עוד לילה (טריגר).
אלוהים, איזה לילה מזעזע.
חלמתי על התקיפה המינית שלי. חלמתי שאני מספרת את זה בסביבה עוינת. מאוד עוינת. כזו שאני ממש מרגישה בה באיום קיומי. וכל מה שאני זוכרת שסיפרתי זה שאני לא יודעת אפילו אם מי שתקף אותי יודע שזה מה שהוא עשה.
ואז י', מישהו שלמד איתי בבית ספר, מתפרץ ואומר "זה אני שתקפתי אותך. ואת יודעת מה? אני לא מתחרט על זה."
ואני מבולבלת נורא. כי אני יודעת שזה לא הוא. כי כל מה שאני זוכרת ממי שתקף אותי זה שהיה לו שיער שחור (י' הוא בלונדיני בכלל) ושקראו לו אלירן.
אז למה זה מה שאני זוכרת, אם זה לא מה שקרה?
--
והחלום היה היה כל כך עמוס בפרטים ובכאב שאפילו אני לא מצליחה לפענח אותם. והתעוררתי בבוקר, כמעט מאוחר כדי ללכת למכללה. ושכבתי במיטה ופשוט לא רציתי לקום. זה היה קורה לי המון בתקופת הדיכאון הרציני, אבל בשנה האחרונה, מאז הכדורים, זה לא קורה. אז גירדתי את עצמי והלכתי.
וכל היום אני רק מרגישה מפורקת. כאילו אני עומדת להתקפל וליפול. כזו ריקנות.
ואם זה לא מספיק, אז אחת המרצות השתמשה במאמר שניתח סיקורי אונס. ובשיעור אחר כך היה לי קורס עם מרצה שהיא אקטיביסטית מוצהרת נגד אונס ואלימות מינית, וכל כך רציתי פשוט להתפרק שם בפניה. אבל אני יודעת מה טוב לי.
ואני פוחדת, כי אני יודעת שזה קשור לבחור. טוב לי לדבר איתו, ולעומת הבחור הקודם שהיה באופק אני לא מרגישה שזה נורא מעוות. אבל אני פוחדת ממה שזה גורם לי להרגיש.
זה כל כך כואב לפעמים.
אלוהים, איזה לילה מזעזע.
חלמתי על התקיפה המינית שלי. חלמתי שאני מספרת את זה בסביבה עוינת. מאוד עוינת. כזו שאני ממש מרגישה בה באיום קיומי. וכל מה שאני זוכרת שסיפרתי זה שאני לא יודעת אפילו אם מי שתקף אותי יודע שזה מה שהוא עשה.
ואז י', מישהו שלמד איתי בבית ספר, מתפרץ ואומר "זה אני שתקפתי אותך. ואת יודעת מה? אני לא מתחרט על זה."
ואני מבולבלת נורא. כי אני יודעת שזה לא הוא. כי כל מה שאני זוכרת ממי שתקף אותי זה שהיה לו שיער שחור (י' הוא בלונדיני בכלל) ושקראו לו אלירן.
אז למה זה מה שאני זוכרת, אם זה לא מה שקרה?
--
והחלום היה היה כל כך עמוס בפרטים ובכאב שאפילו אני לא מצליחה לפענח אותם. והתעוררתי בבוקר, כמעט מאוחר כדי ללכת למכללה. ושכבתי במיטה ופשוט לא רציתי לקום. זה היה קורה לי המון בתקופת הדיכאון הרציני, אבל בשנה האחרונה, מאז הכדורים, זה לא קורה. אז גירדתי את עצמי והלכתי.
וכל היום אני רק מרגישה מפורקת. כאילו אני עומדת להתקפל וליפול. כזו ריקנות.
ואם זה לא מספיק, אז אחת המרצות השתמשה במאמר שניתח סיקורי אונס. ובשיעור אחר כך היה לי קורס עם מרצה שהיא אקטיביסטית מוצהרת נגד אונס ואלימות מינית, וכל כך רציתי פשוט להתפרק שם בפניה. אבל אני יודעת מה טוב לי.
ואני פוחדת, כי אני יודעת שזה קשור לבחור. טוב לי לדבר איתו, ולעומת הבחור הקודם שהיה באופק אני לא מרגישה שזה נורא מעוות. אבל אני פוחדת ממה שזה גורם לי להרגיש.
זה כל כך כואב לפעמים.
