אחת מכולנו
New member
עוד לא כאן ובכל זאת...
קראתי קצת בפורום פה ומה להגיד לכם ממש פחד...
נשואה (אולי נכון יותר להגדיר פרודה?) עשור וקצת + 2 קטנים יחסית.
בשנה האחרונה, בעלי בגד כי לא היה מסופק במערכת היחסים הזוגית שלנו ואח"כ החליט שהוא רוצה לפתוח את היחסים (פוליאמורה או משהו בסגנון). אני מתקשה מאוד להסתגל לרעיון ולא מעוניינת לחלוק את הזוגיות שלי עם גורם/גורמים נוספים.
הוא לא רוצה לפרק, טוען שלכל הפחות אפשר לחיות יחד תחת סטטוס של פרודים כל עוד לאף אחד מאיתנו אין מערכת יחסים משמעותית, בינתיים לנהל מערכת משפחתית מוצלחת.
אני לא מסוגלת (נכון להיום לפחות) להשקיע בזוגיות עם מישהו שמנהל מערכת יחסים עם אישה נוספת מה שגורם לי להתרחק יותר ויותר. התסכול במצב הקיים הופך לבלתי נסבל מבחינתי. שוקלת לפרק וזהו.
עם זאת אני קוראת פה ותוהה האם זה הצעד הנכון...
אל תכעסו , אני לא שופטת חלילה, לא בנעלי כל אחד ואחת אבל... עולה פה מהפורום מרמור, תסכול, מערכות גירושים נוראיות, הכפשה של סטטוס "גרוש" "גרושה", נטישה של חברים, בדידות...
האופק החיובי היחיד שעולה (קראתי מעט יש לציין) הוא הפסקת הסבל שהיה בזוגיות הנוראית שהיתה...
אצלי אין זוגיות "נוראית" היתה זוגיות לא מספקת מצידו וקיפאון מסויים מצידי אולי נכון יותר להגדיר את זה כ"זוגיות נעדרת" אבל זה לא שאני אסתכל אחורה ואגיד לעצמי מזל שיצאתי מהמערכת הזו...
הרצון לפרק נובע מזה שאני לא רואה עתיד ורוד, לא רואה אופק זוגי איתו כי הוא רוצה אישור מצידי לקיים זוגיות פתוחה ואני כנראה לא הטיפוס המתאים לזה...
אשמח לשמוע את דעתכם על מה כתבתי ואת החוויות שלכם...האם החיים תחת סטטוס גרוש/גרושה מאתגרים כל כך או שיש גם תווים נעימים...מערכות יחסים טובות ואופק בהיר ומאיר...
קראתי קצת בפורום פה ומה להגיד לכם ממש פחד...
נשואה (אולי נכון יותר להגדיר פרודה?) עשור וקצת + 2 קטנים יחסית.
בשנה האחרונה, בעלי בגד כי לא היה מסופק במערכת היחסים הזוגית שלנו ואח"כ החליט שהוא רוצה לפתוח את היחסים (פוליאמורה או משהו בסגנון). אני מתקשה מאוד להסתגל לרעיון ולא מעוניינת לחלוק את הזוגיות שלי עם גורם/גורמים נוספים.
הוא לא רוצה לפרק, טוען שלכל הפחות אפשר לחיות יחד תחת סטטוס של פרודים כל עוד לאף אחד מאיתנו אין מערכת יחסים משמעותית, בינתיים לנהל מערכת משפחתית מוצלחת.
אני לא מסוגלת (נכון להיום לפחות) להשקיע בזוגיות עם מישהו שמנהל מערכת יחסים עם אישה נוספת מה שגורם לי להתרחק יותר ויותר. התסכול במצב הקיים הופך לבלתי נסבל מבחינתי. שוקלת לפרק וזהו.
עם זאת אני קוראת פה ותוהה האם זה הצעד הנכון...
אל תכעסו , אני לא שופטת חלילה, לא בנעלי כל אחד ואחת אבל... עולה פה מהפורום מרמור, תסכול, מערכות גירושים נוראיות, הכפשה של סטטוס "גרוש" "גרושה", נטישה של חברים, בדידות...
האופק החיובי היחיד שעולה (קראתי מעט יש לציין) הוא הפסקת הסבל שהיה בזוגיות הנוראית שהיתה...
אצלי אין זוגיות "נוראית" היתה זוגיות לא מספקת מצידו וקיפאון מסויים מצידי אולי נכון יותר להגדיר את זה כ"זוגיות נעדרת" אבל זה לא שאני אסתכל אחורה ואגיד לעצמי מזל שיצאתי מהמערכת הזו...
הרצון לפרק נובע מזה שאני לא רואה עתיד ורוד, לא רואה אופק זוגי איתו כי הוא רוצה אישור מצידי לקיים זוגיות פתוחה ואני כנראה לא הטיפוס המתאים לזה...
אשמח לשמוע את דעתכם על מה כתבתי ואת החוויות שלכם...האם החיים תחת סטטוס גרוש/גרושה מאתגרים כל כך או שיש גם תווים נעימים...מערכות יחסים טובות ואופק בהיר ומאיר...
