הגיע הבוקר......
מקווה כל כך שקמת עם מצב רוח יותר טוב. ושאולי הצלחת לישון קצת הלילה, למרות הכל. יפה שלי...הדמעות הללו - יש להן הסבר. רע לך. לא צריך יותר מזה. השנאה העצמית....מלווה אותנו לכל מקום. זו היא הבעיה, או המחלה, איך שלא נקרא לזה. ואת יודעת איך מפסיקים אותה? יש רק דרך אחת. הדרך שמובילה אותנו להבראה. לשינוי דרך המחשבה...להכרה בה. ואחרי שמכירים בעובדה שאנחנו חולות... צריך ללכת לטיפול. הטיפול הזה...כל כך חשוב. שם נלמד איך לבטא עצמנו שלא דרך האוכל. שלא דרך שנאה עצמית. שלא דרך קללות וגידופים (ואני לא רוצה לשמוע שמקללים את אחותי הקטנה ככה! את שומעת? מה זה המילים הללו?) בלי לחשוב כל היום למה ומה אכלתי....בלי לספור שוב ושוב את הקלוריות, למרות שכבר ספרת אותן מאה חמישים ושש פעם היום. ללמוד להכיר את עצמנו...ככה, כמו שאנחנו. לראות שמסתתר בפנים משהו יפה, ולא סתם גוף שנוא ומתועב. לראות את הנשמה היפה שלך, עינתי שלי. והיא יפה כל כך....אני רואה אותה מכאן. רק חבל שאת לא יכולה לראות. עינתי...לא אלאה אותך הבוקר. קחי לך חומר למחשבה. אני שאלתי עצמי כמה פעמים בעבר - ועכשיו אני רוצה שאת תשאלי זאת: מה עדיף - עינת הרזה והאומללה... או עינתי - היפה והשמחה... חמודה שלי, את לא מכוערת, שמנה, מגעילה, מעצבנת..... את עינתי שלי. אחותי הקטנה. ואני אוהבת אותך ככה, כמו שאת. בלי לראות אותך -אני יודעת מה מסתתר בפנים. ואני אוהבת את הנשמה הזו ששם בתוכך. כי היא יפה, וענוגה, ואהובה, אבל היא אומללה... והגיע הזמן שהיא תתחיל לחיות ותפסיק לסבול. החיים יפים...צריך לנצל אותם. כל דקה, כל שניה... ואת - פרח יפה שלי, צריכה ללמוד לעשות את זה. והפתח לכך - היא הדרך להפסיק לשנוא את עצמך. וזה לא יבוא היום. גם לא מחר. אבל אם את תחליטי שאת הולכת בדרך הזו... עם כל הקשיים שבה.. תגיעי למקומות כל כך יפים כל כך נפלאים... ואולי תסתכלי אחרי זה אחורה על הבור בשחור ותגידי לעצמך - מה עשיתי שם בכלל? מגיע לך לחיות. מגיע לך לאהוב. מגיע לך להרגיש אושר ושמחה. אבל את צריכה להחליט - ואין דרך אחרת. אני לא יכולה להחליט בשבילך. הלוואי ויכולתי..אבל אני לא יכולה. רק את - עם כל הכאב...וההרגשה הזו שזה מזוייף עכשיו ולא נכון.. רק את יכולה להחליט שצריך ואפשר לשנות. ואת יכולה. כי אני מאמינה בך, ילדה יפה שלי. אני מאמינה ביכולתך לגרש את השדים הללו. ואני גם מאמינה שאת רוצה לחיות כמו שצריך. בלי כל הסבל והכאב והיאוש והכעס. לחיות את החיים....כמו שהם. והם יכולים להיות יפים. זהו...חומר למחשבה. אני מזמינה אותך להתקשר אלי כשבא לך או שאת צריכה. היום אני עוד מעט נוסעת לשיחה, ואחרי זה לבית של אלן. בערב אחזור...אבל הפלאפון איתי. מישהי אמרה לי שהיא לא תפסיק לנדנד לי.... מכירה אותה? אז תזכירי לה בבקשה ממך.. אני מחכה לנדנודים. אוהבת אותך כל כך ורוצה שיהיה לך רק טוב. אבל גם את צריכה לרצות. לא מספיק שרק אני אבקש. שלך תמיד אחותך הגדולה.
