הבהרות על תגובתי הכועסת
חלקכם כבר מכירים אותי ויודעים שלפעמים אני מתעצבן ןמגיב חריפות ואחר כך זה עובר לי. מצטער, הפעם זה לא עובר ואני ממשיך לכעוס. אין לי שום עיניין בפרסומת אישית ועובדה שמעולם לא נחשפתי לתקשורת, כמו רוב רובם של מתנדבי ה.ל.ל. כל מה שמעניין אותי הוא שיוצאים לשאלה מהעולם החרדי ימצאו בית חלופי, תחליף משפחה חלקי לפחות. ומה נותנת משפחה אם לא תמיכה רגשית, קשרים חברתיים, קורת גג וסיוע כספי. אני יכול לאמר לכם שמאחורי הרבה אקדמאים יש משפחה תומכת שבתקופת לימודיהם באוניברסיטה לא נתנה להם להתייאש גם כאשר נשבר להם. זה יכול לבא בצורת תמיכה כלכלית נוספת בשעת קושי או בעידוד בלתי פוסק, באוכל מוכן, עוגה טובה וחיבוק גדול של אמא שבאה לבקר את הבן הסטודנט במעונות. כנ"ל לגבי מישהו שמתקשה במהלך השירות הצבאי ורוצה לפרוש מקורס קשה. את המקבילות של זה אנו מנסים לתת. בשביל זה צריך כסף ומתנדבים. אני שמח על עצם העלאת העובדה שהמדינה לא תומכת אבל למי שצפה בכתבה לא ברור בכלל במי צריך לתמוך ואיך. אילו היו קיימות הרבה עמותות רציניות היה מקום לתהות על כך שאנחנו מנסים להדחף , אבל במציאות אין אף אחד. ועכשיו לטיעון העיקרי: מניסיון העבר אני יכול לספר שכתבות מוצלחות על ה.ל.ל מביאות לגל נרחב של פניות , רובן להתנדבות ומיעוטן לתרומה. לכתבה הזו לא יהיו שום תוצאות. רוב האנשים יצקצקו בלשונם ויגידו " באמת, איזה מסכנים החוזרים בשאלה, איך זה שאף אחד לא עוזר להם, זה ממש לא בסדר". בפועל אף אחד מהם לא יעשה דבר. לאור האמור לעיל בכוונתי לשלוח מכתב אישי לירון לונדון בו אבקש ממנו לעשות בעצמו (ולא בעזרת כתב זב חוטם שקורא לדעת אמת - חסד אמת כאילו מדובר בעמותה חרדית) כתבה נרחבת על ה.ל.ל שתוכל לפחות להביא לתוצאות ישירות. בכתבה כזו הוא צריך גם לשאול את הפוליטיקאים מה הם עשו או מוכנים לעשות בעיניין. ובאשר ל" יציאתי הפרטית בשאלה" - נו באמת - מה יש לי לספר אם הייתי רק בן 4 כשהורי התגרשו ועזבו קיבוץ דתי ואמי נעשתה חילונית? אני לא עשיתי כלום. הדבר היחיד הוא שאני מעריץ את אמי על אומץ הלב שלה שעשתה 3 מהפכות כאלה בגיל 37 ועל מה שהצליחה להשיג מאז. אני יכול לאחל לכולכם שגם אתם תצליחו כך.