עד הקצה ומעבר לו
New member
עוד נגיעה
התעוררתי מתוך חלום..
מנסה להיזכר מה היה בו אך לא מצליחה.
יודעת שהיה בו סקס - צפיתי בסקס מסוים.
סקס מרגש - זוכרת שהתרגשתי, שהלב דפק מהר.. והתעוררתי עם הרגשה מעוררת.
התחלתי את יומי הרגיל כרגיל ואז הגיעה התחושה הלחה. תחושה שאני רטובה עד עמקי נשמתי.
הכוס לח עד רטוב. תחושה שמחלחלת בי. ממשיכה ומנסה להיזכר וכל מחשבותיי מתמקדות כרגע בלחלוחית.
ככל שאני חושבת יותר, אני נרטבת יותר. ממשיכה לחשוב, לדמיין את הסקס הזה שראיתי בחלום. אני לגמרי לא בטוחה אבל מדמיינת סיטואציה. מדמיינת תמונות. מדמיינת סקס. מדמיינת צפייה בזיון מבעד לחלון.
אולי סופסוף החלום יוצא מתוך ה-לא מודע, אל המודע שלי, נשלף לזכרון ויוצר תמונות קצת יותר מדוייקות.
לא יודעת.
יודעת רק שאני רטובה.
יודעת שחמים לי בכל הגוף.
יודעת שאני חרמנית.
יודעת שאם מישהו יגע בי עכשיו, אפילו בטעות, אני גומרת.
מתיישבת במשרדי וחושבת מה לעשות? איך אני מצליחה להשתחרר?
מצד אחד, אני רוצה לשמור על התחושה הנעימה הזאת, כשהגוף דרוך ועומד על הקצה.
מצד שני, אני רוצה להגיע לקצה של הקצה, אני רוצה להיות צעד אחד קדימה, רוצה לגמור. ממש זקוקה לרגע הזה.
למזלי, היום, יום רגוע, מן יום בצורת שכזה בעבודה. פותחת חיפוש על סרטון סקס מבעד לחלון - אלה התמונות שעולות לי בזכרון, אז מנסה בכל כוחי לראות אותן במציאות מסויימת.
עשרות סרטונים רצים מול עיני, בוחרת בכל פעם משהו אחר, סרטונים קצרצרים, שקטים, מרוחקים ויחד עם זאת מחרמנים אותי עד כלות.
צופה ומשתעשעת במחשבה של להחזיק את החרמנות עוד קצת.. עוד רגע.. רק להסתכל וליהנות מהניבט בעיניי.
זה מחזיק לי שניות ספורות בלבד. בכל זאת מחליטה להוריד יד אחת אל מתחת לשמלה, שם בין ירכיי, במקום בו בד דקיק ועדין ורטוב להפליא, מפריד בין גופי לבין האורגזמה המיוחלת.
רק ליטוף מהיר מעל הבד - חושבת לעצמי כשנוגעת בתחתונים הרטובים.
רק נגיעה קלה על הדגדגן המרטיב את הבד - חושבת כשמסיטה את התחתונים ונוגעת בדגדגן.
רק .. רק.. רק.. מחשבות לחוד ומעשים לחוד. (note לעצמי - חייבת לעבוד על דחיית סיפוקים).
האצבע נדבקת אל קצה הדגדגן - הוא כל כך רגיש, זקור ונפוח כעת. רך כמו כרית נעימה. נגיעה קלה בו והגוף נדרך. מרגישה את הפטמות מזדקרות דרך החזיה החוסמת, אבל מרגישה כל מ"מ של פטמה זקורה.
פטמות נפגשות ומתחככות עם בד החזיה.
אצבע נפגשת עם דגדגן רטוב ומתחככת בינו לבין בד התחתונים הרטוב.
עוד נגיעה ועוד אחת.
מוצאת את עצמי משפשפת את הדגדגן.
עיניי מביטות באחד הסרטונים: חשיכה אופפת אותו, אור קטנטן מאיר את הזוג העסוק בענייניו.
אור גדול במשרדי, מאיר אותי ואת ענייניי.
המבט שלי מדלג מהסרטון אל הדלת הפתוחה, אני לא מסוגלת להתרומם כעת ולסגור אותה.
עוד נגיעה ועוד אחת.
זרמים מתחילים לעבור בגופי ואני עוצרת. לא רוצה לגמור כעת. רוצה למצוא עוד סרטון, אחר, רוצה לראות יותר.
עוצרת את האצבע מלכת.
מחפשת ברשימת הסרטונים עוד משהו.
מוצאת, ממשיכה לאונן ועוצרת.
כך פעם אחר פעם, סרטון אחר סרטון. מאוננת, מתרגשת, עוצרת. מטריפה את עצמי בעצמי.
מגיעה לסרטון נוסף: אישה מאוננת - גם היא מצולמת בחשאי מעבר לחלון.
זה הרגע בו אינני יכולה יותר להתאפק.
