עוד לא ראינו כלום!
ודומיניק חשבה שהימים בין ה18 ל19 היו קשים! העצבים המרוטים במערה, הדאגה לקוואי המוזר הנלחם בזאבים, הריב והביקורת על אדריאן, הפיוס עם אדריאן, הנפילה והחבישה של אייס, ההליכה אל האורקל, ההתמודדות מול האנשים בשחור, וההתמוטטות הנפשית של אדריאן. זה היה כלום! בזמן שדמעות של אדריאן מרטיבות את הכתף של דומיניק במהלך הלילה, זו חלמה וראתה את עצמה בחורשה של הברון, שם בילתה את השנתיים לפני שהצטרפה לחבורה. החורשה הייתה ריקה, והיא קראה לאדריאן. היא לבסוף ראתה את אדריאן מרחוק, וכשהתקרבה אליו, היא ראתה אותו נבלע בתוך נחש ענקי וכחול, שפלג הגוף העליון שלו הוא שני אנשים. ופתאום - אדריאן בוקע ממנו כגוף שלישי ותוקף אותה. היא התעוררה בצעקה. מסתבר שגם לקוואי ואייס היו חלומות זוועה בלילה. אדריאן לא ישן בכלל. עם עצבים עוד יותר מרוטים ממה שהיו קודם, התחלנו את ההליכה הזהירה והמייגעת על מדף הסלע הצר. ולאחר יותר משעה הרכס פנה בזוית, שמיד אחריה פתאום היה פתח בהר בערך שני מטרים, לא בדיוק מערה, אבל מעין מחסה. נכנסנו אליו בהקלה לנוח. בזמן שדומיניק נשענה על הסלע, מברכת על המקום לנוח ולהסדיר את הנשימה, קוואי התעסק עם איזו אבן מוזרה בקיר ה"מערה". אייס הלכה לבדוק את המשך הדרך לאחר המנוחה, ודומיניק התלוותה אליה. שוב, בצורה מורטת עצבים, דומיניק הביטה באייס מנסה לתקוע יתדות בצלע ההר וכמעט נופלת מספר פעמים. לבסוף, לאחר שהצליחה שלחה אייס את דומיניק לקרוא לשאר. דומיניק חזרה ל"מערה". "אני לא זוכרת שהתקדמתי כל כך הרבה", חשבה לעצמה דומיניק. "אייס! איפה הייתה המערה?". היא לא הייתה שם. איפה שקודם הייתה המערה, היה עכשיו סלע מוצק. דומיניק הייתה רגועה לחלוטין: "אייס, את בטוחה שהיא הייתה אחרי הפניה?". אייס ענתה בחיוב. דומיניק נכנסה להיסטריה: "איפה המערה הארורה? הם קבורים בסלע! אדריאן שלי והקשת שלי כלואים בתוך הסלע!" היא התחילה להחנק. זה לא חכם למישהו עם קוצר נשימה להימצא גם במקום גבוה וגם להיתקף בהיסטריה. מתי כבר ימציאו את הונטולין? דומיניק הרגישה את אייס משכיבה אותה על רצפת המערה, היא הרגישה את הרגליים שלה מורמות באוויר, עת היא חזרה מעט להכרה. היא שכבה על הגב, קיפלה את הרגליים שלה חזרה, והסדירה את הנשימה. מיוזעת, פרועה ודומעת, היא הביטה סביבה. היא הייתה במערה - קוואי, אדריאן, אייס, כולם היו שם. לאחר שהתאוששה מעט, היא ניגשה אל אדריאן וחיבקה אותו בהקלה. אחריו, היא ניגשה אל החפצים שלה, וחיבקה את הקשת שלה. היא ניגשה אל אייס: "תודה" היא אמרה למי שלדעתה הצילה את חייה עכשיו. אני מחבבת את הבחורה הזאת, לא משנה מה אדריאן יאמר, חשבה לעצמה, מזמן לא הייתה לי חברה טובה. היא חיבקה את אייס המופתעת. דומיניק, בניגוד לאדריאן, הרגישה שאייס היא מישהי שהם יכולים להישען ולסמוך עליה. הם המשיכו בדרכם, חוצים את המצוק ומברכים על השביל הרחב אליו הגיעו לקראת ערב. הם הקימו מחנה, ושמו לב שהעופות הדורסים מאוד פעילים בלילה. דומיניק העירה את אייס למשמרת שלה, ואייס זינקה בפחד מהאוהל. משהו קרה לילדה הזו, חשבה דומיניק, עוד סיוט, חשבה לעצמה עת הלכה אחריה כדי לוודא שהיא בסדר. היא יכולה להיות נכס מאוד מועיל לקבוצה, עם רק תפתח אלינו ותעבוד בצוות. אולי היא צריכה חברה או מישהי לסמוך עליה, זה הכל. אני רוצה שהיא תרגיש בנוח איתנו. חשבה לעצמה. לדומיניק ואדריאן היה סיוט משותף בלילה, הם קמו בבוקר, וראו קבוצת אוסגיגים, הם רצו לשים את העגילים כדי לדבר בשפתם, אך אלו פתחו עליהם באש חיצים ענקיים וקטלו אותם. הם קמו בבוקר, לגלות שזה בערך גם הסיוט של אייס. ארוחת הבוקר הייתה מלוחה מדי. מצב הרוח קודר. דומיניק מלמלה משהו על כך שהיא רוצה הבייתה, ובית זה מקום שאתה רוצה להגיע אליו ולהשתקע בו. אין לדומיניק אחד כזה כיום. היא יודעת שהיא תרצה להקים אחד כזה עם אדריאן.
