אז קצת קשה להחליטף, אבל...
התשובה שלי קצת מחולקת. הייתי רוצה שיהיה לי שילוב של הדברים. אם הייתה לי האפשרות, הייתי רוצה שתהיה לי היכולת להיות מעין סופרוומן בלילות. לעזור לחלשים, להציל אותם, למנוע תאונות וכו'. התכונות של הערפד, המהירות, השמיעה, האינסטינקטים, הכוח, נותנים את הכלים להצליח בזה. אך הבעייתיות בלהיות ערפד, זה שהקור המתמיד, המראה, המגע - קצת מקשה על הרצון להיות "הגיבור המסתורי". מצד שני, כפי שאנחנו רואים בדמדומים, גם לאנשי הזאב יש כוח רב, מהירות ושמיעה חדה. הבעיה היא שעל מנת להצליח לרוץ במהירות וכו' - צריך להחליף את הצורה. דרך החיים של הערפד, באופן מסויים - הוא לעולם לא יהיה באמת מעורה בחברה, הוא לעולם לא יצליח להיטמע בחברה באופן מושלם. וזה מאחר והוא כאילו 'איבד' את האנושיות שבו, גם אם הוא "צמחוני" וניזון מדם של בעלי חיים. הוא חוזר על אותן החוויות פעם אחר פעם, הוא כאילו תקוע במקום. מצד שני, הוא זוכה לחיי נצח. ליכולת להיות בעל מספר תחומים רב של ידע. ואולי בגלל זה באיזשהו מקום יש מעין חוסר הערכה לכאב, לזמן. דרך החיים של האדם זאב, לעומת זאת, מחולקת ל2. הן במישור האנושי שבאדם, והן במישור העל-טבעי של הזאב. יש לו את היכולת לשלב בין השניים. להבין את שני הצדדים כביכול. כמו שראינו בדמדומים, גם אנשי הזאב לא גדלים, עד אשר הם מרגישים שהם יותר לא צריכים להיהפך לאנשי זאב, ורק הם מתבגרים. לזאב יש את החום האנושי, את היכולת להיטמע בין בני אנוש. יש לו ערך מסויים לזמן, והוא כן מרגיש כאב. הוא באופן מסויים חי חיי סבל, ואיפוק. לעומתם, יש את הבן אנוש. יצור שברירי, שנפגע בקלות. אין לו כוח רב, שמיעה חדה, או מהירות מטורפת. אין לו מגע תמידי קר, או חם. הוא באופן מסויים משלב את הערפד והזאב, הוא מאזן אותם וגורם למעין דו קיום. הבן אנוש יודע סבל מה הוא. הוא יודע שבמוקדם או במאוחר הוא ימות. מוות טבעי או מוות בטרם עת. יש לו זמן קצוב, הוא יודע להעריך את הזמן. הוא יודע שהוא חייב לנצל את הזמן על הצד הטוב ביותר. לכן, לסיכום, הייתי רוצה להיות בת אנוש, כמו שאני אבל עם מעט שיפורים. הייתי מוסיפה אולי קצת כוח, או מהירות. לא באותה הרמה של האחרים, אבל באופן כזה שיאפשר להיות אותו גיבור מיוחל.