזהה אור ירוק, מזהה אור אדום לרוב מכבדת או אולי נזהרת. בבוקר שותים קפה ביחד, היא מחכה גם אני שותק נותן לה את להתפתל עד שתוציא את השאלה. חשוב לה לא להיות טרחנית, חקרנית, וחשוב לה לדעת. מעניין איך כל פעם היא מסדרת לעצמה את הדימוי מחדש. שואלת "איך היה?" "לא מתאים, חתכתי". מנסה לתמצת כדי לא לאפשר מרווח לעוד שאלות. "מה לא התאים?" שתקתי. (איך לא חשבתי שהמילה מתאים מזמינה הסברים). "היא מהסוג של הצפוניות התל אביביות שאתה לא אוהב?" ככה זה בינינו לפעמים היא עוזרת לי בבניית הסיפורים. "כן ממש". השקר הנוסף עבר בשלום לה אין יותר שאלות, בי פעורה תהום.