ודומיניק חשבה שהימים בין ה18 ל19 היו קשים! העצבים המרוטים במערה, הדאגה לקוואי המוזר הנלחם בזאבים, הריב והביקורת על אדריאן, הפיוס עם אדריאן, הנפילה והחבישה של אייס, ההליכה אל האורקל, ההתמודדות מול האנשים בשחור, וההתמוטטות הנפשית של אדריאן. זה היה כלום! בזמן שדמעות של אדריאן מרטיבות את הכתף של דומיניק במהלך הלילה, זו חלמה וראתה את עצמה בחורשה של הברון, שם בילתה את השנתיים לפני שהצטרפה לחבורה. החורשה הייתה ריקה, והיא קראה לאדריאן. היא לבסוף ראתה את אדריאן מרחוק, וכשהתקרבה אליו, היא ראתה אותו נבלע בתוך נחש ענקי וכחול, שפלג הגוף העליון שלו הוא שני אנשים. ופתאום - אדריאן בוקע ממנו כגוף שלישי ותוקף אותה. היא התעוררה בצעקה. מסתבר שגם לקוואי ואייס היו חלומות זוועה בלילה. אדריאן לא ישן בכלל. עם עצבים עוד יותר מרוטים ממה שהיו קודם, התחלנו את ההליכה הזהירה והמייגעת על מדף הסלע הצר. ולאחר יותר משעה הרכס פנה בזוית, שמיד אחריה פתאום היה פתח בהר בערך שני מטרים, לא בדיוק מערה, אבל מעין מחסה. נכנסנו אליו בהקלה לנוח. בזמן שדומיניק נשענה על הסלע, מברכת על המקום לנוח ולהסדיר את הנשימה, קוואי התעסק עם איזו אבן מוזרה בקיר ה"מערה". אייס הלכה לבדוק את המשך הדרך לאחר המנוחה, ודומיניק התלוותה אליה. שוב, בצורה מורטת עצבים, דומיניק הביטה באייס מנסה לתקוע יתדות בצלע ההר וכמעט נופלת מספר פעמים. לבסוף, לאחר שהצליחה שלחה אייס את דומיניק לקרוא לשאר. דומיניק חזרה ל"מערה". "אני לא זוכרת שהתקדמתי כל כך הרבה", חשבה לעצמה דומיניק. "אייס! איפה הייתה המערה?". היא לא הייתה שם. איפה שקודם הייתה המערה, היה עכשיו סלע מוצק. דומיניק הייתה רגועה לחלוטין: "אייס, את בטוחה שהיא הייתה אחרי הפניה?". אייס ענתה בחיוב. דומיניק נכנסה להיסטריה: "איפה המערה הארורה? הם קבורים בסלע! אדריאן שלי והקשת שלי כלואים בתוך הסלע!" היא התחילה להחנק. זה לא חכם למישהו עם קוצר נשימה להימצא גם במקום גבוה וגם להיתקף בהיסטריה. מתי כבר ימציאו את הונטולין? דומיניק הרגישה את אייס משכיבה אותה על רצפת המערה, היא הרגישה את הרגליים שלה מורמות באוויר, עת היא חזרה מעט להכרה. היא שכבה על הגב, קיפלה את הרגליים שלה חזרה, והסדירה את הנשימה. מיוזעת, פרועה ודומעת, היא הביטה סביבה. היא הייתה במערה - קוואי, אדריאן, אייס, כולם היו שם. לאחר שהתאוששה מעט, היא ניגשה אל אדריאן וחיבקה אותו בהקלה. אחריו, היא ניגשה אל החפצים שלה, וחיבקה את הקשת שלה. היא ניגשה אל אייס: "תודה" היא אמרה למי שלדעתה הצילה את חייה עכשיו. אני מחבבת את הבחורה הזאת, לא משנה מה אדריאן יאמר, חשבה לעצמה, מזמן לא הייתה לי חברה טובה. היא חיבקה את אייס המופתעת. דומיניק, בניגוד לאדריאן, הרגישה שאייס היא מישהי שהם יכולים להישען ולסמוך עליה. הם המשיכו בדרכם, חוצים את המצוק ומברכים על השביל הרחב אליו הגיעו לקראת ערב. הם הקימו מחנה, ושמו לב שהעופות הדורסים מאוד פעילים בלילה. דומיניק העירה את אייס למשמרת שלה, ואייס זינקה בפחד מהאוהל. משהו קרה לילדה הזו, חשבה דומיניק, עוד סיוט, חשבה לעצמה עת הלכה אחריה כדי לוודא שהיא בסדר. היא יכולה להיות נכס מאוד מועיל לקבוצה, עם רק תפתח אלינו ותעבוד בצוות. אולי היא צריכה חברה או מישהי לסמוך עליה, זה הכל. אני רוצה שהיא תרגיש בנוח איתנו. חשבה לעצמה. לדומיניק ואדריאן היה סיוט משותף בלילה, הם קמו בבוקר, וראו קבוצת אוסגיגים, הם רצו לשים את העגילים כדי לדבר בשפתם, אך אלו פתחו עליהם באש חיצים ענקיים וקטלו אותם. הם קמו בבוקר, לגלות שזה בערך גם הסיוט של אייס. ארוחת הבוקר הייתה מלוחה מדי. מצב הרוח קודר. דומיניק מלמלה משהו על כך שהיא רוצה הבייתה, ובית זה מקום שאתה רוצה להגיע אליו ולהשתקע בו. אין לדומיניק אחד כזה כיום. היא יודעת שהיא תרצה להקים אחד כזה עם אדריאן.