היא מאוננת בעדינות.
אני מסתכלת עליה, כאילו רואה אותה כרגע בשעת מעשה.
אני מאוננת בעדינות. ביחד איתה. מולה.
עוד נגיעה ועוד אחת.
היא ממשיכה בשלה ואני.. לחה, רטובה, חרמנית, מאוננת.
עדיין בעדינות, אך במהירות, הקצב גובר, פעימות הלב מתגברות, הלחות כבר סמיכה.
מאוננת ומסתכלת. מסתכלת ומאוננת. משפשפת את האצבע על הדגדגן, הלוך וחזור, לוחצת לרגע, חושבת שזה יעזור לי לעצור.
אז חשבתי.... משפשפת, מאוננת, הריגוש מגיע לסף היכולת שלי לעצור, הלב דופק במהירות כמו עומד לצאת ממקומו.
אני לא עוצרת - מאוננת וגומרת.
מסדרת את עצמי, מלקקת את האצבע המרוחה במיציי שלי, סוגרת את הסרטון, מיישרת את השמלה וזוקפת גוו אל מול שולחן העבודה.
ממשיכה בעבודתי, כאילו כלום לא קרה (?!)
ממשיכה ומפסיקה. רוצה לכתוב את זה.
כותבת - מתרגשת מחדש ומרגישה שהכוס עוד לא אמר את שלו.
גמרתי ולא גמרתי.
רוצה עוד.
חזרתי לשולחן העבודה וחשבת לעצמי - מה עוד? איך? מה?
אז הורדתי את התחתונים.
איכשהו הישיבה על הכסא המשרדי ברגליים פשוקות מעט, כשהשמלה מופשלת כלפי מעלה, העבודה השגרתית, הכניסה והיציאה של חברי הצוות ממשרדי, כל אלה, ממשיכים לחרמן ולהעביר אותי על דעתי.
השמלה מורמת עוד קצת, הכוס ממש נחשף לאוויר העולם מתחת לשולחן, הרגליים נפשקות מאליהן עוד קצת, אני מכווצת ומשחררת את הכוס, מה שמפעיל קצת לחץ על הדגדגן. אלה כבר מחרמנים אותי ביתר שאת.
ישובה במשרדי, עסוקה בעינייני דיומא, שגרת עבודה, בעוד הכוס שלי מרייר על הכסא. בכל רגע נתון, היד שלי מחפשת את מקומה, מבקשת לרדת אל מחוזות חמימים ורטובים, אך אני נמנעת. מושכת את הרגע. מתאפקת.
התעוררתי מתוך חלום..
מנסה להיזכר מה היה בו אך לא מצליחה.
יודעת שהיה בו סקס - צפיתי בסקס מסוים.
סקס מרגש - זוכרת שהתרגשתי, שהלב דפק מהר.. והתעוררתי עם הרגשה מעוררת.
התחלתי את יומי הרגיל כרגיל ואז הגיעה התחושה הלחה. תחושה שאני רטובה עד עמקי נשמתי.
הכוס לח עד רטוב. תחושה שמחלחלת בי. ממשיכה ומנסה להיזכר וכל מחשבותיי מתמקדות כרגע בלחלוחית.
ככל שאני חושבת יותר, אני נרטבת יותר. ממשיכה לחשוב, לדמיין את הסקס הזה שראיתי בחלום. אני לגמרי לא בטוחה אבל מדמיינת סיטואציה. מדמיינת תמונות. מדמיינת סקס. מדמיינת צפייה בזיון מבעד לחלון.
אולי סופסוף החלום יוצא מתוך ה-לא מודע, אל המודע שלי, נשלף לזכרון ויוצר תמונות קצת יותר מדוייקות.
לא יודעת.
יודעת רק שאני רטובה.
יודעת שחמים לי בכל הגוף.
יודעת שאני חרמנית.
יודעת שאם מישהו יגע בי עכשיו, אפילו בטעות, אני גומרת.
מתיישבת במשרדי וחושבת מה לעשות? איך אני מצליחה להשתחרר?
מצד אחד, אני רוצה לשמור על התחושה הנעימה הזאת, כשהגוף דרוך ועומד על הקצה.
מצד שני, אני רוצה להגיע לקצה של הקצה, אני רוצה להיות צעד אחד קדימה, רוצה לגמור. ממש זקוקה לרגע הזה.
למזלי, היום, יום רגוע, מן יום בצורת שכזה בעבודה. פותחת חיפוש על סרטון סקס מבעד לחלון - אלה התמונות שעולות לי בזכרון, אז מנסה בכל כוחי לראות אותן במציאות מסויימת.
עשרות סרטונים רצים מול עיני, בוחרת בכל פעם משהו אחר, סרטונים קצרצרים, שקטים, מרוחקים ויחד עם זאת מחרמנים אותי עד כלות.
צופה ומשתעשעת במחשבה של להחזיק את החרמנות עוד קצת.. עוד רגע.. רק להסתכל וליהנות מהניבט בעיניי.
