עוד סיפור אחד על אהבה..
"לא דיברנו עוד על אהבה"... בקע מהרדיו ברכב של מישאל... שוב ישבו שם בדרך הביתה ושתקו - מישאל ידע מה עובר באריקה אריקה מבלי לשאול - ידעה מה מתחולל במישאל... זה סיפור ארוך, מישאל ואריקה חברים מזה הרבה שנים עבדו יחד בבורסה ליהלומים היו נפגשים במעלית, היו נפגשים במשרדים, נפגשו גם במסדרונות המפוארים ולא אחת ישבו לאכול צהריים בגשר... מישאל בחור דתי - כיפה סרוגה אריקה - חילונית מבית טוב מקפידה לאכול כריך עם נקניק וחמאה... כל כך שונים כל כך דומים ובכל זאת - כל כך יחד....כבר הרבה שנים הם היו חברים בלבד ובנפש דיברות על הכל.... כשסיפר על התורה - על ערכים ויהדות לימדה אותו פרק בהלכי החילוניות עשו הכל יחד אפילו ידעו לשתוק כל כך יפה ביחד... ברבות הימים - כשמישאל התחתן טרחה לומר לו שהיא חושבת שהוא ממש מסתכן הוא נישא לאיזה קרובת משפחה דאגה להסביר ולומר את בעיית נישואי הקרובים.... גם כשהיא נישאה - ולמד להכיר את בעלה מקרוב לא הסתיר ממנה את סלידתו מהאיש הרברבן זה שתמיד הפריח מילים ללא כסות האיש שמדבר מהאוויר של הבועה היה קורא לו... אבל יחד עם זאת, ידעו כולם - שלא ניתן להפריד בין השניים מישאל ואריקה היו חברה סגורה אין יוצא - ואין בא רק היא והוא - והוא והיא.... לבעל הרברבן - זה ממש לא הציק אבל אשתו של מישאל - הייתה יוצאת פעם אחר פעם מדעתה.... מה יש לך עם הנואפת......? שוב ושוב הייתה שואלת.... עם השנים - אריקה כבר עבדה במקום אחר ומישאל - התקדם בעסקי המשפחה המלוטשים למישאל היו כבר ארבעה ילדים, בת ושלושה בנים לאריקה - שני בנים.. ועדיין שמרו על קשרים נפלאים... תמיד היו הכותל - החולצה הרטובה מדמעות הכאב האחד של השני... ביתו הבכורה של מישאל - רוחל, נולדה עם כליה בעייתית, מגיל צעיר ידעה צער וסבל וטיפולים קשים ומכאיבים... ומשלא עמד גופה בנטל אושפזה בבית החולים ולמעשה, המתינה לתורם מתאים... ערב אחד - כשהגיע מישאל לבית החולים, ישב עם רוחל - מדברים על הכל... ואז אמרה הקטנטונת.... אבא.... כן חמדה שלי - מה?... אני רוצה להגיד משהו - משהו קשה..... קשה לי אפילו לחשוב מה זה ישאיר בך אבל מוכרחה...... אמרי לי רוחל שלי - ביקש מישאל אמרי לי הכל.... שום דבר בך לא קשה לי.... מיותר לציין שרוחל ביתו הבכורה הייתה ילדה מיוחדת במינה אריקה תמיד הייתה אומרת שביום שבו נולדה - היא הייתה בת ארבעים... תמיד שנונה - תמיד רגישה לסביבה... משהו נדיר בצירוף ובפרט ילדונת בת תשע - שוכבת במיטת בית חולים אוחזת בידיו של אביה בידיה הקטנות אלו המחוברות לצינורות נושמת נשימה מוקה ואומרת... אתה יודע - אני מאוד אוהבת את אריקה... היא אישה מיוחד בשבילי... אני יודעת שהיא מאוד אוהבת אותי - אוהבת באמת.. אני יודעת שהיא מאוד אוהבת אותך אבא יודעת שזו אהבת אמת... אבאלי (כך הייתה קוראת לו בעת פינוק) אם הגוף לא יעמוד בזה אם לא ימצא תורם בזמן.... אני רוצה שאת כל מה שיש לי תיתן לאריקה - ממני.... רק היא תדע מה לעשות בכל הציורים - בסיפורים.... בכל האגדות והאמרות... ועוד משהו..... ואל תכעס... אם לאריקה - תיוולד בת, אני מבקשת שהיא תקרא לה ר ו ח ל לא רחלי לא רחל לא חלי גם לא רחלה... ר ו ח ל.... היה כבר שעת לילה מאוחרת רוחל הייתה עייפה מישאל היה מותש נפשית והבטיח לה - כמו נפרד ממנה... שימלא את הבקשה....
