מישהי שלא קיימת
New member
עוד מעט...
עוד מעט יום הולדת, הראשון שלא נחגג. 11.4. היא היתה אמורה להיות בת 17... כל-כך הרבה זמן לא הייתי שם. הערב יצאתי עם חברים וזה, והתחלנו לדבר עליה. לא יודעת איך. באמצע פשוט קמתי והלכתי, לשם. כל-כך הרבה זמן... אחרי זה התקשרתי לאמא שלה, באתי לבקר אותה. גם אצלה הרבה זמן לא הייתי...זה כל-כך מוזר. כל-כך הרבה זמן שלא הרשתי לעצמי לחשוב עליה...ועכשיו זה פשוט מעיק. אני מעיקה, על עצמי. העיניים שלי כל-כך יבשות וזה גורם לי כמעט לכעוס על עצמי. אני הולכת לקבר שלה [כמה קשה לי לרשום את המילה הזאת] ואני מרגישה כאילו אני מביטה על...כלום. כאילו אני מנסה להיאחז במשהו שלא באמת קיים, כי אני לא באמת יכולה לחבק אותה. ורק שבו [אמא שלה] מחבקת ולא עוזבת, מחזיקה אותי מחייכת גם כשמדברים עליה ולא נותנת לי להתפרק, כשזה בעצם כל מה שאני צריכה כרגע...אבל בעצם, על מי אני עובדת? אני זו שלא נותנת לעצמי להתפרק.
עוד מעט יום הולדת, הראשון שלא נחגג. 11.4. היא היתה אמורה להיות בת 17... כל-כך הרבה זמן לא הייתי שם. הערב יצאתי עם חברים וזה, והתחלנו לדבר עליה. לא יודעת איך. באמצע פשוט קמתי והלכתי, לשם. כל-כך הרבה זמן... אחרי זה התקשרתי לאמא שלה, באתי לבקר אותה. גם אצלה הרבה זמן לא הייתי...זה כל-כך מוזר. כל-כך הרבה זמן שלא הרשתי לעצמי לחשוב עליה...ועכשיו זה פשוט מעיק. אני מעיקה, על עצמי. העיניים שלי כל-כך יבשות וזה גורם לי כמעט לכעוס על עצמי. אני הולכת לקבר שלה [כמה קשה לי לרשום את המילה הזאת] ואני מרגישה כאילו אני מביטה על...כלום. כאילו אני מנסה להיאחז במשהו שלא באמת קיים, כי אני לא באמת יכולה לחבק אותה. ורק שבו [אמא שלה] מחבקת ולא עוזבת, מחזיקה אותי מחייכת גם כשמדברים עליה ולא נותנת לי להתפרק, כשזה בעצם כל מה שאני צריכה כרגע...אבל בעצם, על מי אני עובדת? אני זו שלא נותנת לעצמי להתפרק.