זה מחזיק לי שניות ספורות בלבד. בכל זאת מחליטה להוריד יד אחת אל מתחת לשמלה, שם בין ירכיי, במקום בו בד דקיק ועדין ורטוב להפליא, מפריד בין גופי לבין האורגזמה המיוחלת.
רק ליטוף מהיר מעל הבד - חושבת לעצמי כשנוגעת בתחתונים הרטובים.
רק נגיעה קלה על הדגדגן המרטיב את הבד - חושבת כשמסיטה את התחתונים ונוגעת בדגדגן.
רק .. רק.. רק.. מחשבות לחוד ומעשים לחוד. (note לעצמי - חייבת לעבוד על דחיית סיפוקים).
האצבע נדבקת אל קצה הדגדגן - הוא כל כך רגיש, זקור ונפוח כעת. רך כמו כרית נעימה. נגיעה קלה בו והגוף נדרך. מרגישה את הפטמות מזדקרות דרך החזיה החוסמת, אבל מרגישה כל מ"מ של פטמה זקורה.
פטמות נפגשות ומתחככות עם בד החזיה.
אצבע נפגשת עם דגדגן רטוב ומתחככת בינו לבין בד התחתונים הרטוב.
עוד נגיעה ועוד אחת.
מוצאת את עצמי משפשפת את הדגדגן.
עיניי מביטות באחד הסרטונים: חשיכה אופפת אותו, אור קטנטן מאיר את הזוג העסוק בענייניו.
אור גדול במשרדי, מאיר אותי ואת ענייניי.
המבט שלי מדלג מהסרטון אל הדלת הפתוחה, אני לא מסוגלת להתרומם כעת ולסגור אותה.
עוד נגיעה ועוד אחת.
זרמים מתחילים לעבור בגופי ואני עוצרת. לא רוצה לגמור כעת. רוצה למצוא עוד סרטון, אחר, רוצה לראות יותר.
עוצרת את האצבע מלכת.
מחפשת ברשימת הסרטונים עוד משהו.
מוצאת, ממשיכה לאונן ועוצרת.
כך פעם אחר פעם, סרטון אחר סרטון. מאוננת, מתרגשת, עוצרת. מטריפה את עצמי בעצמי.
מגיעה לסרטון נוסף: אישה מאוננת - גם היא מצולמת בחשאי מעבר לחלון.
זה הרגע בו אינני יכולה יותר להתאפק.
היא מאוננת בעדינות.
אני מסתכלת עליה, כאילו רואה אותה כרגע בשעת מעשה.
אני מאוננת בעדינות. ביחד איתה. מולה.
עוד נגיעה ועוד אחת.
היא ממשיכה בשלה ואני.. לחה, רטובה, חרמנית, מאוננת.
עדיין בעדינות, אך במהירות, הקצב גובר, פעימות הלב מתגברות, הלחות כבר סמיכה.
מאוננת ומסתכלת. מסתכלת ומאוננת. משפשפת את האצבע על הדגדגן, הלוך וחזור, לוחצת לרגע, חושבת שזה יעזור לי לעצור.
אז חשבתי.... משפשפת, מאוננת, הריגוש מגיע לסף היכולת שלי לעצור, הלב דופק במהירות כמו עומד לצאת ממקומו.
אני לא עוצרת - מאוננת וגומרת.
מסדרת את עצמי, מלקקת את האצבע המרוחה במיציי שלי, סוגרת את הסרטון, מיישרת את השמלה וזוקפת גוו אל מול שולחן העבודה.
ממשיכה בעבודתי, כאילו כלום לא קרה (?!)
ממשיכה ומפסיקה. רוצה לכתוב את זה.
כותבת - מתרגשת מחדש ומרגישה שהכוס עוד לא אמר את שלו.
גמרתי ולא גמרתי.
רוצה עוד.
חזרתי לשולחן העבודה וחשבת לעצמי - מה עוד? איך? מה?
אז הורדתי את התחתונים.
איכשהו הישיבה על הכסא המשרדי ברגליים פשוקות מעט, כשהשמלה מופשלת כלפי מעלה, העבודה השגרתית, הכניסה והיציאה של חברי הצוות ממשרדי, כל אלה, ממשיכים לחרמן ולהעביר אותי על דעתי.
השמלה מורמת עוד קצת, הכוס ממש נחשף לאוויר העולם מתחת לשולחן, הרגליים נפשקות מאליהן עוד קצת, אני מכווצת ומשחררת את הכוס, מה שמפעיל קצת לחץ על הדגדגן. אלה כבר מחרמנים אותי ביתר שאת.
ישובה במשרדי, עסוקה בעינייני דיומא, שגרת עבודה, בעוד הכוס שלי מרייר על הכסא. בכל רגע נתון, היד שלי מחפשת את מקומה, מבקשת לרדת אל מחוזות חמימים ורטובים, אך אני נמנעת. מושכת את הרגע. מתאפקת.