"לא דיברנו עוד על אהבה"... בקע מהרדיו ברכב של מישאל... שוב ישבו שם בדרך הביתה ושתקו - מישאל ידע מה עובר באריקה אריקה מבלי לשאול - ידעה מה מתחולל במישאל... זה סיפור ארוך, מישאל ואריקה חברים מזה הרבה שנים עבדו יחד בבורסה ליהלומים היו נפגשים במעלית, היו נפגשים במשרדים, נפגשו גם במסדרונות המפוארים ולא אחת ישבו לאכול צהריים בגשר... מישאל בחור דתי - כיפה סרוגה אריקה - חילונית מבית טוב מקפידה לאכול כריך עם נקניק וחמאה... כל כך שונים כל כך דומים ובכל זאת - כל כך יחד....כבר הרבה שנים הם היו חברים בלבד ובנפש דיברות על הכל.... כשסיפר על התורה - על ערכים ויהדות לימדה אותו פרק בהלכי החילוניות עשו הכל יחד אפילו ידעו לשתוק כל כך יפה ביחד... ברבות הימים - כשמישאל התחתן טרחה לומר לו שהיא חושבת שהוא ממש מסתכן הוא נישא לאיזה קרובת משפחה דאגה להסביר ולומר את בעיית נישואי הקרובים.... גם כשהיא נישאה - ולמד להכיר את בעלה מקרוב לא הסתיר ממנה את סלידתו מהאיש הרברבן זה שתמיד הפריח מילים ללא כסות האיש שמדבר מהאוויר של הבועה היה קורא לו... אבל יחד עם זאת, ידעו כולם - שלא ניתן להפריד בין השניים מישאל ואריקה היו חברה סגורה אין יוצא - ואין בא רק היא והוא - והוא והיא.... לבעל הרברבן - זה ממש לא הציק אבל אשתו של מישאל - הייתה יוצאת פעם אחר פעם מדעתה.... מה יש לך עם הנואפת......? שוב ושוב הייתה שואלת.... עם השנים - אריקה כבר עבדה במקום אחר ומישאל - התקדם בעסקי המשפחה המלוטשים למישאל היו כבר ארבעה ילדים, בת ושלושה בנים לאריקה - שני בנים.. ועדיין שמרו על קשרים נפלאים... תמיד היו הכותל - החולצה הרטובה מדמעות הכאב האחד של השני... ביתו הבכורה של מישאל - רוחל, נולדה עם כליה בעייתית, מגיל צעיר ידעה צער וסבל וטיפולים קשים ומכאיבים... ומשלא עמד גופה בנטל אושפזה בבית החולים ולמעשה, המתינה לתורם מתאים... ערב אחד - כשהגיע מישאל לבית החולים, ישב עם רוחל - מדברים על הכל... ואז אמרה הקטנטונת.... אבא.... כן חמדה שלי - מה?... אני רוצה להגיד משהו - משהו קשה..... קשה לי אפילו לחשוב מה זה ישאיר בך אבל מוכרחה...... אמרי לי רוחל שלי - ביקש מישאל אמרי לי הכל.... שום דבר בך לא קשה לי.... מיותר לציין שרוחל ביתו הבכורה הייתה ילדה מיוחדת במינה אריקה תמיד הייתה אומרת שביום שבו נולדה - היא הייתה בת ארבעים... תמיד שנונה - תמיד רגישה לסביבה... משהו נדיר בצירוף ובפרט ילדונת בת תשע - שוכבת במיטת בית חולים אוחזת בידיו של אביה בידיה הקטנות אלו המחוברות לצינורות נושמת נשימה מוקה ואומרת... אתה יודע - אני מאוד אוהבת את אריקה... היא אישה מיוחד בשבילי... אני יודעת שהיא מאוד אוהבת אותי - אוהבת באמת.. אני יודעת שהיא מאוד אוהבת אותך אבא יודעת שזו אהבת אמת... אבאלי (כך הייתה קוראת לו בעת פינוק) אם הגוף לא יעמוד בזה אם לא ימצא תורם בזמן.... אני רוצה שאת כל מה שיש לי תיתן לאריקה - ממני.... רק היא תדע מה לעשות בכל הציורים - בסיפורים.... בכל האגדות והאמרות... ועוד משהו..... ואל תכעס... אם לאריקה - תיוולד בת, אני מבקשת שהיא תקרא לה ר ו ח ל לא רחלי לא רחל לא חלי גם לא רחלה... ר ו ח ל.... היה כבר שעת לילה מאוחרת רוחל הייתה עייפה מישאל היה מותש נפשית והבטיח לה - כמו נפרד ממנה... שימלא את הבקשה....
